באבה יאגה

שלום לכולם,

הרבה זמן לא כתבתי. העומס של הלימודים והעבודה מקשה על כתיבה רציפה בבלוג אבל הנה אני כאן!

בדיוק הגשתי סמינריון קצר על דמותה של באבה יאגה במסגרת קורס על אמהות ואמהיות וחשבתי - למה לא להפוך את זה לפוסט בבלוג? 

כבר כתבתי על המכשפה יוצאת הדופן הזו בעבר כאן , וגם העברתי הרצאות על פולקלור רוסי שכללו אותה, אך הפוסט הזה יהיה הרבה יותר מעמיק. אז הצטרפו אלי למעבה היער... :-)

נתחיל מהתחלה. אחת מהדמויות הידועות ביותר בפולקלור המזרח-אירופאי היא באבה יאגה (Baba Yaga), המכשפה האימתנית שמופיעה באינספור מעשיות רוסיות. 

שמה של המעשייה הרוסית, "סקאזקה" (Skazka) , נגזר מהמילה הרוסית "סקאזאת"  (Skazat) שמשמעותה הוא "לספר" או "להגיד".  בהגדרתה, המעשייה הרוסית חייבת להיות מועברת בעל פה וקשורה למסורת סיפור שאינו דתי. רוב המעשיות הרוסיות במקור סופרו פעם אחת ואלא אם כן מישהו העלה אותן על הכתב, הן נשכחו ברבות הימים.  בזמן היווצרותן המקורי המעשיות נחשבו לאמיתיות, אך בזמנים מודרניים יותר הדבר פחת.

בניגוד למיתוסים הרוסיים בהן הדמויות אינדיבידואליות, המעשיות הרוסיות הן כלליות יותר ומייצגות "טיפוסים". כמעט לכל הגיבורים הראשיים קוראים "איוון" שהוא שם נפוץ וכל-רוסי.  בדומה לז'אנר בכללותו, גם המעשיות הרוסיות מאופיינות ב"אל-זמן" ו"אל-מקום"  ומתחילות ב- "היה היה בארץ רחוקה" וכדומה.  הן מסתיימות בגרסא מקומית של "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה".  גרסא אחרת לסיום היא בה המספר אומר "ואני הייתי שם", מה שנותן למעשייה נופך אותנטי.

ניתן לחלק את המעשיות לעשר קבוצות ותתי קבוצות: מעשיות על בעלי חיים, מעשיות על טבעיות, מעשיות של חיי היום יום ועוד.  דמותה של באבה יאגה תופיע לרוב במעשיות העל טבעיות שלהן סכמה אופיינית – גיבור הנתקל בקונפליקט, יוצא למסע בו הוא מתנתק מהחברה, נעזר או נתקל בדמויות על טבעיות, בינהן באבה יאגה, פותר את הקונפליקט וחוזר הביתה כמנצח.

לבאבה יאגה אטריבוטים שמתוארים ברוב המעשיות –חזותה היא של אישה זקנה, מכוערת ומפחידה. היא גרה ביער בבקתה בעלת חיים משל עצמה העומדת על רגלי תרנגולת.  בחצר הבקתה יש גדר העשויה משלדים וגולגלות של קורבנותיה. המבקרים שמגיעים אליה קוראים "בקתה בקתה! עמדי עם גבך ליער ועם חזיתך אלי" כדי לסובב את הבקתה שעומדת הפוך כדי שיוכלו להכנס אליה.

 בתוך הבקתה באבה יאגה בדרך כלל ישנה על התנור וגופה נמתח מצד אחד של הבקתה לאחר. אפה גדל אל התקרה והכותבים מדגישים את גודלו בכך שהיא גורפת את הגחלים בתנור בעזרתו. מתוארים מאפיינים גרוטסקיים אחרים כמו ידיה הדומות לטפרי ציפור ושדיה העצומים התלוים מעל מוט. היא מזוהה כמכשפה השולטת בטבע ובבעלי החיים ביער ובנוסף בעל יכולת לשינוי צורה ויכולה להפוך את עצמה לבעלי חיים שונים,  ואף לחפצים דוממים כמו באר או בוסתן.

ישנה אימרה מחורזת ברוסית שאומרת "באבה יאגה עם רגל מעצם" ("Baba Yaga Kastinaya Naga"), ואכן במעשיות היא מתוארת לעתים פיסחת עם רגל עצם או כזו שעשויה מחימר, ברזל, זהב ואפילו פלדה. לבאבה יאגה יש חוש ריח מפותח והיא מציינת כי היא מריחה "ריח רוסי" כשמבקרים מגיעים אליה.  בשונה ממכשפות מערביות שעפות על מטאטא, היא נעה ממקום למקום בתוך מכתש גדול אותו היא דוחפת עם עלי ומשתמשת במטאטא דווקא כדי לכסות על עקבותיה.

במרבית המעשיות הגיבור יוצא למסע  שכרוך בהגעה לעולם המתים. הוא מגיע אל הבקתה של באבה יאגה כדי שתעזור לו להגיע ליעדו. באבה יאגה מעמידה אותו בשורה של שאלות, מבחנים ומשימות וכשהיא רואה שהגיבור נענה לדרישותיה, היא עוזרת לו להמשיך לעולם המתים ומספקת לו אמצעים מכושפים שונים - כלי תחבורה כמו שטיח מעופף וסוס או צידה לדרך במסעו כמו נשק, נעליים, מזון ושתייה. בגרסאות אחרות הגיבור גונב אמצעים אלו ובאבה יאגה רודפת אחריו ללא הצלחה.  לאחר מסעו המסוכן הגיבור מגיע לעולם המתים ושם נלחם מול מספר דמויות אופייניות - קאשיי בן האלמוות שדומה לשלד, הנחש צ'ודו יודו או הדרקון הענקי זמיי (ברוסית "נחש"). כשהוא מנצח אותם הוא חוזר הביתה. בדרך כלל מלווה בנסיכה אותה הציל או שהובטחה לו.

