משחקי הכס - ניתוח אמנותי

פוסט זה יחרוג מעט מהנושא הקבוע של הבלוג - הוא לא ידבר על השפעות אמנותיות בקליפים אלא בסדרת טלוויזיה שהפכה מזמן לתופעה בינלאומית. הסדרה היא "משחקי הכס" שמשודרת בארץ ב-YES ובחו"ל ב-HBO.
אל הסדרת  המדהימה התוודעתי קצת באיחור, לפני כשנתיים. הסדרה, שהתחילה ב-2011 מבוססת על סדרת הספרים של ג'ורג' .ר.ר. מרטין, "שיר של אש ושל קרח" שתורגמו גם לעברית (ולשמחתי יש לי את כולם כך שאני ממלאת את החסך בקריאה עד העונה הבאה).

*יהיו פה כמה ספוילרים, לשיקולכם*

הסדרה מספרת את סיפורו של יקום מידיאוולי (ימי ביניימי) פנטסטי ובו שבע ממלכות. היא מתקיימת בתקופת קץ עידן קייצי ארוך במיוחד, ומחולקת למספר קווי עלילה שונים. קו העלילה הראשון מתמקד בקורות בתי אצולה השקועים במלחמה על כס הברזל של שבע הממלכות; קו העלילה השני מגולל את האיום מפני החורף המתקרב ומהיצורים האפלים מהצפון שמגיעים איתו; הקו השלישי מגולל את ניסיונה של הנסיכה יורשת העצר, האחרונה בשושלת שלה, לשוב אל הממלכה מגלות במזרח ולכבוש את הכתר מחדש.

למרות שמדובר בפנטזיה, ההשפעה המידאוולית ניכרת היטב-הסופר אף לקח השראה ממספר אירועים הסטוריים מהתקופה, הבולט בהם הוא מלחמות השושנים, שהתרחשו באנגליה במאה ה-15. על הכתר נלחמו שתי משפחות עיקריות - משפחת יורק (סטארק?) ולנצ'סטר (לאניסטר?) . המלחמות שהיו עקובות מדם וכללו תככים ומזימות בדיוק כמו ב"משחקי הכס" נקראו "מלחמות השושנים" בגלל סמלי הבתים - שושנה אדומה לבית משפחת לנצ'סטר ולבנה ליורק.

מעניין שסמלי הבתים בסדרה, מושפעים ככל הנראה ממשפחות לנצ'סטר ויורק האמיתיות. הורדים בסדרה משויכים לבית משפחת טיירל, שחברו ללאניסטרים שסמלם הוא אריה.

סמלה של משפחת לנצ'סטר היה ורד אדום, ובמוזאיקה שנמצאת בעיר לנצ'סטר באנגליה נראה סמל המשפחה יחד עם דמות אריה, ממש כמו האיחוד בין טיירל ללאניסטאר.

לכל מי שמתעניין במקורות ההיסטוריים של הסדרה, אני מאוד ממליצה לקרוא את הכתבה הבאה, שמשווה בין מאורעות ודמויות בהיסטוריה, לאלה בסדרה. כך למשל ריצ'ארד השלישי תואר מצד אחד כאדם חכם, מעוות וגיבן (טיריון) אבל גם סאדיסט אכזרי (ג'ופרי).

 הנרי השביעי שהיה יתום מאב שב מן הגלות וכבש את מקומו של ריצ'ארד השלישי (דאינריז), והקים שושלת מלכים חדשה כשאשתו אליזבת ילדה לו את הנרי השמיני (שגם לו יכולה להיות השפעה על ג'ופרי כמלך אכזרי).

הנרי השביעי הגיע משושלת טיודור שסמלה כלל....דרקון

סרסיי היא אליזבת וודויל, היפה והקרה שפיתתה את המלך אדוארד הרביעי. וודויל נודעה בכך ששמה את עצמה ומשפחתה מעל כולם, בדיוק כמו סרסיי, וגם היא סבלה מבגידותיו המרובות של בעלה.
דמותה של וודויל מופיעה בסדרה "המלכה הלבנה" של ה-BBC (המבוססת על ספריו של פיליפה גרגורי) שמתארת את מלחמות הורדים.

