בטי פייג' וביונסה

שלום לכולם,

מקווה שנהניתם מחופשת הפסח, חבל שהיא לא נמשכה עוד קצת...
החלטתי שהגיע הזמן שאכתוב פוסט נוסף על ביונסה, והפעם בהקשר רחב יותר.

ביונסה הציגה שלושה מראות דומים בקליפים של Why don't you love me  ובשני הדואטים עם ליידי גאגא - Telephone,
ו- Videophone.

תסרוקת הפוני והשיער הגלי, האיפור של האיילינר והשפתון האדום, והבגדים הקצרצרים - כולם הושפעו ממלכת הפינאפ, בטי פייג'. .בדומה למרילין מונרו, בטי פייג' היא אייקון תרבותי שהשפעתה הרחבה  ניכרת עד היום באופנה, במוסיקה ובאמנות.

אבל מהו בעצם הפינאפ ?  המושג Pin-up  מתאר תת ז'אנר בתרבות הפופולרית, שמקורותיו נמצאים בהופעות הבורלסק של המאה ה-19, כאשר כוכבות המופעים פירסמו את עצמן באמצעות תמונות שהפיצו.

מקור השם הוא מלשון "לנעוץ (על הקיר)", וכוון לציבור הגברי בעיקרו, אשר אסף תמונות אלה ונעץ אותן על הקיר.
בתחילת המאה ה-20, נהוג היה לצייר ולצלם שחקניות קולנוע שנחשבו לסמלי סקס ולמכור את התמונות לציבור הנלהב.

אחת מנערות הפינאפ הראשונות הייתה השחקנית בטי גרייבל שדיוקנה נחשב לפופולרי ביותר בקרב חיילים אמריקאים במלחמת העולם השנייה.

מבחינה חזותית, הפינאפ מגיע למעשה מעולם האמנות - דימויים אירוטיים של נשים (וגברים) יפים התקיימו עוד ביוון העתיקה, דרך הרנסאנס, הרוקוקו והניאו קלאסיקה.
תרבות הפינאפ, כמו תרבויות פופולאריות אחרות,  הייתה תוצר של התיעוש של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שהביא לייצור המוני של אמנות , ובכך גם הנמיך את איכותה ועמעמם את זוהרה.
הפינאפ היה חלק ממגמה כללית של עיסוק בחיי הזוהר והפנאי, התפתחות האופנה לצד פיתוחים טכנולוגיים כמו רדיו, קולנוע וטלוויזיה.  מעבר לכך, היחס למיניות השתנה - מחברה פוריטנית שבה חשיפת קרסול של אישה בסרט עורר סערה, לחברה שמציגה לראווה דוגמניות בביקיני ונעלי עקב. הפינאפ התבטא לא רק בצילום אלא גם בציור של נשים יפיפיות ומפתות, שהופיעו בלוחות שנה, פרסומות ומגזינים.
פעמים רבות ציורים אלה, שהופצו ברחבי העולם, התבססו על צילומי פינאפ של נשים אמיתיות




הפינאפ והפך לתת-ז'אנר אמנותי של ממש, אם כי בוודאי לא כזה שנחשב ל"אמנות גבוהה".
למעשה, ציורי הפינאפ הם ביטוי נוסף בשרשרת ז'אנרים אמנותיים מודרניים שעירבו בין אמנות גבוהה לנמוכה (קוביזם, סוריאליזם, ריאליזם ועוד) כששילבו בין טכניקת ציור גבוהה לבין נושאים "נמוכים" והפצה מסחרית.


אני בטוחה שישנם כאלה שיגידו (ובוודאי אמרו גם אז) שאמנות הפינאפ היא נמוכה, קיטשית וולגרית, אך בעיני היא המשך טבעי ומודרני לציוריים האירוטיים של כל תקופה אחרת בתולדות האמנות.

ההבדל היחידי הוא שבתקופה בה הפינאפ פרח, בין שנות ה-30 ל-60, הייתה טכנולוגיה שתפיץ אותם להמונים והם לא היו שמורים רק למעמדות הגבוהים ומוסתרים בחדרים סודיים.