התיעוד הראשון של הדמות מתוארך למאה ה-18 כשאוזכרה באוסף מעשיות. מיכאיל לומונוסוב (Lomonosov) , מדען משורר ובלשן רוסי מהמאה ה-18 ערך השוואה ב-1755 בין אלים סלאביים לאלים ממיתולוגיות אחרות.   כך למשל השווה בין אל הברק והרעם פרון ליופיטר, מלך הים לפוסידון ואת השטן צ'ורט לפלוטו. באבה יאגה מופיעה ברשימה ללא השוואה לאלה רומאית,  מכאן, זוהי עדות מוקדמת לייחודיותה.

הסופר ואסילי לביושין (Lyovshin) כתב ב-1780 אוסף מעשיות כשבאחת מהן מספר על מקורה של באבה יאגה : "השטן בישל 12 נשים רעות יחד בקדירה, הוא אסף את האדים בפיו ואז ירק לתוך הקדירה מבלי לחשוב מתוך כך נוצרה הברייה המרושעת ביותר, באבה יאגה."  ב-1788 הופיעה הדמות באופרה הנושאת את שמה ובמהלך המאה ה-18 וה-19 הופיעה באוספי מעשיות שונים ובהשראתם גם ביצירות אמנות רבות. 

  

 רוב הדמויות בפולקלור האירופאי מאופיינות בצורה תבניתית עם התנהגות שחוזרת על עצמה. לא כך במקרה של באבה יאגה. בספרו של הפולקלוריסט הרוסי ולדימיר פרופ (Propp), "המורפולוגיה של המעשייה", סיווג הכותב את תפקידי הדמויות המאפיינות את המעשיות הרוסיות. הוא חילק אותן לשלושה תפקידים – התפקיד הראשון הוא הרשע שפוגע בדמות הראשית, השני הוא העוזר לדמות הראשית והשלישי היא דמות שמחליפה בין שני התפקידים לעיל. באבה יאגה משתייכת לקטגורייה השלישית. לעתים היא מתנהגת כמו דמות המרושעת ולעתים כדמות עוזרת. 

בנוסף, לעתים דמותה מפוצלת ומופיעה בתור 3 אחיות, ואז הגיבור בדרך כלל מקבל מאחת מהן עזרה כשהאחרות מנסות לפגוע בו. בגרסאות אחרות היא יכולה לנסות לפגוע בגיבור, אבל לא מצליחה ואז עוזרת לו. מעשיות אחרות מדגישות את הניגוד בין רשעותה וכיעורה לבין האם הטובה והיפה אותה עזב הגיבור כשיצא למסעו. לעתים היא אף מחקה את קולה של האם בצורה שמבליטה את ההשוואה ובחלק מהמעשיות הגיבור אף קורא לה בשמות נרדפים לאמא.  לאור כל זאת, דמותה של באבה יאגה היא דמות אמביוולנטית ויוצאת דופן שהפיצול בין טוב ורע הוא חלק משמעותי מאישיותה.

שמה של באבה יאגה קיבל פירושים שונים ויש לו וריאציות רבות ושונות.  למשל, במעשיות מזרח-סלאביות המילה "באבה"  יכולה להופיע לפני או אחרי "יאגה" . "באבה" מופיעה בכל השפות הסלאביות במשמעות משותפת של "סבתא" או "אישה זקנה". ברוסית עתיקה, המילה "באבה" יכולה להתייחס למיילדת, מכשפה או מגדת עתידות וברוסית מודרנית המילה "בבושקה" ( "Babushka" ) היא "סבתא" כששורשיה ב"באבה". 

מקור השם “יאגה” הוא מורכב יותר. מקור אחד בסלאבית עתיקה משייך את המילה למילה "Jeza" או  "Jedza" שמשמעותה "מחלה". בסרבית-קרואטית "Jeza" היא "אימה או משב קור פתאומי", בסלובנית "כעס", בצ'כית עתיקה "מכשפה" או "דמות מיתית נשית מרושעת", ובצ'כית מודרנית "Jezinka" היא "נימפה יער מרושעת".  בפולנית "מכשפה", "אישה רעה" או "זעם" יחד עם פעלים שמבוססים על כך כמו "לכעוס".  ברוסית יש פעלים עם משמעות דומה: "Iagat" - "לצעוק" , "לכעוס", "לקלל" ו- “Egat”- שמשמעותו היא "לשרוף"  או "לזעום"

במאה ה-19 הפולקלוריסט אלכסנדר אפנסייב  (Afanasyev) קישר בין " Iaga" למילה הפרוטו-סלבית Oz ולמילה Ahi בסנסקריט שמשמעותה היא נחש. במאה ה-20 בלשנים המשיכו לחקור בכיוון זה. לפי הבלשנית אולגה צ'רפנובה (Cherepanova) באימרה טקסית נגד הכשת נחש מהמאה ה-18, נאמר "יאגה הנחש החום". באוקראינית, המונח "Iazia" מתייחס גם לבאבה יאגה וגם לנחש אגדי בעל שני ראשים.

