ניתוח חזותי של Peter Gabriel - Sledgehammer

ניתחתי בבלוג שלי קליפים מופלאים ויצירתיים, אבל אני חושבת שאף אחד מהם לא מגיע לרמת הגאונות של Sledgehammer  שהוציא הזמר הבריטי פיטר גבריאל ב-1986.
לא רק שהשיר המעולה הזה הגיע למקומות הראשונים במצעדים, הקליפ זכה ב- 9 פרסי MTV, בפרס הבריטס לקליפ הבריטי הטוב ביותר והיה מועמד לשלושה גראמיז.
הנתון החשוב ואולי המפתיע ביותר, הוא שהקליפ , עד היום, מחזיק בשיא ההקרנות ב-MTV, יותר מכל קליפ אחר בהיסטוריה.

גבריאל התחיל את דרכו כזמר וכחלילן (!) של להקת ג'נסיס, כשהייתה להקת פרוג-רוק, לפני עידן פיל קולינס. לאחר שפרש מהלהקה לטובת קריירת סולו הוציא מספר אלבומים, אבל ההצלחה המסחרית הגיעה רק כשהוציא  ב-1986 את  אלבום המופת So . אלבום שהכיר לעולם את אחד השירים הרומנטיים ביותר (בעיני)  In your eyes,   את הדואט היפהפה עם קייט בוש Don't give up  ואת Red rain  העוצמתי.

הקליפ של Sledgehammer  בוים על ידי סטיבן ריי ג'ונסון  שביים לגבריאל גם את Steam. הקליפ עשוי ברובו מאנימציית פלסטלינה שנוצרה על ידי אולפני ארדמן והאחים קוואי שהזכרתי בפוסט הקודם. 
אולפני ארדמן אחראים על סרטי וולאס וגרומיט הגאוניים .

טכניקת הסטופ-מושן בעיקרה היא הזזת עצמים, צילומם והקרנה של הצילומים ברצף ליצירת תנועה ממשית. לסטופ-מושן היסטוריה ארוכה בקולנוע והעדות הראשונה לכך היא בסרט מ-1897! אחת מהצורות של סטופ מושן היא הקליי-מושן, אנימציית פלסטלינה שניכרת היטב בקליפ של גבריאל.

השימוש בטכניקת סטופ-מושן בקליפים היא לא תקדים של גבריאל, והופיעה קודם גם בקליפ של Road to Nowhere  של ה- Talking Heads . ההבדל הוא שבקליפ (שבויים גם הוא על ידי ג'ונסון) הטכניקה מהווה חלק קטן בעוד שאצל גבריאל כמעט ואין קטע בקליפ שהוא ללא סטופ-מושן. 

הקליפ מתחיל בתמונה של זרעונים שמתאגדים סביב ביצית, עם תחילת הביט מתפתח במהירות אדם שמתברר כפיטר גבריאל עצמו. 

לאחר מכן מילות השיר "מאוירות" על ידי הקליי-מושן ומקבלות משמעות חזותית . מילות השיר מלאות במטאפורות שעוסקות בסקס, דבר שלא תמיד קולטים שצופים בו בפעם הראשונה (רכבת הקיטור הזו? סמל פאלי).
הקליפ מלא בפרטים וכולל גם כמה אזכורים אמנותיים מעניינים ועשוי כולו ביד! נתון מדהים ביחס לאפקטים הממוחשבים של היום והסיבה שהכנת הקליפ ארכה כשלושים ימים. 

. 

גבריאל ששר כל הברה למצלמה , נצבע, מוקף ברכבות צעצוע ועוד, סיפר שהעבודה על הקליפ הייתה "אחת החוויות המכאיבות של חייו".


בקליפ יש כמה אזכורים אמנותיים, ברובם סוריאליסטים :

הראשון הוא הסוריאליסט הבלגי רנה מגריט

עתיד הפסלים, 1937.

המצב האנושי, 1933 

השפעה נוספת מגיעה מ"הסוריאליסט הרנסאנסי", ג'יוזפה ארצ'ימבולדו .

ארצ'ימבולדו התפרסם כשיצר פורטרטים שהורכבו מחפצים או מפירות וירקות שנבחרו בקפידה עקב סמליותם, שאין ספק שהשפיע על עבודותיו של חנוך פיבן הישראלי.