סאנסה כנראה מבוססת על דמותה של אליזבת מיורק, אמו של הנרי השמיני. לאחר שריצ'ארד השלישי הדיח את משפחתה מכס המלוכה, הנרי השביעי התחתן איתה כדי להמשיך את השושלת המלכותית (לאליזבת היה זכות לכתר כיורשת החוקית). כלומר, השידוך בין אליזבת להנרי היה בדומה לנישואיהם המיועדים של ג'ופרי וסאנסה שהיו נישואים פוליטיים לכל דבר. בניגוד לג'ופרי וסאנסה, נכתב כי שררה בין אליזבת להנרי השביעי אהבה.

 מעבר לעלילה, המידאוליות מתבטאת בתפאורה ובעיצוב האמנותי וגם בלבוש (נושא עליו כותבת בהרחבה זוהר חברתי בפוסט משלה). הארט דירקטור מספר על תהליך העבודה שלו :

הנה סרטון נוסף של אחת המעצבות שמספרת על תהליך העבודה

שני המעצבים מספרים שעולם ההשראות שלהם רחב ולאו דווקא מושפע רק מתקופה או תרבות אחת.
למעשה, כל סט של תפאורה הוא בעל השפעות אמנותיות ייחודיות משלו:

וינטרפל:
מקום מושבם של אנשי הצפון ושל משפחת סטארק ובראשה אדארד (נד) סטארק מושל הצפון. בתחילת העונה הראשונה נקרא סטארק ע"י המלך המכהן, רוברט באראת'יון, להיות יד ימינו ולעבור יחד עם משפחתו אל קינגסלאנדינג (מושב המלך).
וינטרפל מעוצבת בהשפעה מידיאוולית ברורה. היא נמצאת בצפון האפל והקר, ובאיזשהו מקום זה גם מתאים לתדמית של ימי הביניים כתקופה חשוכה בהיסטוריה. תקופה בה התפשטו האמונות הפגאניות, הכשפים, וספרי המטיילים המלאים ביצורים פנטסטיים. בני הצפון מאמינים באלי הטבע ומתפללים לעצים, מה שבהחלט מתאים לפגאניזם התקופתי.
מבחינה אמנותית-היסטורית אני חושבת שתושבי וינטרפל הכי קרובים לעמים הקלטים שישבו במערב אירופה של ימה"ב לפני הכיבוש של האימפריה הרומית. גם לדרואידים, הכהנים של הקלטים היו עצים מקודשים והם האמינו ברוחות הטבע, בדיוק כמו בוינטרפל.

הקלטים יצרו מלאכת מחשבת במתכת ועטרו את כלי העבודה בדגמים גיאומטריים ואורגניים לצד דמויות בעלי חיים ולעיתים רחוקות בדמויות אדם. עם התפשטות הנצרות הקלטים יצרו את צלב האבן התלת ממדי והמעוטר המזוהה עמם עד היום. 

אמנות קלטית

סיכה קלטית

סיכת ימין המלך של נד סטארק (שאמנם מגיעה מקינגס לאנדינג, אבל מזוהה עם נד לאורך כל העונה הראשונה. כך שבעיני הדמיון הקלטי לא מקרי. באופן כללי סיכות מימה"ב נראו כך)

וינטרפל מבפנים, אפלה וקודרת. הפיתוחים על הקיר מזכירים מאוד אמנות קלטית

צלב קלטי

גם אזכורים של אמנות ימה"ב נוכחים בסדרה, וניתן לראותם במערת הקבורה של וינטרפל





פסל בדמותה של ליאנה, אחותו המנוחה של נד סטארק

פסל קבורה מהמאה ה-14, בריטניה

מעניין שהנוכחות הבולטת של עורבים בסדרה ובייחוד בוינטרפל ובמשמר השחור, מגיעה גם היא מהמיתולוגיה הקלטית, בה עורבים נקשרו למלחמה ולמוות. אגב, במיתולוגיה הוולשית קיים אל בשם "בראן" שמשמעותו בוולשית "עורב", מה שמסביר את החלומות של בראן בסדרה.