(בתמונה אשת נחש מהפולקלור היפני, לא באבה יאגה, אבל מספיק ממחיש :-) )

עדויות ראשונות לדמותה באמנות החזותית נמצאות בחיתוכי עץ עממיים המכונים ברוסית  "לובקי"  Lubki)) מסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18. בחלק מההדפסים היא מופיעה רכובה על חזיר ונלחמת בדמות אחרת הקרויה "תנין" . התנין הוא דמות של גבר עם פני אדם וזקן, טפרים, גוף של בעל חיים וזנב. בהדפס אחד, ספינה קטנה מתוארת בפינה מתחת לתנין, רומזת כי דימוי זה הוא סאטירה פוליטית. הצאר פטר הגדול כונה "קרוקודיל" על ידי המאמינים הישנים אותם רדף והתיאור לועג לו. הוא נודע גם כחובב ספנות.  תלבושתה של באבה יאגה מתוארת כפינית כאשתו של פטר הגדול, שכונתה "צ'וצ'ונקה", ((Chukohnka שם גנאי לנשים פיניות.  חוקרים אחרים טוענים כי להדפסים פירוש אחר של שמאניזם  ותלבושתה של באבה יאגה מתייחסת לעמים הפינים בכללותם, שעסקו בפרקטיקות כאלה.  הקרוקודיל לא מייצג את פיטר הגדול אלא מכשף שמאני אחר, אדם זאב שנלחם במכשפות.  בהדפס אחר, באבה יאגה רוקדת בזמן שאיכר קירח מנגן בחמת חלילים . הפרשנות המסורתית אומרת כי שוב מדובר בייצוג שמח יותר של פטר הגדול . 

ביצירות רוסיות מאוחרות יותר ניתן לראות השפעות של המעשיות יחד עם אמנות רומנטית מערב אירופאית, שהושפעה גם היא מפולקלור ופנטזיה. באיור מ-1899 של האמן הרוסי איוואן ביליבין (Bilibin) שהתמחה באיור ספרי מעשיות, מוצגת באבה יאגה כאישה זקנה ומכוערת, לבושה בבגדים מטולאים ומכווצת בתור מכתש גדול מעץ אותו היא מזיזה בעלי המחזיקה באחת מידיה . בידה השנייה היא מחזיקה מטאטא המעלים את עקבותיה. היא נעה באמצע יער עבות. שיערה הלבן והדליל מתנופף ברוח ועל סנטרה זקנקן לבן. השיעור על פניה יחד עם ידה הארוכה והשעירה מדגישים את הגבריות שלה והאנטיתזה לדמויות הנשיות במעשיות הרוסיות של נסיכות, מלכות ואמהות יפות.  

            באיור אחר של ביליבין מתוארת דמותה של "ואסיליסה היפה", מתוך אחת המעשיות המפורסמות ביותר בפולקלור הרוסי הנושאת שם זה . הנערה היפה לובשת שמלה סלאבית כפרית והיא בעלת צמה ארוכה ובלונדינית. מאחוריה נראית הבקתה של באבה יאגה, בנויה מעץ עם עיטורים כפריים ועומדת על רגלי תרנגולת. בחצר נראית גדר העשויה משלדי אדם.  באיור נוסף של ביליבין מ-1911, באבה יאגה נפגשת עם הגיבור בתוך הבקתה שלה.  הגיבור, לבוש בבגדים סלאביים כפריים יושב על התנור והיא עומדת מולו. דמותה לא נראית אנושית ודומה יותר לעץ בעל ענפים ארוכים הלבוש בבגדי אישה.

ביצירה מאוחרת יותר מ-1917 של ויקטור וסנצוב ((Vasnetsov , אמן רוסי שהתמחה בציורים מיתולוגיים והיסטוריים, נראית סצינה דומה בה באבה יאגה נעה ביער עבות בעזרת מכתש ועלי ענקיים ומטאטא בידיה . החידוש הוא בכך שהיא מחזיקה ילדה קטנה ומבוהלת ולצדן ינשוף ועורב, ציפורים בהן באבה יאגה שולטת כמו בכל חיות היער. מתחתיהן עצמות אדם.  ניתן לסכם כי הייצוג החזותי של באבה יאגה נאמן לטקסט הספרותי של המעשיות ומתאר אותה כאישה גרוטסקית ומאיימת המתאימה לסטריאוטיפ המכשפה בתרבות המערבית.

 דמותה של באבה יאגה נקשרה באמונות העממיות לדמויות על טבעיות אחרות מהפולקלור הרוסי, המתבססות על המיתולוגיה הסלאבית.  למשל, "ליישיניצה" אשתו של רוח היער "ליישי". דבר זה אינו מפתיע לנוכח מקום מגוריה.  היא נקשרה גם ברוחות חקלאיות המקושרות לקציר ושמרו על השדות כמו "פולודניצה" ו"פוז'ינלקה" ואף לדמות נחש אש נשית בשם "אוגניה זמייה".  בסוף תקופת הקציר החקלאים נהגו לומר אימרות שתפקידן היה לסלק את "האישה הזקנה" מהשדות בדומה לריטואלים פולחניים פגאניים. 