רודולף השני כורטומנוס, 1590

סתיו, 1573

אביב, 1573

עוד הבלחה אמנותית היא של ג'קסון פולוק, האמן האקספרסיוניזם המופשט  שהתפרסם בזכות טכניקת התזת הצבע שלו

מספר 8, 1949

באופן כללי הסגנון של הקליפ שואב השראה רבה מאמן הפלסטלינה הצ'כי יאן סוואנקמאייר  אשר יוצר סרטונים סוריאליסטים שהשפיעו רבות על עבודתם של האחים קוואי , שכאמור יצרו במשותף עם אולפני ארדמן את סלדג'האמר.

כמה עבודות של סוואנקמאייר

מזכיר את ארצ'ימבולדו.... מצחיק שהכול סובב סביב אותם מקורות השראה

וכמה דימויים מהקליפ , בעיני בהשראה של סוונקמאייר

הקליפ המופלא הזה השפיע על דורות של במאי קליפים, שיצרו בהשראתו בסטופ-מושן, הנה פוסט עם כמה דוגמאות נחמדות כולל זו של אורן לביא הישראלי. 

אנקדוטה לסיום - האנשים שמקיפים את גבריאל בסוף הקליפ מורכבים מהאנימטורים וממשפחתו של גבריאל.

תהנו מהקליפ המלא

כמו תמיד אשמח לתגובות ומנוים חדשים.

חג שמח!

ניתוח חזותי של Closer - Nine Inch Nails

יש במאים שאני שבה וחוזרת עליהם בבלוג הזה, אחד מהם הוא מארק רומאנק שכמעט כל קליפ שלו מכיל השראות אמנותיות כאלה ואחרות. כבר כתבתי על הקליפ הגרובי שיצר לג'נט ג'קסון לשיר Got 'till it's gone  ועל הקליפ הסוריאליסטי והמדהים של Bedtime story  של מדונה (עדכנתי את הפוסט היום בעוד השפעות חזותיות שגיליתי רק לאחרונה, ממליצה לקרוא)
והיום אכתוב על הקליפ האפל, המטריד והלא מומלץ לבעלי נפשות רגישות ו\או צמחונים  Closer  של Nine Inch Nails .


הפוסט יכיל תוכן גרפי בוטה - ראו הוזהרתם! 

Nine Inch Nails  הוא פרויקט מוסיקלי אמריקאי בהנהגתו של טרנט רזנור שמשמש בו כמפיק, זמר, כותב ונגן. רזנור נחשב למעשה כחבר הרשמי היחיד בפרוייקט אותו ייסד  ב-1988 והוא מופיע עם הרכבי נגנים משתנים .
את הסגנון המוסיקלי של רזנור אפשר להגדיר כאינדסטריאל , תת ז'אנר של רוק שבעיקרו הוא שילוב בין רוק למוסיקה אלקטרונית.
רזנור פרץ בשנות ה-90 ושחרר שורה של להיטים כמו Head like a hole, Sin,   והשיר שרבים מכן ודאי מכירים בקאבר של ג'וני קאש, Hurt.
Nine Inch Nails היה מועמד ל12 פרסי גראמי וזכה בשניים. מבחינה מוסיקאלית , רזנור משתמש פעמים רבות בטכניקות דיסונאנס (חוסר הרמוניה מכוון), במעבר מלחישות לצרחות, בדיסטורשן וברעש - כולם יוצרים תחושה אפלה ולעתים מטרידה .
מעבר לזה רזנור שיתף פעולה עם עולם הקולנוע כשיצר פסקולים מצוינים לשוברי קופות כמו "הרשת החברתית" ו"נערה עם קעקוע דרקון".

Closer   יצא ב-1994 ונכלל באלבום The Downward Spiral , שמו המקורי הוא בכלל Closer to God אבל הוא נודע בתור Closer . למרות המילים השערוריתיות  הפך השיר לאחד הלהיטים הכי גדולים דאז ונחשב עד היום לאחד הבולטים ביותר של הפרוייקט. השיר זכור במיוחד גם בגלל הקליפ הפרובוקטיבי שליווה אותו, כאמור בבימויו של מארק רומאנק.

הקליפ ממוקם במה שנראה כמו שילוב בין חדר פלאות, שהיה וריאציה מוקדמת של המוזיאון והכיל אוספים מגוונים מכל התחומים כמעין מיקרוקוסמוס של העולם , לבין קרקס מוזריויות - מופע פופולרי נודד בו הוצגו לתדהמת והנאת הציבור אנשים עם מומים ומוזרויות שונות.

כמו תמיד אצל רומאנק, גם כאן יש מגוון השפעות אמנותיות ממקורות שונים שהמשותף להם הם התחושה עוכרת השלווה שהם יוצרים.

