Bedtime story של מדונה

כפי שציינתי בפוסט הראשון שכתבתי על מדונה, מדובר במכרה זהב תרבותי ובמיוחד בכל הנוגע לבלוג הזה - רבים מהקליפים של מדונה מלאים במחוות אמנותיות נהדרות שמאוד מעניין לחקור.
אל הקליפ שאעסוק בו בפוסט זה, לשיר Bedtime story  ולאמנות מאחוריו , נחשפתי בהרצאתה של ד"ר גל ונטורה ואני שמחה להעביר אותו הלאה בבלוג.

הקליפ לשיר הזה כל כך מיוחד ואמנותי שהוא נכלל בעברו באוסף הוידאו של מוזיאון המומה בניו יורק, כמו כן, הוא אחד היקרים שנעשו בכל הזמנים- 5 מליון דולר !
 את הקליפ ביים מארק רומאנק המוכשר שכיכב הרבה בבלוג שלי בזכות הקליפים המופלאים והיצירתיים שלו.

השיר יצא ב-1995 ונכלל באלבום Bedtime stories שכלל גם את Secret , Take a bow  ואת Human nature .
אחת מכותבות השיר היא ביורק והאמת שזה די ניכר בסאונד האלקטרוני שלו.

רומאנק מספר כאן  על תהליך יצירת הקליפ - הוא פגש את מדונה בבית מלון וראה תמונה מהאוסף שלה שהביאה, שהייתה סוריאליסטית ומטרידה.
לאחר ששמע את השיר החליט שמה שיתאים לו יותר מכל הוא קליפ סוריאליסטי ואפל ברוח התמונה שראה.
סגנון זה היה שונה מהקליפים של מדונה עד אז שהיו פחות אפלים ויותר רטרו ( Vogue  למשל). הוא החליט ללכת לכיוון הסוריאליזם אבל לא רצה להיות נדוש ולבחור באמנים המוכרים כמו דאלי ומגריט, והחליט להתמקד דווקא באמניות סוריאליסטיות שאולי פחות מוכרות לציבור הרחב אבל אהובות על מדונה ובעיקר, מאוד מעניינות.


הקליפ מתחיל במעין תא שנראה כמו מעבדת שינה עתידנית, בו מדונה ישנה . החל מאותו הרגע נפרש לנו החלום ותת המודע של מדונה דרך הקליפ ,ובו שורה של דימוים סוראליסטיים שמתבססים על מקורות אמנותיים שונים.
כבר כתבתי על קליפ שהוא חלום, אבל בניגוד לג'וס סטון ולמחווה לדאלי, הקליפ של מדונה הרבה יותר אפל ומשלב בתוכו דימוים המבוססים על אמנים שונים.

אחד הדימויים הראשונים הוא מעין משפך מסתובב שלי מתקשר לתורת החלומות של פרויד, לפיה לכל חפץ או דימוי בחלום יש משמעות שקשורה לתת המודע שלנו. חפצים ארוכים ופאליים למראה כמו מטה התקשרו לאיבר המין הזכרי וכאלה שהיו מעוגלים ועם פתח התקשרו לאיבר המין הנשי. בעיני המשפך המסתובב הזה מייצג את שני הקצוות של המין האנושי , ארוך וצר בקצה אחד כזכר ומעוגל עם חור בקצה השני כנקבה.

 הציטוט האמנותי הראשון הוא דווקא של לוסיין פרויד, אמן בריטי שלא נחשב לסוראליסטי אלא כזה שצייר בעיקר דיוקנאות עירום, אבל בניגוד לדיוקנאות העירום הקלאסיים האידאליים, ציוריו של פרויד היו מאוד ריאלסיטיים והבליטו במכוון את כל הפגמים האנושיים. פרויד צייר בטכניקה של שכבות צבע רבות שיצרו טקסטורה "בשרנית" לציוריו.
את הקשר לנושא הקליפ ניתן למצוא דווקא בייחוס המשפחתי של פרויד, שהיה נכדו של הפסיכואנליטיקאי - זיגמונד פרויד, שכתב רבות על חלומות ותת מודע ושהשפיע השפעה אדירה על הזרם הסוראליסטי.

היצירה המצוטטת היא גבר ערום מאחור  מ-1991

הציטוט האמנותי הבא הוא של לאונורה פיני, אמנית סוריאליסטית ארגנטינאית


היצירה קצוות העולם מ-1948

חברות מ-1958

חזיון אדום מ-1984

 תאומים כפויי טובה מ-1982

הקליפ גם מושפע מסרט סוריאליסטי ארמני בשם צבע הרימון שעוסק גם הוא בתת מודע וחלומות, מ-1968.

הכיתוב בערבית מצטט את מילות השיר:

And all that you've ever learned, try to forget

I'll never explain again

(And everything you learned today, try to forget

Never explain again)

בין לבין מחוללים דרווישים, אנשי דת מוסלמים סופיים המקדישים את חייהם לאמונתם. הריקוד המסתובב שמקורו ממסדר המאלווי בטורקיה, הוא נוהג דתי שמטרתו להגיע למעין טראנס רוחני ודרכו לחיבור עם האל. גם חלום הוא סוג של טראנס, חיבור לתת המודע ומעין מצב רוחני שאין לנו שליטה עליו.