מכאן, באבה יאגה הינה דמות פולקלור ייחודית, בניגוד לאפיון הכללי של דמויות אחרות במעשיות סלאביות, דמותה מאוד ספציפית ומזכירה דמויות אלים המופיעים במיתוסים הסלאביים. יש בה מאפיינים מקובלים של מכשפה יחד עם תכונות המתאימות יותר לאלים פגאניים.

לפי הפסיכונאליטיקאי קארל יונג ((Jung ההיסטוריה האנושית העתיקה מלאה בסמלים שנמצאים בתרבויות ובתקופות שונות בדפוסים חוזרים. לתודעה האנושית היסטוריה משלה ובתת המודע של כולנו יש עקבות שנשארו מתקופות קדומות של התפתחות, המכילות בין השאר את הסמלים הללו.

יונג מקשר אותם ל"ארכיטיפים", תבניות או דפוסים מולדים של מהות פסיכולוגית אוניברסלית, המייצרים דימויים בעלי עוצמה רגשית. דימויים אלה אינם נובעים מחוויות אישיות, אלא מתת המודע הקולקטיבי. מושג זה מתאר מעין רשת של ארכיטיפים הנמצאת בנפש האנושית. תבניות קדומות, כלל אנושיות, המתקיימות מתחילת תולדותיה של האנושות. הן מוטבעות בנו ומשפיעות תמיד ובכל מקום על הדרך בה אנו קולטים את העולם סביבנו. ארכיטיפ איננו רק על-תרבותי ועל-זמני, אלא גם פרדוקסלי. הוא מאכלס בעת ובעונה אחת היבטים חיוביים ושליליים, משום שהוא מכיל מגוון רב של אפשרויות.

לפי יונג, אחד הארכיטיפים המרכזיים בחברה ובתרבות האנושית הוא "ארכיטיפ האם". ארכיטיפ זה מופיע תחת אספקטים שונים. מבחינה אישית, הוא יתבטא ביחסים בין אדם לאמו או לדמויות אם. בנוסף לכך, יש אמהות במובן הסמלי, לקטגורייה זו משוייכת "האלה האם" – המיתולוגיות השונות מציגות וריאציות רבות לארכיטיפ האם. למשל האם הבתולה כמו האלות דמטר וקורה וכמובן מריה הקדושה, או האם האהובה במיתוס של סיביל-אטיס.

סמלים אחרים של אמהות מופיעים בדברים המייצגים את הכיסופים לגאולה ומתייחסים לעולם הנוצרי כמו גן העדן, ממלכת האל, ירושלים השמיימית, הכנסייה, ואף עיר, מדינה ואוניברסיטה. קטגוריה נוספת היא עולם הטבע שמתייחס לתרבויות פגאניות כמו ירח, אדמה, יערות, הים או כל מקווה מים. בהמשך לכך הארכיטיפ מתקשר בדרך כלל למקומות ולדברים שמייצגים פריון – קרני שפע שדה חרוש, גן. הוא יכול להיות קשור למערה, לסלע, עץ, מעיין, באר עמוקה או בדומה לה כלי הכלה, חפצים חלולים כמו תנור וכלי בישול המקושרים למעשה לרחם המכיל חיים וכל דבר בצורתו כמו אגן טבילה ופרחים עם כמו ורדים ולוטוס. בגלל ההגנה שיש בדמות האם גם מעגל קסם ומנדלה יכולים לבטא את ארכיטיפ האם. בנוסף בעלי חיים המקושרים לפריון כמו פרות וארנבות ובאופן כללי בעלי חיים מיטיבים עם האדם. דמות חיובית זו של אם מכונה  בפסיכואנליזה "האם הטובה".

כפי שציינתי, ארכיטיפים הינם אמביוולנטיים. ולכן לצד כל הסמלים הללו המייצגים את הצד החיובי של ארכיטיפ האם, ישנו גם צד שלילי. בתרבויות עתיקות, בייחוד במזרח שני הצדדים נשארים באותה הדמות והפרדוקס הזה מתקבל.  כך למשל בהודו, דואליות זו מתבטאת באלה האם קאלי שלה שלושה אטריבוטים – טוב לב, תשוקה ואפילה. לפי יונג אלו הם שלושה אספקטים מהותיים של ארכיטיפ האם – טוב הלב המטפל והמטפח שלה, הרגישות הטבעית שלה והמעמקים האפלים שלה. דואליות זו מכונה בפסיכואנליזה "האם הטובה-רעה". 

 לעומת זאת, במערב מתרחש פיצול ממשי בין הטוב לרע. כך למשל הנצרות הפכה את האל המקראי לטוב וכקונטרה לו ביססה את דמותו של השטן הרשע. בנוסף, התרבות המערבית יצרה סמלים מרושעים נפרדים המייצגים את האנטיתזה לאלה האם המיטיבה, המולידה והמזינה :  המכשפה, הדרקון וכל חיה בולעת ומכילה כמו דג גדול או נחש.  הקבר, הסרקופג, מים עמוקים, השאול, תהום, מוות, סיוטים ושדים. דמות שלילית זו מכונה בפסיכואנליזה "האם הנוראית"  

הפסיכואנליטיקאי אריך ניומן מרחיב על צד שלילי זה :

"בדיוק כפי שהעולם, החיים, הטבע והנשמה נחוו כנשיות נדיבה, מזינה ומגנה, כך גם ההפכים שלהם נחווים כדימוי נשי - מוות והרס, סכנה ומצוקה, רעב ועירום, מופיעים כחוסר אונים בנוכחותה של האם האפלה והרעה...הרחם של האדמה הופך ללוע הבולע של השאול...אישה זו המפיקה חיים ואת כל החי על האדמה היא אותה אחת שלוקחת אותם בחזרה לעצמה"

