השפעות סובייטיות על קליפים

ההורים שלי עלו מבריה"מ בשנות השבעים, ולמרות שנולדתי בארץ , תמיד הרגשתי מאוד מחוברת לתרבות הרוסית או יותר נכון הסובייטית, כי בימים ההם לא משנה באיזו מדינה חיית, אוקראינה או רוסיה, אסטוניה או אוזבקיסטן -  כולם ספגו את אותם המקורות התרבותיים רוב הזמן.

בשנים האחרונות חזרתי אליה יותר מתמיד כשהקמתי את הקבוצה הזו בפייסבוק וכשהתחלתי להתעניין באמנות רוסית.
לדאבוני, כמעט ולא מלמדים באקדמיה על אמנות מבריה"מ - פה ושם על קנדינסקי, שגאל ומאלביץ', אבל שום מילה על אמנים קלאציסטיים רוסים כמו שישקין ורפין, ובטח שלא אמנים עכשווים.
אני חושבת שזה מאוד מוזר שלא מתייחסים לאמנות הזו, מדובר באומה ענקית מלאת אמנות נהדרת, החל מהתקופה הביזנטית ועד ימינו, שעברה תהפוכות וסגנונות רבים. ברוסיה נמצא אחד המוזיאונים החשובים בעולם, ההרמיטאז' ומוניומנטים חשובים אחרים. מלבד זאת, בישראל קיים ריכוז גדול של עולים מבריה"מ שימצאו עניין רב בלימודים כאלה באקדמיות ועוד יותר בתערוכה מקיפה בנושא.
שמחתי לגלות כי קיים בארץ מוזיאון שמוקדש לאמנות רוסית, עם זאת, מדובר במוזיאון קטן יחסית שלצערי לא זוכה לפרסום רב בקרב הציבור הרחב. עד כמה שידוע לי לא הוצגו בישראל תערוכות מקיפות שהוקדשו לאמנים הגדולים של בריה"מ ואני קוראת למוזיאונים הגדולים להרים את הכפפה, קהל עצום מובטח.

כמה דוגמאות לאמנות מברית המועצות:
הרבה מהיצירות מבוססות על פולקלור מקומי, סיפורים מהברית החדשה והישנה ומאורעות היסטוריים.

Ilya Repin, Sadko in the Underwater Kingdom, 1876.

Konstantin Flavitsky,Princess Tarakanova, 1864.

Nikolai Yaroshenko,Gipsy Woman, 1886. 

Ivan Shishkin,Morning in a Pine Forest, 1889.



Ivan Bilibin - Merchants. Illustration for Alexander Pushkin's 
'Fairytale of the Tsar Saltan
1905




מעבר ליצירות אמנות מקוריות מבריה"מ, הייתה תקופה קצרה ברוקוקו הצרפתי שבדומה ל-Chinoserie (השפעות סיניות על אמנות מערבית) או ה-Turquerie   (השפעות טורקיות על אמנות מערבית) התמקדה ברוסיה.
ליצירות שהושפעו מאמנות רוסיות קראו Russeries והן נחשפו לראשונה בסלון הפריזאי ע"י האמן ז'אן בפטיסט לה פרינס ששהה ברוסיה וצייר עבור קתרינה הגדולה.
. ב-1765 הציג ב"סלון" יותר מעשרים ציורי נוף ודמויות בסגנון רוסי , כולל יצירות עם שמות כמו רועה מניח בצד את הבללייקה שלו כדי לשמוע נער מנגן בחליל או חדרו של איכר. ב-1767 הציג שנים עשר ציורים של "המנהגים והגינונים של אנשים שונים מרוסיה ואסיה" המציגים את החיים העממיים הכפריים ברוסיה. לה פרינס הושפע ביצירותיו מאמנות פלמית של המאה ה-17 המתארת סצנות ז'אנר, שהכיר דרך הדפסים ומאמנות רוקוקו של תמונות Fête galante . מבחינה איקונוגראפית הוא שילב בין פנטסיית רוקוקו לבין אתנוגרפיה אמיתית מקומית.



ז'אן-בפטיסט לה פרינס, מוסיקאי רוסי, 1775.

ז'אן בפטיסט לה פרינס, המעלה באוב, 1775.