השראה ראשונה היא מהאמן הבריטי  פרנסיס בייקון , שצייר בסגנון אקספרסיבי וחסר פשרות. הביוגרפיה של בייקון לא פשוטה בדומה ליצירות שלו - הוא נולד למשפחה אמידה ומכובדת (צאצאים של הפילוסוף המפורסם פרנסיס בייקון) אך סבל בילדותו מבריאות לקויה ומאי קבלה של הסביבה והמשפחה עקב היותו הומוסקסואל.
הוא גורש מביתו ע"י אביו שתפס אותו לבוש בבגדי אמו ולאחר נדודים באירופה השתקע בלונדון. ב-1929 הציג את תערוכתו הראשונה בעיר שהתמקדה דווקא בעיצוב פנים. עם השנים סגנונו השתנה והפך לאקספרסיבי, לעתים בוטה, ונע בין פיגורטיביות להפשטה.
הנושאים שעמדו במרכז יצירותיו היו בעיקר בני אדם במצבים רגשיים שונים. שני מוטיבים חזרו על עצמם במיוחד היו הצליבה, ופה צורח שהושפע מסצינה מסרטו המכונן של אייזנשטיין, אוניית הקרב פוטמוקין.
מוטיב נוסף היה בשר שחזר בכמה יצירותיו.

דמות עם בשר, 1954

פורטרט עצמי של בייקון עם בשר

רזנור בקליפ 

השפעה אמנותית נוספת ומשמעותית מאוד בקליפ היא של ג'ואל פיטר ויתקין, צלם אמריקאי שמתמחה בנושאים כמו מוות, גופות ודמויות עם מומים גופניים שונים או מוזרויות ,מה שמסביר את מראה ה"פריק שואו" של הקליפ. 

ויתקין בעצמו יוצר מחוות לתולדות האמנות  בצילומים שלו , כך שיש לנו מחווה של מחווה בקליפ הזה.

כמה דוגמאות בולטות להשראה מויטקין:

הפרנולוג'יסט, 1983

פניטנט, 1982.

אין ספק שהקוף הוא אחד הדימויים המטרידים ביותר בקליפ.

רומאנק שב והדגיש בראיון שלא נגרם לו כל רע,שבסט הצילומים נכח נציג מצער בעלי חיים וכל העניין לקח משהו כמו דקה. אבל  אין ספק שגם בדקה זו הקוף לא בדיוק נהנה...מה שמעלה שאלות  רציניות לגבי מוסר ואמנות. עם כל הכבוד לרומאנק, אני באופן אישי הייתי מוותרת על השימוש בקוף אמיתי.


מציל הפרימאטים, 1982.

קציר, 1984

החטאים של חואן מירו, 1981

תאומות סיאמיות, 1988

דימוי התאומות הסיאמיות יכול לקרוץ גם ליצירה של מרינה ואיליי אברמוביץ', יחס בזמן מ-1977

השראה אמנותית נוספת מגיעה מהצייר האוסטרי  רודולף האוזנר שתואר כ"צייר הפסיכואנליטי הראשון".

Forum optyki zwróconej do wnętrza, 1948

והשפעה נוספת מגיעה מסרט הסטופ-מושן המטריד  Streets of crocodiles  מ-1986

 מחווה אמנותית קצרצרה ב-00:53 היא ליצירתו של מאן ריי שכבר כתבתי עליה  - Object to be destroyed מ-1925

עוד אזכור אמנותי מהיר (ותודה לשרי על הטיפ) ליצירה של ג'ורג' טוקר האמריקאי ב-00:48

לשכת הממשלה, 1956

אין ספק, קליפ מעניין ומאוד לא סטנדרטי. הנה סרטון שמתאר את הנעשה מאחורי הקלעים


והנה התוצר הסופי

כמו תמיד אשמח לתגובות ומנוים חדשים :-)

ניתוח חזותי של Jay Z - On to the next one

אני אוהבת "מוסיקה שחורה" על כל גווניה (מוטאון, סול, RNB, בלוז ועוד) מאז שאני זוכרת את עצמי. להיפ הופ התחברתי בשנים האחרונות בעיקר דרך ראפרים ומפיקים כמו קנייה ווסט, קומון וג'יי זי שהרבה פעמים מסמפלים בשירים שלהם קטעי סול ישנים שאני מאוד מתחברת אליהם.