כאמור, לפי ניומן, ארכיטיפ האם ממנו נגזרת דמותה של "האלה האם", מכיל את שלוש הדמויות – האם הטובה, הטובה-רעה והנוראית במקביל.  המקור לדואליות בארכיטיפ זה נמצא בתהליכים פסיכולוגיים התפתחותיים. בראשית חייו, התינוק מאוחד עם האם מבחינה תודעתית וביולוגית. כשהילד מפתח מודעות לאגו עצמי ההזדהות עם אמו נחלשת. דבר זה יוצר את ההפרדה ממנה והאמביוולנטיות - תכונות שנקשרו אליה יכולות לעבור לדמות אם אחרת כמו הסבתא.

ארכיטיפ "האלה האם" מופיע גם באמנות החזותית ומתגלם לראשונה בצלמיות פריון נשיות פרה-היסטוריות. רוסיה הינה מקור ארכיאולוגי מרכזי לצלמיות אלו, שנעשו על ידי ציידי ממוטות באירו-אסיה של עידן הקרח.  מסיביר עד לאוקראינה, אתרים ארכיאולוגיים רבים הניבו שפע צלמיות שסומנו בסימנים אבסטרקטיים שונים של  קווים מקבילים, מפותלים, מעויינים ושבורים שנקשרו לבעלי חיים ולאש. בדרך כלל דמויותיהן היו של נשים צעירות ואמהות. לא ניתן לקבוע את תפקידן בחיי הציידים הללו, אך בייצוגן כדמויות נשיות בעלות מאפיינים של פריון נובע הקשר פולחני, וייצוג של אלוהות נשית, קרי "האלה האם"

פסל פריון מאוחר יותר מרוסיה
Gagarino, Lipetsk region

לפי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס (Procopius), "הסלאבים הפגאנים סגדו והקריבו קורבנות לנימפות הנהר והעצים ולרוחות אחרות".  את המקדשים כמקומות פולחן החליפו חורשות ויערות.

 ממצאים ארכיאולוגיים ועדויות טקסטואליות מלמדים על תפקידן של הנשים בפולחן החברה הסלאבית העתיקה.  האישה הכפרייה הייתה המנהיגה הראשית של כל טקסי המעבר. היא הופקדה גם על הטקסים העונתיים שנקשרו בהבאת פריון הטבע מהשדה והיער אל הקהילה והמשפחה. אש האח המשפחתית שימשה כמוקד פולחן נשי. בלהבות הועלו רוחות האבות ששמרו על המשפחה. כשהמיסיונרים הנוצרים הפיצו את תורתם, הם תקפו את האמונות הפגאניות ובדרך כלל את הנשים שהיו הכוהנות שעסקו בטקסי פריון.

ברקמות מהמאה ה-19 שמקורן בצפון רוסיה, מתוארים דימוים של אלות גדולות בצורות רבות. לרוב דמותן מרימה את ידיה לצדדים, מעל ראשה ספירות שמיימיות ומתחתיה צמחים וזוחלים. לעתים היא מחזיקה פרחים, ציפורים, ירח ושמש כמו שהרגע יצרה אותם.  רקמות אלו נמצאו על מגבות למטרות פולחניות, בחתונות נרקמו על מפיות שהוצמדו לראש הכלה בכדי לעודד פריון ובהלוויות מוקמות ליד עצמותיהם של האבות בכדי לבקש מהם עזרה. באביב, הנערות קישטו עצים, בעיקר ליבנה, במגבות טקסיות מעוטרות כדי להגביר את פוריות הטבע, בבית, דמותה של האלה הרקומה כיסתה כיכר לחם שהונחה על המזבח לאבות הבית.

דמות האלה הרקומה היא הפטרונית של האישה הטווה.  הטוויה מתקשרת לאמונות עממיות מקומיות, לפיהן פעולה זו מקושרת ללידה והזנה. היא תוארה כמופשטת ומוקפת בצבאים ובסוסים, מתוארת כקבוצת יהלומים שמדמים הן איבר מין נשי והן את את השמש. האלה הרקומה חסרת שם, אבל דמותה משלבת צורות קדמוניות של אלוהות נשית. בצורתה המופשטת, היא מסמלת את הכוחות היוצרים שמניעים את הטבע. היא גבירת החיות, אם השבט, שליטת האדמה, המים והצמחייה. מלכת העולם התחתון והשמיים, השולטת במזג האוויר. בכל תפקידיה, נשים שימשו ככוהנות שלה. דמותה העתיקה ודמויות אלות אחרות אותן מניתי, מתגלגלות במספר דמויות בפולקלור רוסי ובינהן בבאבה יאגה.

בקרב הרוסים, מכשפות כמעט תמיד מתקיימות בדמות נשים זקנות. המילה Vedma, "מכשפה" ברוסית מגיעה מהפועל Vedat , "לדעת". מקורות השם נמצאים בשמאנית הזקנה והחכמה של הכפר שהחזיקה בידע רב. נטען כי מכשפות שלטו במזג האוויר, הן יכלו לבלוע את הירח והשמש ולהביא למחלות, בעיות ביבול ומוות. שורשי דמותן של המכשפות נעוצות בדמותה של האלה האם ובכוהנות שלה, שהיו הנשים הזקנות בכפר. 