עורב קלטי מהמוזיאון הבריטי

מתוך הסדרה, העורב בעל שלוש העיניים

מבחינה אדריכלית, הטירה של וינטרפל מזכירה מבצרים צלבניים

1031,Krak des Chevaliers Castle-Fortress

או טירות בריטיות מימי הביניים

Dover castle, 12 century

קינגסלאנדינג:
מקום מושבו של המלך ומשפחתו  נמצא דרומית לוינטרפל ובניגוד לו מעוצב בצורה רנסאנסית יותר. מושב המלך הוא מקום חם, עשיר וצבעוני. הדבר מתבטא הן בבגדי המשפחה המלכותית והן בעיצוב האמנותי.

מבנה הארמון מזכיר קצת מבנים גותיים בגלל הצריחים שלו, אבל בסך הכול מדובר בארמון פנטסטסי למדי שקשה לשייך לתקופה בהסטוריה

עיצוב הפנים עשיר וצבעוני, בניגוד לקדרות של וינטרפל  ומלא בעיטורים ושטיחי קיר עם סצינות קרב/ציד שמאפיינות בעיקר את המאות 15-16

  סצינת ציד על שטיח קיר

סצינת ציד על כסא

פרט מתוך שטיח קיר מהמאה ה-15
1495,The Hunt of the Unicorn

קארת':
בעונה השנייה אנו מתוודעים לעיר האקזוטית קארת' שמזכירה את פרס העתיקה. עיצוב אוריינטליסטי אבל עם פרסקאות רנסאנסיים (בגלל העומק והפרספקטיבה, בניגוד לעיטוריות השטוחה של ימה"ב). הטווס בציור ובעיצוב האמנותי (פסלים של טווסים) מסמל אקזוטיקה.

מאחורי הקלעים עם פסל טווס שמיועד לקארת'

ציורי קיר בקארת'

מאפיין נוסף של ימה"ב הוא העיסוק ביצורים פנטסטסיים - דרקונים, חדי קרן ושלל מפלצות. עיסוק זה הגיע עוד מעת העתיקה דרך ימה"ב כחלק מהמיתוסים של העמים העתיקים, והתפשט בספרי טבע שהפכו לפופולריים מאוד בימה"ב ותעדו לכאורה מסעות בארצות רחוקות ומפגשים עם יצורים פנטסטסיים.
הדרקון למשל, שמאוזכר הרבה ה"משחקי הכס", הגיע במקור מהמיתולוגיה היוונית ובימה"ב הפך לסמל הרוע בנצרות. הוא הונצח בסיפורים על קדושים שהביסו דרקונים, כמו ג'ורג' הקדוש  שתואר רבות באמנות.


ג'ורג' הקדוש מנצח את הדרקון, המאה ה-15

מכיוון שהיקום של "משחקי הכס" מושפע מאוד מהמיתולוגיה הימי בייניימית, לא פלא שהדרקונים משחקים בו תפקיד מרכזי.

הדימוי של דאינריז טארגאריין כאם הדרקונים שמניקה אותם כשהם בוקעים (תיאור שמופיע בספר אבל לא בסדרה),  מזכיר מאוד איור של כתב יד איטלקי מהרנסאנס.למרות שכאן האישה היא פרסוניפיקציה של איטליה, ההקשר שונה לחלוטין ויש רק דרקון אחד. אין לי מושג אם הסופר הושפע מהדימוי הזה, אבל בתור השראה חזותית כללית זה די דומה.

דאינריז טארגאריין

אזכור אמנותי קצרצר נראה בפרק כשרוז נרצחת על ידי המלך ג'ופרי הנאלח, בצורה סאדיסטית לחלוטין. הוא קושר אותה ויורה בה חיצים. התנוחה שלה מזכירה מאוד את התיאורים הרנסאנסיים והבארוקיים של סבסטיאן הקדוש.