הרוסאריס של לה-פרינס מקבלים משמעות חדשה בדמות קליפים עם השפעות סובייטיות מעניינות, הראשון בהם הוא השיר Russians של סטינג מ-1985 שנכלל באלבום המצוין The dream of the blue turtles שכלל גם את If you love somebody set them free ו-Moon over Bourbon street.


Russians   מדבר על המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ (שב-1985 כאמור עוד לא התפרקה) והוא די ביקורתי עם משפטים כמו :

"Mr. Reagan says he will protect you/I don't subscribe to this point of view"
"Mr. Krushchev said we will bury you/I don't subscribe to this point of view"
"Oppenheimer's deadly toy" מתייחס לממציא פצצת האטום רוברט אופנהיימר.

והמשפט הבלתי נשכח - "I hope that Russians love their children too"
כשסטינג מתכוון שרק האהבה של הרוסים לילדיהם יכולה להביא שלום.

סטינג מספר שההשראה לשיר הגיעה מצפייה בערוצי לויין סובייטים שקלטו בעיקר תוכניות ילדים רוסיות, הוא התרשם מאוד ש"אויביהם" של ארה"ב כל כך משקיעים בדור הצעיר שלהם.

לא רק שמילות השיר עוסקות בנושאים סובייטים אלא גם הלחן עצמו מסומפל מיצירה של אחד המלחינים הגדולים של בריה"מ, סרגיי פרוקופייב.  היצירה היא למעשה פסקול שהלחין פרוקופייב לסרט סובייטי ב-1934, בשם "לוטנט קיג'י"
אותו פסקול נשמע גם בסרט האדיר של וודי אלן, Love and Death  שהיה פארודיה על הרומנים הרוסיים הקלאסיים ועל האימפריה הרוסית.

הקליפ לשיר בוים ע"י ז'אן בפטיסט מונדינו, ששיתף פעולה בין השאר עם מדונה, לני קרביץ, ביורק ורבים אחרים. מונדינו התפרסם במיוחד בקליפ שיצר לדון הנלי, Boys of Summer והוא מרבה ליצור קליפים בשחור-לבן כש-Russians  אחד מבינהם.


הקליפ נפתח בהקלטת קטע חדשות בה השדרן הנודע איגור קירילוב אומר:

"...The (British) Prime Minister described the talks with the head of the delegation, Mikhail Sergeyevich Gorbachev, as a constructive, realistic, practical and friendly exchange of opinions..."
בהתייחסותו לפגישה בין גורבצ'וב ותאצ'ר ב-1984.

סיפור המסגרת לא כל כך ברור, נראה שיש שני גברים שהם למעשה גבר אחד בשלבים שונים של חייו. הגבר נזכר בנעוריו כשהוא מסתכל בתמונות הילד על הקיר שכנראה מייצגים אותו. הוא נמצא בחדר שממבט ראשון נראה כמו משרד ממשלתי, כשלבסוף אנו מגלים שמדובר בבונקר להגנה ממלחמה גרעינית. אנו רואים למעשה ילד צעיר, גבר בגיל העמידה ולבסוף איש זקן, שכולם מסמלים את הזמן שעובר בזמן המלחמה הקרה ושהדברים לא באמת משתנים לטובה.


מעניין שהדימוי שפותח את הקליפ הוא תרגום חזותי למושג שקשור לנשק גרעיני - שעון שהשעה בו היא חמישה לחצות (ותודה לחבר שלי שהפנה את תשומת לבי לעניין).

 

המושג, שעון יום הדין הוא אמצעי המחשה שמנסה לאמוד את ההסתברות לפריצתה של מלחמה גרעינית. את המידע הוא מציג ב"דקות לחצות", כאשר חצות היא הנקודה שבה תפרוץ מלחמה גרעינית.
בהמשך יש קטע שבו ראשו של סטינג מסתובב עם כיוון השעון, ולבסוף הקליפ מסתיים בתקתוק שעון מאיים וגם בשלג, שיכול לסמן הן את רוסיה והן נשורת גרעינית.

הקליפ מאוד אסתטי ומרומז, ולדעתי יש לו כמה השפעות חזותיות אפשריות.

הראשונה היא הסרטים של סרגיי אייזנשטיין, שהיה חלוץ הקולנוע הסובייטי וסרטיו הם אבן דרך בתולדות הקולנוע, ובראשם הסרט ששום קורס בקולנוע לא שלם בלעדיו - אוניית הקרב פוטיומקין.