התפשטות הנצרות ברוסיה ודחיקת הפגאניות הביאה להשמצה של מכשפות על ידי הכנסייה ברוסיה. אך ה"מכשפות" היו למעשה אותן כוהנות שהתמידו בעריכתם של טקסי הפוריות העתיקים. "אתן עדיין דבקות למנהגים פגאניים ומאמינות בכשפים, מתפללות אליהם (האלים והאלות הפגאניים) ומבקשות מתנות כאילו שהם שלטו בארץ על ידי הורדת גשם, שליטה בשמש והפיכת הארץ לפורייה" אמר הבישוף סרפיון במאה ה-13. כדי להגן על עצמן, הכוהנות והמאמינות העבירו את אמונותיהן אל תוך המרחב הבטוח של משפחותיהן וקהילתן, והורישו אותן הלאה לדורי דורות באמצעות אמונות עממיות ומעשיות. במעשיות אלו התגלגלה דמותה של האלה הכל יכולה לבאבה יאגה, שעם השנים ובעקבות השפעת החברה הפטריארכלית והכנסייה, הפכה למכשפה רעה ומעוררת סלידה.

עם כל האמור לעיל, בדמותה של באבה יאגה יש מאפיינים רבים המשותפים לה ולארכיטיפ האם ודמותה של האלה הגדולה הנגזרת ממנו:

  המאפיין הראשון הוא האמביוולנטיות שלה.  באבה יאגה היא דמות אמביוולנטית שיכולה להיות טובה ורעה במקביל. ציינתי כיצד מצד אחד מובלט הניגוד במעשיות בינה לבין האם הטובה של הגיבור ומצד שני הוא קורא לה אמא. היא יכולה להיות אחת, ויכולה להופיע בדמות משולשת.  היא מעגל החיים הנשי כולו : בתולה משום שאין לה בן זוג, אמא משום שהיא אם הטבע ולעתים אף אם ל-40 בנות וכמובן, היא אישה זקנה.  באבה יאגה היא אם כשהיא בתולה לא נשואה. דואליות זו משקפת שלב בהיסטוריה בו בני אדם ראו בפוריות דבר נשי בלבד , ללא השתתפות זכרית. 

המאפיין השני הוא שליטתה בעולם הטבע. כאמור, באבה יאגה מעופפת בשמיים בתוך מכתש. לפי אפאנסייב, המכתש והבקתה גם יחד הינם מטאפורה לענני גשם. יאגה מחזיקה בסוסים יורקי אש, מגפי קסם, שטיח מעופף וגוסלי (כלי נגינה מקומי) שמנגן בעצמו. אפאנסייב רואה בהם סמלים לעננים מהירים, סופות רעמים וברקים. כשבאבה יאגה רודפת אחרי גיבורים שברחו ממנה, נכתב כי היא עפה אחריהם כענן שחור.תיאורים אלה מדמים אותה לכוח טבע. שליטתה בטבע מודגשת עוד יותר במעשייה "ואסיליסה היפה" בה משרתים אותה שלושה פרשים המייצגים את היום, השמש והלילה.

מלבד שליטתה בכוחות הטבע והיותה כוח טבע בעצמה, באבה יאגה מתוארת כשולטת בבעלי החיים.  אספקט מהותי של האלה הגדולה, היא האלה האם, הוא יחסה לבעלי החיים.  בין "גבירת החיות" לעולם בעלי החיים אין עוינות למרות שהיא שולטת עליהם וכך גם מתוארת באבה יאגה.

כפי שציינתי, הנחש מסמל את "האם הנוראית", התגלמות הצד השלילי בארכיטיפ האם כיצור אפל המכיש ובולע המגיע ממעמקי האדמה, ה"רחם" של האלה האם. ההקשר בין הנחש לבין באבה יאגה הוא המאפיין השלישי המשותף להן. המאפיינים הנחשיים של האלה האם מתגלמים  בדמותה של באבה יאגה לא רק במקור האטימולוגי ל"יאגה" אלא גם בדמויותיהם של הדרקון "זמיי" (ברוסית "נחש") והנחש צ'ודו יודו. דמויות אלה נמצאות בעולם המתים עליו היא שומרת, היא שולטת בהם ובחלק מהמעשיות אף מתוארת כאמם או הופכת את עצמה אליהם. הסלאבים מזהים את באבה יאגה עם דמות הנחש המיתולוגי. מה שמשויך לנחש במעשייה אחת, מבוצע על ידי באבה יאגה באחרת.  היא לא רק הופכת אליהם אלא גם מתוארת כ"לוחשת כנחש" . מעניין לציין כי המילה הרוסית לנחש, Zmeia  נגזרה מהמילה הרוסית לאדמה Zemlia  בגלל שנחש זוחל על האדמה. בכך נקשרת באבה יאגה כנחש, לאדמה במובנה הממשי והסמלי המייצג את אלת האדמה. 

במעשיות רבות באבה יאגה מתוארת עם רגל אחת. החוקר ק.ד. לאושקין מקשר בין מאפיין זה לנחש:

"אם יש משהו רע עם רגלי דמות מיתולוגית, קשור לכך נחש.. אם דמות מיתולוגית קשורה לנחשים, יש משהו רע עם הרגליים שלה" הוא הציג תיאורייה המראה טרנספורמציה של נחש לדמות מיתולוגית בעל רגל אחת ומתאר את השלבים שלה – בשלב הראשון יש נחש, בשלב השני דמות אנושית עם זנב נחש, בשלב השלישי דמות מיתולוגית עם רגל אחת, בשלב הרביעי דמות מיתולוגית צולעת, בשלב החמישי דמות מיתולוגית נכה ברגל אחת ובשלב השישי דמות מיתולוגית אנושית לחלוטין עם מיתוס או ריטואל המקושרים לצליעה בעברה.