Guido Reny, The martyrdom of Saint Sebastian, 1616

לא ברור אם הדמיון הוא קריצה מכוונת לחובבי אמנות כמוני, או שיטת עינוי שרירותית של ג'ופרי.

עוד אזכור למרטיר נמצא בסמל של בית בולטון, שהוא איש צלוב על צלב בצורת איקס. כולנו זוכרים את רמזי סנואו הסדיסט שעינה את ת'יאון גרייג'וי על צלב כזה. מסתבר שזו הייתה שיטת צליבה מקובלת בימה"ב ואחד משליחיו של ישו, הקדוש אנדרס, סיים כך את חייו.
(תודה לתום קליין על הטיפ)

ת'יאון גרייג'וי מעונה

Rubens, Peter Paul, The Martyrdom of St. Andrew, 1637

לבסוף, אזכור תרבותי נוסף קיים לדעתי בדמותה של המכשפה האדומה ובקשר שלה עם סטאניס. מהרבה הבחינות, הקשר הזה דומה לקשר בין המלך ארתור למכשפה (במקור טובה ובסיפורים מאוחרים יותר רעה) מורגנה לה פיי.

האגדות הארתוריאניות שנפוצו בבריטניה בימה"ב סיפרו על מעלליו של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, ובין השאר גם על מורגנה לה פיי, המכשפה שפיתתה אותו ללדת ילד מרושע שאחר כך תפס את מקומו.
מי שצפה בסדרה, מבחין בדמיון - המכשפה האדומה מפתה את סטאניס ללדת יצור שטני שהורג דווקא את אחיו רנלי, אבל באופן כללי מתנהגת כמו פאם פטאל הרסנית, בדומה למורגנה.

המקור של מורגנה לה פיי מגיע מהמיתולוגיה האירית, שמתחברת להשפעות הקלטיות בסדרה.
באמנות תוארה מורגנה כאישה יפה בעל שיער אדום, בדיוק כמו המכשפה האדומה בסדרה.


פרדריק סנדיס, מורגנה לה פיי, 1864.

ג'ון ספנסר סטנהופ, מורגנה לה פיי, 1880.

המכשפה האדומה

מקווה שעמדתי המשימה הלא פשוטה למצוא הקשרים אמנותיים ב"משחקי הכס", אשמח לשמוע הערות והצעות נוספות. וכמובן - אתם מוזמנים להרשם לבלוג ולדף הפייסבוק שלו.



למי שמעוניין לחקור את הסדרה במובן ההיסטורי, אני ממליצה מאוד גם על הבלוג הזה שמשווה בין אירועים ודמויות בהיסטוריה לבין מאורעות ודמויות בסדרה.

תודה רבה לחברתי טל שוטנשטיין על הרעיונות הטובים שתרמה לפוסט.

בפעם הבאה אחזור לנושא הרגיל של הבלוג והוא  השפעת אמנותיות בקליפים. ועד אז, המחווה הנהדרת של הסימפסונס לפתיח של משחקי הכס.

קליפים בהשראת המיתולוגיה היוונית

המיתולוגיה היוונית ואני חברים ותיקים. בערך ברגע שבו למדתי לקרוא, עשיתי מנוי לספריית מאירהוף הנהדרת ברמת אשכול, ירושלים.

את הנושא גיליתי באמצעות ספר מסדרה על מיתוסים ואגדות, שתיאר יחד עם איורים מרהיבים את המיתוסים היווניים המרכזיים. 

בהמשך, הוקסמתי מהסדרה האלמותית סיפורי עמים. סיפורי עמים הציגה עיבודים מעולים לסיפורי פולקלור אירופאי. הספין אוף שלה נקרא "מיתוסים יווניים" וכלל כמה פרקים שהתבססו על מיתוסים מפורסמים. סדרה מצוינת זו הייתה הפקה בריטית-אמריקאית ששיתפה פעולה עם יוצר "החבובות", ג'ים הנסון. 