אייזנשטיין יצר סרטים שמבחינה חזותית מאוד מזכירים את הקליפ של סטינג - שחור לבן (זו הייתה התקופה), הבדלי אור וצל מודגשים, עריכה מוקפדת בין דימויים שיש בינהם קשר חזותי או רעיוני, לעתים שילוב בין כמה דימוים בפריים אחד, ליצירת מעין מונטאז'.

כך למשל אצל סטינג כשפניו משתלבים יחד  עם דימויי של  קופץ משוכות.

עם החדר ותמונת ילד

 עם מתעמלת אמנותית

מבחינה רעיונית  הדימויים מאוד סובייטים : ההתעמלות האמנותית והאתלטיקה הקלה מייצגים את היחס של בריה"מ לספורט כערך עליון, על כן הכמות הגדולה של מדליות אולימפיות לאורך השנים. בקונטקסט של הקליפ הדימויים יכולים לגלם גם את זכרונותיה של הדמות הראשית.

הדימוי של הגבר שיושב בכסא במשרד הזכיר לי דימויים מהסרט "שביתה" של אייזנשטיין מ-1925




דימויי הילד הזכירו לי פוסטרים של תעמולה סובייטית, משהו במבט הישיר קדימה והתאורה הדרמטית

בהחלט קליפ מיוחד וגם השיר מצוין
הנה הקליפ המלא:

הקליפ הבא שכולל השפעות סובייטיות מובהקות הוא Take me back to your house  של ההרכב האלקטרוני Basement Jaxx  בשיתוף פעולה עם הזמרת מרטינה סורברה מ-2006.
השיר הופיע באלבום Crazy Itch Radio  שהכיל גם שיתוף פעולה עם רובין.

Basement Jaxx  הבריטים מתמחים בקליפים מופלאים ומיוחדים,  כמו Where's your head at  עם הקופים הבלתי נשכחים, Romeo  הבוליוודי, ו-Red Alert , לנצח הפרומו של MTV הישן.


 Take me back to your house כולו הוא מחווה לתרבות הסובייטית, ובצורה די סטריאוטיפית אם כי משעשעת.
 סיפור המסגרת היא הבחורה שרוצה שמישהו, כנראה בן זוגה, ייקח אותה כבר הביתה.

היא נמצאת בפונדק אי שם בערבות הכפור הרוסיות. היא לבושה בבגדים רוסים מסורתיים ומסביבה המון גברים שנראים כמו איכרים טיפוסיים. הם מנגנים בבללייקות ושותים וודקה כשמאחוריהם תמונות של לנין וסטאלין.

היא ממשיכה למלתחה (כתוב ברוסית -גרדרוב) ולובשת המון פרוות כדי להתחמם. יש במלתחה תמונות של שני גברים משופמים . הם נראים כמו חברי מפלגה קומוניסטית אבל בעצם מדובר בחברי Basement Jaxx שהצטלמו בסגנון סובייטי :)

לאחר מכן הגברים בפונדק פוצחים במה שנראה כמו ריקוד קוזאקי סוער .  החגיגה ממשיכה בנגנים שמנגנים בבלייקות בשלושה גדלים, מקטנה ועד עצומה, כשבתוך העצומה יושב נגן בללייקה נוסף. מה שנראה לי כמו מחווה למטריושקות.

אבל זה לא נגמר! החגיגה מתפתחת לריקוד קואזקי סוער עור יותר עם דובים! וסמל המפלגה הקומוניסטית ברקע!




אבל הסוף הוא כנראה הקטע הכי מצחיק בקליפ , בן הזוג סוף סוף חוזר מהכפור! יושב בטנק ומצווה על הבחורה ברוסית - "בואי איתי הביתה".





הנה הקליפ המלא

 למעשה שני הקליפים האלה הם סוג של רוסאריס, כלומר הם הצורה בה המערב רואה את בריה"מ, לשניהם פרשנות שונה - בריה"מ של סטינג היא מקום עגום וקודר ומלא בנוסטלגיה לימים טובים יותר.  בריה"מ של בייסמנט ג'אקס משעשעת וקומית. האמת נמצאת איפשהו בין שניהם.

בברכת דאסבידאניה,

כמו תמיד אשמח לתגובות ומנוים חדשים.