ג'יי זי נולד בשם שון קרטר בברוקלין, ניו יורק.
הוא החל לגלות כשרון מוסיקלי בגיל צעיר והתחיל את הקריירה הרשמית שלו בתחילת שנות ה-90.
מאז ועד היום ג'יי זי סיפק שורה ארוכה של להיטים, בינהם Hard knock life, 99 problems, Bonnie and Clyde ,Izzo,   ועוד רבים אחרים.
הוא הפך לבעל לייבל מצליח, גילה את ריהאנה, שיתף פעולה עם כמעט כל מוסיקאי שקיים והכי חשוב - התחתן עם ביונסה והקים איתה משפחה.

בדומה לחברו הקרוב קנייה ווסט, ג'יי זי חובב אמנות עכשווית ומשלב אותה בקליפים שלו.
 On To The Next One מ-2009 הוא ככל הנראה קליפ ההיפ הופ הכי מסוגנן שנתקלתי בו ובוודאי האמנותי ביותר של ג'יי זי. הוא נכלל באלבום The blueprint 3   שהכיל גם את Run this town  ו-Empire state of mind.
מעבר לזה, מדובר בשיר היפ הופ מעולה בהפקה של סוויז ביטז, שאחראי על להיטים כמו :Tambourine, New day  וגם מתפקד כבעלה של אלישיה קיז.

 הקליפ בבימויו המופלא של סאם בראון (שאחראי גם ל-Rolling in the Deep של אדל) הוא בצבעי שחור לבן שיוצרים אסתטיקה נקייה מצד אחד, אבל גם מלאה בדימויים אפלים ולעיתם מטרידים. הוא מאוד מיוחד ויש כאלה שאף מפרשים אותו ככזה שמכיל רמזים לאילומיניטי, אבל אני לא אתייחס לכך ואתמקד כמו תמיד באמנות (מה שגם שאני חושבת שכל קונספירציית האילומניטי חסרת שחר).

הדימוי שפותח את הקליפ הוא של שתי מנורות פלורסנט. ההקשר האמנותי הוא לאמן האמריקאי דן פלבין, שפעל החל משנות ה-60 וזכה להכרה עולמית כש"פיסל באור". פלבין יצר מיצגים ופסלים ממנורות פלורסנט תעשייתיות שאפשר למצוא בכל חנות חשמל. מעניין שפלבין שהיה מינימליסט, צמצם את יסודות הצבע והאור - מרכיבים מהותיים בכל יצירת אמנות לכדי עצם אחד שהיא מנורת הפלורסנט. באופן טבעי, בני אדם מושפעים מאור בצורה פיזית ומנטלית . יצא לי לחוות יצירה של פלבין מקרוב במוזיאון ישראל (לדעתי היא בתערוכת הקבע של המינימליזם) וזה מעניין כמה השפעה יש לנורת פלורסנט פשוטה ברגע שמציבים אותה כיצירת אמנות במוזיאון ואז גם מסתכלים עליה אחרת (שזה גם הרעיון מאחורי הרדי
מייד) פתאום חווים את הרגשות שפלבין ניסה להעביר באמצעות בחירת הצבעים, מידת האור וגודל המנורות.
מבקר האמנות דיויד בורדון (Bourdon) כתב על פלאבין: "העבודות, תרתי משמע, מקרינות אנרגיה. הקרינה של האור הופכת לחלק מרכזי באמנותו – אם המנורות יתכבו, זה לא יהיה מעניין. לאור יש נזילות מופשטת שמנוגדת לצורת המנורות הנוקשה... המנורות נובעות, בעיני, מקנייתו הראשונה של דושאן בחנות לחומרי עבודה. פלאבין נמנע מיצירות משוכללות או גימיקיות. יצירותיו טהורות וצנועות."
אני לא חובבת גדולה של מינימליזם אבל פלאבין בעיני מדהים.

ההשראה האמנותית הבאה מגיעה בדמות מחווה ליצירה של דמיאן הירסט הבריטי מ-2007, For the love of god

והמקור

היצירה  מורכבת מיציקת פלטינה של גולגולת אדם מהמאה ה-18, מצופה ב-8,601 יהלומים.. היא תומחרה במחיר הגבוה ביותר ליצירה של אמן חי - 50 מליון דולרים, ובצעד די מוזר נקנתה על ידי לא אחר מהירסט עצמו (בשותפות עם כמה אחרים). ההשראה ליצירה הגיעה מאמנות אצטקית והיא מוגדרת כממנטו מורי .  גם אני רואה אותה כממנטו מורי עכשווי -  אם במקור הושתלו עצמים סימבוליים בציורים כדי להזכיר לצופה על הבלי החיים (כמו נר, בועה וגם גולגולות) , הירסט לקח זאת צעד אחד קדימה והפך את הדו מימד לתלת מימד בצורה הראוותנתית והשערורייתית ביותר, מה לא מעביר את המסר טוב יותר מגולגולת שמצופה ביהלומים? עד כמה הם יכולים להועיל כשאתה כבר מת?