אמניות נוספות שמאוזכרות בקליפ הן רמדיוס וארו, אמנית ספרדית-מקסיקנית סוריאליסטית

לידה מחדש מ-1960

האוהבים מ-1963

ציפורי הבריאה מ-1958

לאונורה קרינגטון, אמנית סוראליסטית בריטית

הענקית מ-1950

Ab quod   מ-1956

הביצה היא מוטיב חוזר בציורה של לאונורה קרינגטון וגם אצל סוריאליסטים אחרים כמו דאלי. הביצה בדרך כלל מסמלת בריאה וחיים.

עוד מוטיב אצל קרינגטון הוא טווסים, שמסמלים באמנות את ישו בגלל האמונה העתיקה שבשרם לא נרקב לאחר מותם. מעבר לזה הטווסים יכולים לסמל יהירות, את העין הרואה הכול ואת האנטי-כרייסט.

 


והגדולה מכולן, פרידה קאלו המקסיקנית שהלוואי שאמצא קליפ שלם בהשראתה . מעניין ששתי האמניות האחרונות היו מיודדות עם פרידה וכולן ציירו בערך באותו סגנון סוראליסטי והגיעו מאותו האיזור.
כולנו מכירים את דאלי ומגריט, אבל תמצאו לי חוג לאמנות שמלמד על האמניות הסוראליסטיות במקסיקו... בעיני תחום מאוד מעניין ששווה לחקור.
אגב, לקטע הכה מבעית שמושפע מהיצירה של קאלו, בו עיניה ופיה של מדונה מוחלפים אחד בשני, היה צריך לבנות תוכנה מיוחדת בכמה ימים. אפקט שהיום היה אפשר לעשות כנראה בחצי שעה.

דייגו ואני, 1949

אזכורים אמנותיים נוספים נמצאים בכיתובים שחוזרים בקליפ, רמז ליצירות של ג'ני הולצר, אמנית קונספטואלית שמקרינה משפטים שונים, חלקם עם משמעות וחלקם בלי על מרחבים ציבוריים.

המשפט הספציפי שמופיע בקליפ הוא חלק ממילות השיר - words are useless especially sentences, שמדבר על הצורך להתחבר לתת המודע ולרצונות והתשוקות האמיתיים שלנו.
הוא מופיע בתור בריכה עם דגים. לפי הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג דגים מסמלים בחלומות מצב עמוק של תת המודע. 

עוד סמלים מעניינים שמופיעים בקליפ:

בחור שמריח פרגים מיובשים  המייצגים שינה, או מוות. הסם אופיום מיוצר מפרגים ועלול לגרום להזיות. כל אלה מתחברים לנושא המרכזי בקליפ שהוא אובדן התודעה וכניסה לעולם החלומות.

מלאף בלי כנפיים, כלומר מלאך שסרח ונפל מגן עדן = לוציפר וסמל לשטן?

העין שפותחת את הקליפ , המסמלת תודעה וידע (סמל חוזר אצל הסוראליסטים באשר הם)

אני מניחה שכשרובכם תצפו בקליפ הזה תחושו אי נוחות קלה, הסיבה היא הקשר הישיר בין עיסוק בתת המודע לבין תחושת זרות שתורגמה לעברית משום מה כ"המאוים" -Uncanny. מושג זה עליו כתב פרויד, מדבר על מכלול התחושות עוכרות השלווה ובו בעת המוכרות, הנוצרות מהצפת תת המודע המודחק מעל פני השטח, בדרך כלל באופן בלתי רצוני.

הסופר ניקולס רויאל מסכם את דברי פרויד בצורה טובה : "המאוים הוא התמזגות מוזרה בין המוכר ללא מוכר, הוא יכול לקחת את הצורה של משהו מוכר שצומח בצורה מפתיעה בקונטקסט מוזר ולא מוכר.. הרגשה של מאוימות יכולה להיגרם ממקריות מוזרה, מדז'ה וו (Déjà vu) מהרגשה פתאומית של גורל שנגזר על מישהו או משהו. זה יכול להתבטא בפחד לאבד עין או איברי מין או בהבנה שלמישהו יש איברי גוף תותבים במקום אמיתיים .. כתגובה לבובות דמויות אדם. המאוים יכול להתקשר למשהו מזוויע או נורא, כמו מוות וגופות, קניבליזם, קבורה בחיים ותחיית המתים. אבל באותה מידה הדבר יכול להתקשר למשהו יפהפה אך מוזר באותה העת .. ובצורה הבולטת ביותר, המאוים מתקשר לאי הודאות בשקט, בחושך ובבדידות..לרגעים בו דברים שהיו צריכים להיות מוסתרים יוצאים לאור... החזרה של המודחק מעל פני השטח."




נראה לי שהתיאור הנ"ל רלוונטי מאוד לקליפ הזה של מדונה, שמציף את תת המודע שלה ושלנו והופך אותו לסוריאליזם אמיתי.

כמו תמיד, אשמח לתגובות ומנוים חדשים :)