הנה קטע מהסדרה, בפרק שמבוסס על המיתוס "תזאוס והמינוטאור".  עד היום, יחד עם "סיפורי עמים" היא אחת מהסדרות האהובות עלי ביותר - ממליצה לכולם להשלים חסכים אם לא צפיתם בה.  הקטע מספר על אריאדנה שחיכתה לתזאוס, קוטל המינוטאור. וכמעט כמו בכל מיתוס יווני - גם כאן זה הסתיים בטרגדיה. יש בסדרה הזו איכויות שלא רואים היום בטלוויזיה, בטח שלא בסדרות שלכאורה מיועדות לגילאים צעירים יותר (למרות שזו ממש לא סדרה לילדים, אולי ילדים מחוננים במיוחד) . החל מהעיצוב האמנותי המשובח ועד למשחק התיאטרלי המצוין. היא מאוד מרגשת אותי, בייחוד הקטע הבא :

אז מהי בעצם מיתולוגיה יוונית? 

המיתולוגיה היוונית היא אוסף מיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. "מיתוֹ‏ס"  ביוונית הוא סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים, או של גיבורים על-אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. 

למיתוס נקשרים מנהגים, טקסים, מקומות וכמובן - אמנות. 

למיתוסים היוונים השפעה אדירה  על תולדות האמנות שמתחרה רק בהשפעתן של התנ"ך והברית החדשה. יש לכך כמה סיבות, קודם כל, ערש התרבות המערבית נמצא ביוון. מיוון הגיעה הפילוסופיה, התאטרון, השירה, והאמנות הקלאסית שרובן מבוססות או מושפעות מאותם מיתוסים יוונים.  כך שעוד בימי קדם צוירו על כדים וכלים אחרים מיתוסים יוונים ובהמשך פוסלו סצינות ודמויות ממיתוסים כפסלים קלאסיים, ששוחזרו אחר כך ברומא העתיקה.  המיתוסים הוחיו מחדש בתקופת הרנסאנס , שהוקירה את התרבות הקלאסית ועל כן תיארה מחדש מיתוסים יוונים רבים וכמובן גם הרבה אחר כך.

תיאור של המיתוס על תזאוס והמינוטאור על כד מהמאה השישית לספירה 

לאוקון ובניו, 50 לספירה 

טיציאן, בכחוס ואריאדנה, 1520-23.

אנטוניו קאנובה, קופידון ופסיכה, 1787-1793.

המיתוסים היוונים לא היו סיפורי בדיה לעם היווני, אלא היו הקאנון התרבותי והדתי שלהם - הם תארו למעשה את חיי האלים וצאצאיהם, שהיוו את הדת הפגאנית בה האמינו יושבי יוון העתיקה הרבה לפני בוא הנצרות. אמונות אלה היו כל כך מרכזיות ביוון שהשפיעו גם על התרבות הרומית שאימצה את המיתוסים לקרבה (גם אם קראה לאלים בשמות חדשים). האלים היוונים הגיעו גם לארץ ישראל עוד בתקופה הביזנטית ואחר כך כמובן בתקופה ההלניסטית. כפי שניתן לראות בממצאים אריכאולוגיים כמו רצפת הפסיפס בבית הכנסת בבית אלפא, שמתוארכת למאה השישית לספירה בה נראה גלגל מזלות שבמרכזו הליוס, הלוא הוא אל השמש היווני.

המיתוסים היווניים עובדו והשפיעו על מאות מחזות, סרטים, ספרים, שירים ונמצאים סביבנו כל הזמן. נדיר שסטודנט, לא משנה באיזה חוג , לא יחשף לשום מיתוס יווני משום שההשפעה שלהם כל כך עמוקה, גם היום.


לכן, לא מפתיע שהמיתוסים הגיעו גם לקליפים:


הקליפ הראשון הוא של להקה שכבר עסקתי בה, Hurts , לשיר Sunday.
השיר יצא ב-2011 ונכלל באלבומם הראשון, Happiness.
הקליפ  בוים ע"י W.I.Z  שביים גם את Better than love.
הוא מתאר סיפור טראגי ובו סולן הלהקה מאבד את אהובתו בתאונת דרכים, לא ברור איך, הוא מגיע אל השאול כדי להחזיר אותה, אך ממש לפני שהם יוצאים הוא מביט אחורה והיא נעלמת.