במאי הקליפ ממשיך לשתול הפניות אמנותיות כשמציג כדורי סל בוערים 

לי כדורי הסל מזכירים את עבודותיו המוקדמות של האמן העכשווי ג'ף קונץ, שהתפרסם כשבחן את מושג הקיטש באמנות וכמה רחוק אפשר ללכת איתו (מסתבר שרחוק מאוד). בעבודות אלה עסק, בדומה לפלאבין, ברדימייד כשהשתמש בכדורי סל בצורות שרחוקות מהשימוש המקורי שלהם וגרם לצופים לראותם כחפצי אמנות לכל דבר. קונץ בחר בכדורי סל, והטביע אותם באקווריום

אולם בניגוד לנקיון של פלאבין בקונץ יש משהו מאוד מסחרי - באסתטיקה של העבודות שלו ובעקרונות שעומדים מאחוריהם שמטרתם למשוך את הקהל ולספק את צרכיו.

הבעירה של הכדורים מזכירה גם יצירה בשם Exiles of the Shattered Star מ-2006 של אמנית בשם קלי ריצ'רדסון
ריצ'ארדסון הקנדית מערבת בעבודותיה בין צילומים אמיתיים לאפקטים גרפיים ויוצרת עולם פנטסטסי וסוג של סוריאליזם מודרני .

מחווה אמנותית נוספת היא לצלמת לואיס גרינפלד שמתמחה ב"צילומי תנועה", בעיקר של רקדנים. גרינפלד תופסת שיא הרגע של התנועה האנושית בצילומים מרהיבים ועוצמתיים.

בקליפ המחווה לגרינפילד מגיעה בדמות נינג'ה "מעופפת"

צילומיה של גרינפילד

אמנית נוספת המוזכרת בקליפ היא קארה ווקר, אמנית אפרו-אמריקנית שמתמחה במגזרות נייר שחורות ומתעסקת בנושאים של מגדר, גזע ומיניות.  הדימוי של מיכל הזכוכית עם הציפורים דומה ליצירות שלה

יצירות של קארה ווקר

עוד השפעה אפשרית לדימוי עם מיכל הזכוכית מגיעה מהצלמת ג'ולייט בייטס שמצלמת בסגנון גותי שמתחבר לרעיון ה"ממנטו מורי" (ותודה לג'ול על הטיפ)

 

מחווה אמנותית חמקמקה היא הג'קט שלובש סוויז ביטז - בהדפס של קית' הרינג, החביב על עולם ההיפ הופ

בקליפ מופיעים עוד דימויים שהם לאו דווקא מחווה ספציפית לאמן כזה או אחר, אבל הם בעלי סמליות חזותית

 ג'יי זי עם מעין "הילה" מאחורי ראשו שהופכת אותו לקדוש

 דימוי שמזכיר את מבחני "רורשאך", שיטה טיפולית שנועדה להערכה פסיכולוגית אישיותית באמצעות כתמי דיו.

דימויי שטן

דמויות שמזכירות את "העורב" ו"הג'וקר"

ואחרי כל הדימויים האלה נשאלת השאלה - מה המשמעות מאחורי הקליפ המעניין הזה?

בראיון, שולל הבמאי סם בראון את תיאוריות הקונספירציה למינהן ומסביר שהדימויים בקליפ מייצגים "הלוויה של רעיונות ועולם דימויים ישן של היפ הופ", כלומר בראון וג'יי זי נוגדים את הקליפים הקלישאתיים של ההיפ הופ עם הבחורות הערומות והמכוניות הנוצצות, לטובת קליפ גותי, אפל וקלסטרופובי (שגם בו יש נשים ומכוניות, אבל בצורה הרבה יותר מתוחכמת).

בראון וג'יי זי המציאו את ההיפ הופ מחדש, מה בהחלט מתאים לקונספט של האלבום שכולל גם את השיר (D.O.A (Death of Auto-tune, למילות On to the next one (ג'יי זי חוזר ואומר שהוא מקדים את כולם בצעד הבא) ולגישה הכללית של ג'יי זי שתמיד עומד בחוד החנית של ההיפ הופ, מגלה את הזמרים שיכבשו את עולם המוסיקה וממציא את הסגנון הבא.


תהנו מהקליפ

כמו תמיד, אתם מוזמנים להגיב, לשתף את הבלוג ולהרשם כמנויים חדשים.