בהקשר לבאבה יאגה, מתואר כי לפני מותה היא הופכת לנחש. מכאן, לפי התיאורייה של לאושקין, המקור שלה הוא כדלהלן – בזמנים קדמונים הייתה נחש, סמל למוות. לאחר מכן בזמנים פגאניים הייתה באבה יאגה אלת מוות סלאבית עם רגל אחת, ובזמנים מודרניים הפכה לבאבה יאגה, מכשפה עם רגל עצם ודמות במעשיות. לכן בתחילה היא זחלה כמו נחש, לאחר מכן דילגה על רגל אחת ולבסוף רכבה על מכתש ועלי.

בתמונה- הפייסטוס, אל הנפחות היווני שצלע. לפי לאושקין גם הפייסטוס קשור בעברו לנחש. 

האלה האם הינה אלת טבע ובהקשר ישיר גם אלת פריון. אמהות, נשיות, פריון ולידה הם מאפיינים שמופיעים גם אצל באבה יאגה והאטריבוטים שלה משוייכים אליהם. כאמור באבה יאגה מתוארת כאם למפלצות נחשיות. בנוסף לכך, בחלק המעשיות מתוארים ילדיה – אולשקה קצר הרגל והגמדים וזי סיני ופוזי.

שדיה הענקיים מאזכרים צלמיות פריון. המכתש והעלי שבעזרתם נעה ממקום למקום, יכולים להגיע ממספר מקורות – נשים היו משתמשות בו כדי ליצור פשתן שבו השתמשו בו בטוויה או לתרופות שונות אותן הכינו השמאניות של הכפר. בנוסף, במראיהם הם מאזכרים את איברי המין הגבריים והנשיים, רחם ופאלוס. ייתכן שבהיותה עומדת בתוך המכתש כעומדת בתוך רחם ומחזיקה בעלי הפאלי היא מייצגת את כוח החיים והבריאה. תכונותיה להפוך צורה לבאר או גן שוב מקשרים בינה לבין הסמלים העתיקים של האלה האם וארכיטיפ האם. סמל פריון אחר היא הבקתה שעומדת על רגלי תרנגולת יכולה לייצג תרנגולת מטילה, גם היא במשמעות של פריון וחיים. במעשיות אחרות הבקתה עומדת על גלגל טוויה כעדות ישירה לטווית הנשים העתיקה שתיארה את האלה. המטאטא שאיתו מנקה את עקבותיה עשוי מעץ ליבנה שכאמור, השתתף בריטואלים פגאניים סלאביים.

הריטואלים עצמם שהיו חלק בלתי נפרד מהסגידה לאלה האם בוריאציות השונות שלה, התרחשו בטבע. כך גם במעשיות, המשימות אותן פוקדת באבה יאגה על הגיבורים והגיבורות הן עדות למנהגים העתיקים שביצעו המאמינים. פרופ חקר למה דמותה של באבה יאגה היא דמות אשר מנהלת טקס מעבר. לטענתו המעשיות הן שריד להיסטוריה בה כוהנות ניהלו טקסי מעבר ומדגים זאת דרך מקרים דומים בתרבויות אחרות . עליית הפטריארכיה היא הסיבה לפיה נשים הוגלו מהטקסים הללו. 

הנשים הצעירות שמגיעות לביתה של באבה יאגה חייבות לעבור סדרה של מטלות בדייקנות, בדומה לריטואלים שהמאמינות העתיקות היו מבצעות למען האלה הגדולה.

בהקשר זה, עדות לריטואל עתיק של לידה מחדש נמצא במעשיות שבהן באבה יאגה מנסה לאפות ילד בתנור. שורשיו נמצאים במנהג סלאבי עתיק שכונה "Perepikania", "אפייה מחדש". במהלכו היו מניחים עולל חולה על מרית אפייה אל תוך תנור חם, לעתים היו מכניסים ומוציאים אותו מספר פעמים תוך כדי אמירת קריאות טקסיות המבקשות מעורך הטקס "לאפות" את מחלתו של הילד ולקחת אותה ממנו.  הוא בוצע במחוז הוולגה, מרכז ודרום רוסיה, סיביר, אוקראינה ובלרוסיה. טקס זה היה מבוצע על ידי נשים שעבדו את האלה האם והבקשות לריפוי הילדים הופנו אליה.

   התנור החם ייצג חיים בחורף הרוסי המקפיא. הוא נבנה בצורה כזו שבני הבית יכלו לשכב ולישון עליו ולהתחמם. פתגם רוסי אף אומר במפורש "התנור הוא אמנו" . השם "אפייה מחדש" מתקשר לשתי פרשנויות – שהטקס נוהל כמה וכמה פעמים עד שהמחלה "עזבה" את גוף הילד, או שהכוונה היא לכך שהוא נאפה קודם ברחם אמו וכעת נאפה מחדש בתנור. קריאה פסיכואנליטית אומרת כי התנור כמעין מערה מסמל רחם וכך הילד החולה נולד מחדש. 