הקליפ מבוסס על המיתוס הנפלא על אורפיאוס ויורידיקה:
אורפיאוס היה אל למחצה, בנם של אויגרוס מלך תרקיה (לפי גרסה אחרת, של אפולו) ושל המוזה קאליופה, ראש למשוררים ולמוזיקאים. אורפיאוס הפליא בנגינתו עד כדי כך שאפילו העצים והאבנים הקשיבו לה.

אורפיאוס נשא לאישה את הנימפה יורידיקה, אך כאשר סאטיר רדף אחריה ביער, היא דרכה על נחש שהכיש אותה למוות.

אורפיאוס האבל, החליט לרדת אל השאול ולהחזיר את יורידיקה אליו. הוא הצליח להקסים את האדס ואשתו, פרספונה לתת לו הזדמנות חד פעמית - הוא יוכל להוליך את יורידיקה בחזרה אל עולם החיים, אך אסור לו להביט לאחור אפילו פעם אחת. ברגע שיעשה כן, יורידיקה תעלם בחזרה אל השאול והוא לא יוכל לראותה לעולם.

אורפיאוס לא התאפק והביט לאחור כדי לבדוק אם יורידיקה מאחוריו, והיא נעלמה לחשיכה.

סופו של אורפיאוס היה טראגי כאשר מנאדות (נשים שעבדו את אל היין דיוניסוס) קרעו אותו לגזרים בהתקף דתי.

Jean Raoux:, Orpheus and Eurydice., c. 1718–1720

1900,John William Waterhouse, Nymphs Finding the Head of Orpheus

"מיתוסים יוונים" עיבדו את המיתוס בצורה מופלאה, הנה קטע מתוך הפרק

תמונות מהקליפ

מעניין שהסולן לפתע מחזיק מראה, שהופכת להיות הצוהר שלו לעולם המתים. מה שמסביר את המילה "מראה" ברוסית ("זרקלו") בתחילת הקליפ.

לפתע מופיע שלט באותיות לכאורה קיריליות, שכאשר קוראים אותו בכתב מראה המסר שמתגלה הוא -DON'T LOOK BACK. שכאמור מתקשר למיתוס.

הגיהנום עצמו מעוצב בצבעים חמים , עם בני אדם מוזרים שסרטים על פיהם - משום שבעולם המתים הנשמות אינן מדברות

בנוסף נראה דימוי של אנוביס, אל המתים במיתולוגיה המצרית. שיכול להתקשר גם לקרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים ששומר על הכניסה לשאול.

קליפ באמת נהדר שנותן עיבוד מודרני למיתוס הטראגי הזה.  הנה הקליפ המלא

קליפ אחר לחלוטין ברוחו, הוא של Hole in my soul של אירוסמית'.
השיר יצא ב-1997 ונכלל באלבום Nine lives ,  שכלל גם את Pink.
באופן כללי אירוסמית' מצטיינים בקליפים מעולים ויוצאי דופן שכולנו זוכרים עד היום. כמה דוגמאות : Crazy, Amazing, Jaded  ורבים אחרים, שגם אירחו כוכבות בתחילת דרכן , כמו אלישיה סילברסטון, מילה קוניס וכמובן, בתו של הסולן - ליב טיילר.

Hole in my soul  לא יוצא דופן במובן הזה, הקליפ, שבויים על ידי אנדי מוהארן כולל את אווה מנדז, שון ויליאם סקוט (סטיפלר מ"אמריקאן פאי") ואמנדה הולדן (הידועה בעיקר כחברתו הסטודנטית של רוס מ"חברים") בתחילת דרכם.

.הקליפ מספר על חנון חובב מדע שמחליט ליצור את האישה המושלמת, אך דברים משתבשים והאישה המושלnת שלו הולכת לאחרים פעם אחר פעם. לבסוף הוא מבין שהוא לא צריך ליצור שום אישה כי כבר יש לו אחת אמיתית - ידידתו הקרובה שמאוהבת בו.