מעבר לזה, אני חושבת שבהשוואה לפורנוגרפיה של ימינו, יש בפינ-אפ משהו מאוד תמים ומלא הומור. שלא לדבר על מודל היופי הנשי, הבריא, הטבעי והמלא יותר.
למי שמתעניין בפן האופנתי של פינ-אפ, אני ממליצה לקרוא את הפוסט של חברתי זוהר.

דוגמאות לציורי פינאפ

אלברט ורגאס

ג'ורג' פטי




גיל אלבגרן 

 ג'ויס באלנטין שהייתה מבין אמניות הפינאפ הבודדות, ותיארה נשים בצורה נטורליסטית יותר מחבריה הגברים 

ורבים אחרים


המשותף לכל הציורים הוא הצגת היופי הנשי במיטבו לפי התפיסה הגברית - נשים יפיפיות, בעלות גוף אידאלי, שלבושות בצורה סקסית. הן יכולות סתם לדגמן או שהן עוסקות בפעולות "ביתיות" של עקרות בית.
נכון, מדובר בז'אנר סקסיסטי לחלוטין שמייצג נשים אידאליות כפי שהגברים רואים אותן, אבל נחשו מה - הפינאפ ממש לא המציא את זה אלא רק המשיך מגמה ששלטה בתולדות האמנות מאז ומעולם.

טיציאן, ונוס מאורבינו , 1538.

מבחינה אופנתית, הפינאפ הוא גם סגנון לבוש שזוכה לפופולריות גם בימינו ובעיקרו מאוד נשי ומדגיש קימורים, יחד עם השפעות תקופתיות של שנות ה-40 וה-50 בעיקר.


בעולם האמיתי והלא מצוייר, בטי פייג' נחשבה למלכה.  פייג' פרחה בשנות ה-50 הנחילה מורשת חזותית נצחית של תסרוקת של שיער שחור גלי עם פוני, עקבים מחודדים וקימורים בולטים. 

פייג' האמריקאית התחילה דווקא כדוגמנית וכוכבת של צילומי בונדאג' על גבול הפורנוגרפיה, אולם בהמשך נכנסה לתרבות המיינסטרים של הפינאפ עם שלל צילומים במגזיני גברים, בפוזות מפתות כאלה ואחרות. פייג' אף שיחקה בקולנוע  והפכה לסמל מין עד שפרשה מעיסוקיה כשחזרה בתשובה והפכה לנוצרית אדוקה. 

בשנות ה-80 פייג' חוותה רנסאנס כשהתגלתה על ידי הציבור מחדש. היא הפכה לסמל תרבות, צויירה על ידי מספר אמנים שהקדישו לה תערוכות וספרי קומיקס, נכתבו עליה ספרים והוקרנו סרטים שעסקו בדמותה.

ההשפעה של בטי פייג' ותרבות הפינאפ ניכרת עד היום :

קייטי פרי

אומה תורמן בספרות זולה 

ולמיטיבי לכת - נטליה אוריירו של פעם

הפינ-אפ והבורסלק חוו תחייה גם הם עם אמניות כמו דיטה פון טיז , שמושפעת גם היא מבטי פייג'

ואמניות, דוגמניות והפקות אופנה רבות שבוחרות להצטלם בסגנון הפתייני של פעם

כמו ג'ניפר לופז

בר רפאלי

ולבסוף, מי שהתחלנו איתה את הפוסט הנרחב הזה - ביונסה.

בשני הקליפים עם ליידי גאגא, ביונסה הופיעה כתואמת בטי פייג' אפרו-אמריקנית. אולם הקליפ ל-Why don't you love me  שיצא ב-2008 כרצועת בונוס לאלבומה השלישי, היה הפקת רטרו שלמה. בקליפ זה שבוים על ידי מלינה מטסוקאס ביונסה מגלמת עקרת בית נואשת ויפיפיה בשנות ה-50 של ארה"ב בשלל סיטואציות "ביתיות" ובבגדים מהממים.

ביונסה מצטטת את בטי פייג' בצורה ישירה גם במראה וגם בריקודים השונים ואת סגנון הפינאפ כולו.

הסרטון הבא איגד כמה השוואות מעניינות :

והנה הקליפ המקורי והנהדר

כמו תמיד, אשמח לתגובות ולמנוים חדשים :-)