בתמונה - הנזל וגרטל והמכשפה שרצתה לאפות אותם. זהו עוד גלגול של המנהג העתיק. הכוהנת הפכה למכשפה, והמנהג שביקש לרפא הפך לכזה שרוצה להרוג. 

המאפיין הרביעי המשותף בין באבה יאגה והאלה האם והוא המוות. כפי שציינתי, המוות מקושר לצד השלילי של ארכיטיפ האם ובכך לחלק מדמותה של האלה האם, שנותנת חיים ומפרה אך במקביל גם "בולעת" את המתים באדמה אותה היא מייצגת.  דואליות זו של חיים ומוות מתבטאת בבאבה יאגה ששולטת בטבע ובבעלי החיים, ובמקביל בחלק מהמעשיות מתוארת כקניבלית שבולעת את הגיבורים. הפולקלוריסט פרופ מתייחס לאספקט המוות בדמותה של באבה יאגה בשתי דרכים, הראשונה היא שבאבה יאגה הינה שומרת הסף של עולם המתים אשר מנהלת טקסי מעבר לגיבור החפץ להגיע לשם. הדרך השנייה היא שהיא מתה בעצמה.  

כדי להכנס לשאול, הגיבור צריך להפוך לסוג של מת משום שהחיים אינם מורשים להמצא שם. לכן הוא עובר סוג של טקס מעבר אותו מנהלת באבה יאגה. הוא מואכל באוכל מיוחד, רוחץ באמבט כדי להפטר מ"ריח החיים" ולאחר מכן נשמתו מוסרת מגופו. פיו נפתח בריטואל מיוחד שמאפשר לו לדבר ולראות בעולם המתים. פרופ משווה זאת לספר המתים במיתולוגיה המצרית שבו פיו של המת נפתח בטקס של האכלה שעזר לו במעבר לעולם הבא. לבסוף הוא מורדם ונקבר , הופך לדמות מכונפת וממשיך במסעו.  כאמור, אם באבה יאגה הינה שומרת סף וגלגול לכוהנת שערכה טקסי מעבר, הקישור שלה למוות מגיע מסיטואוציות ריטואליסטיות בהן האדם היה עובר מוות סמלי ונולד מחדש.

Ay performing the Opening of the Mouth for Tutankhamun

הבקתה שלה מוקפת בעצמות וגולגלות שמסמלים מוות. החוקרים פרודנס ג'ונס ונייג'ל פניק מקשרים בינה לבקתות שמאניות בסיביר שנבנו מעצמות וחיטי ממוטות.  עצם היותה של הבקתה לא צמודה לקרקע ורחוקה מחברת בני האדם מאזכרת  מנהגי קבורה עתיקים. החוקר ב.א. ריבקוב (Rybakov) טען כי "בקתות עץ שימשו כארונות קבורה שכיסו כדים עם עצמות שרופות ..ועמדו כמו בקתות בכפרים" רגלי התרנגולת היו למעשה עמודי עץ מלאים בשרף. גרסא אחרת באשר למקורה של הבקתה היא שמדובר באסם לאכסון תבואה המצוי על עמודים גבוהים כדי להרחיקו ממזיקים. אסמים אלה שנקראו "לאבאז" (Labaz) היו שכיחים בארצות צפון אירופאיות. לאסמים אלה היו גרסאות מוקטנות ששימשו לפולחן. בתוכם היו בובות לבושות בגד פרווה מסורתי שמילאו את הבקתות כמעט לחלוטין והכילו באופן סמלי את נשמותיהם של המתים עד שיוולדו מחדש כילדים. 

ניקולאי רריך, בקתת המוות, 1905

הדרך השנייה בה מזהה פרופ את באבה יאגה היא כמתה. הדבר מתקשר לבקתות הפולחן שכנראה שימשו השראה לבקתה שלה, וגם לאופן בו היא מתוארת בתוך הבקתה. לדברי פרופ : "יאגה שוכבת בבקתה שלה, מתוחה מצד אחד לאחר, רגליה בפינה אחת וראשה באחרת, שפתיה על המשקוף, אפה נתקע בתקרה..."  מכאן, כשבאבה יאגה מתוחה כולה בבקתה הדבר מזכיר גופה בארון קבורה"

הקשר נוסף למוות נמצא בדמיון שלה לאלת השאול היוונית הקטה. לאלה זו מאפיינים משותפים עם באבה יאגה – היא תוארה כאלה בתולה שהופיעה כשלוש דמויות, אלה קוסמית השולטת בטבע, נקשרה לעולם המתים ולשמירה עליו וגם לכישוף וקסם. לפי הפסיכונאליטקאית מארי לואיז פון פרנץ ((Von Franz, מבחינה היסטורית באבה יאגה קרובה לדמותה של האלה שבאחד הגלגולים שלה, נקשרה לאלת הציד ארטמיס.  בתקופה ההלניסטית זוהתה אלה זו עם הרוח הנשית של היקום כאלה של טבע וחיים, אך גם של מוות.

         

פסל רומאי של הקטה 


לסיכום - הצגתי בפוסט הזה את מסקנותיי מהמחקר (בצורה מצומצמת..) ומסקנתי היא שאכן , באבה יאגה היא גלגול של אלות פגאניות, תכנותיה הן שריד לארכיטיפים עתיקים והמעשיות מלמדות אותנו על מנהגים, אמונות ותרבויות שנשכחו ועוותו. אז בפעם הבאה שתשמעו סקאזקה, מקווה שתראו את באבה יאגה באור חדש (וכך גם מכשפות אחרות)