הקליפ הוא עיבוד מודרני בסגנון סרט נעורים למיתוס על פיגמליון וגלתיאה.
סיפורו של פיגמליון מופיע בספר העשירי של החיבור מטמורפוזות מאת המשורר הרומאי הקדום, אובידיוס.

הוא מספר על פסל קפריסאי, אשר מצא פגמים רבים בנשים והחליט לא לשאת אישה אלא לפסל  את אפרודיטה, בה התאהב. הוא פיסל דמות אישה יפהפיה  מושלמת, וקרא לה "גלתיאה".

פיגמליון התייחס לאישה כחיה, ובעת הילולת אפרודיטה, התפלל לפני המזבח וביקש כי דמות פסל השנהב תינתן לו לאישה. אפרודיטה שמעה את תפילתו ונענתה לה. כששב פיגמליון לביתו ונשק לפסל נדהם לגלות כי היא פוקחת את עיניה ומתעוררת לחיים.

.Jean Leon Gerome, Pygmalion and Galatea, 1890

 L'Origine de la sculpture ou Pygmalion priant Vénus d'animer sa statue , 1786  Jean-Baptiste Regnault

הסופר והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו התבסס על סיפור זה כאשר כתב את המחזה "פיגמליון" בשנת 1913(שלאחר מכן עובד למחזמר ולסרט גבירתי הנאווה).


פיגמליון בגרסת אירוסמית'

וגלתיאה - אווה מנדז

הקליפ המלא

הקליפ האחרון בו אדון בפוסט זה הוא חדש יחסית, ושייך ללהקה בשם Liars . קוראים לו WIXIW, שבעצם מבוטא
כ-Wish you.
הלהקה היא שלישיית אמריקאים שעושה רוק אלטרנטיבי - ארט פאנק, רוק נסיוני, דאנס פאנק ועוד.
באופן אישי אני לא מתחברת לסגנון שלהם אבל הקליפ עצמו מאוד מעניין ויפה חזותית.
מתואר בחור צעיר שמנסה לקלוע לסל וכושל פעם אחר פעם. ברקע יש גם דימויים של גברים מיואשים ושל איש בתחפושת אפריקאית.

כפי שנכתב כאן, הקליפ שבוים על ידי  Alex/2Tone מתבסס על המיתוס על סיזיפוס.
סיזיפוס היה בנו של איאולוס, אל הרוחות במיתולוגיה היוונית.  סיזיפוס היה רשע שהטעה מטיילים ורצח אותם,
ואף קשר את אל המוות , תנטוס, כדי שהגוססים לא יגיעו לעולם המתים.
לאחר שסיפר לאזופוס, אל הנהר שבתו נחטפה על ידי זאוס, העניש אותו זאוס : סיזיפוס נשלח אל עולם המתים, שנשלט על ידי האדס, אל השאול, ושם הוטל עליו לגלגל במעלה ההר סלע כבד עד לפסגה, כאשר מיד לאחר מכן, שב הסלע והתגלגל למטה, וכך בחזרתיות לעולמי עד.

המיתוס הוא גם המקור לביטוי "עבודה סיזיפית" , שמתאר עבודה מפרכת ואינסופית שחוזרת על עצמה ללא תכלית.


 .Titian, Sisyphus,, 1548-9

Franz Von Stuck, Sisyphus, 1920

סיזיפוס כשחקן כדורסל

הנה הקליפ המלא

לבסוף, הרעיון לפוסט זה הגיע מטל פלג, מאפרת מעולה וחובבת אמנות שכותבת בלוג מקסים בשם  Scarlet Moon , בו היא מציגה פעמים רבות מראות איפור המושפעים מעולם האמנות. את הפוסט האחרון היא הקדישה למיתוס על דדלוס ואיקרוס, שווה קריאה.


אשמח כמו תמיד לתגובות, הערות ומנוים חדשים כאן ובדף הבלוג בפייסבוק.

ועד אז, תזכרו שהכול הגיע מיוון :-)