Coldplay ודלקרואה

פעמים מעטות קורה שיצירת אמנות אחת משפיעה בצורה רבה כל כך על להקה - שני קליפים, אלבום ארט וגם יצירה ספרותית שמשתלבת איתה ליצירת הקונספט של האלבום.  כל אלה נוכחים באלבום של קולדפליי
 Viva la vida or Death and all of his friends שיצא ב-2008.

היצירה עליה מדובר היא החירות מובילה את העם (La Liberté guidant le peuple) של האמן הצרפתי יוג'ין דלקרואה מ-1830.

יצירה זו הפכה לאייקון מפורסם מאוד ורבים מניחים כי היא מתארת את המהפיכה הצרפתית הגדולה של 1789, למעשה היא מתארת את המהפיכה ביולי 1830 בצרפת , בה הדיח מעמד הביניים את המלך שארל העשירי והמליך תחתיו את המלך לואי פיליפ.
כאשר בוחנים את הדמויות התמונה, רואים לפי לבושם כי לא מדובר באנשים מהמאה ה-18 אלא מהמאה ה-19 , לאחר המהפיכה התעשייתית.
דלקרואה, שבאותה התקופה היה מראשי הזרם הרומנטי  בצרפת, צייר את היצירה לאחר ההפיכה, בסתיו של אותה השנה.
מבין האמנים שתעדו את המאורעות ההיסטוריים באותה התקופה, דלקרואה היה היחיד שצייר דמות של אישה במרכז היצירה, בעוד שאחרים  ציירו בצורה קונבנציונלית יותר .

אנו רואים שדמות זו מרכזית בתמונה בעיקר בזכות הקומפוזיציה - היא עומדת במרכז התמונה, נישאת בראש פירמדה שמורכבת מאנשים חיים ומתים, כשאלה החיים מצד שמאל מביטים עליה ויוצרים אלכסונים שממקדים בה את המבט.
לפי גופה החצי עירום, תנוחתה הקלאסית שמזכירה פסלים כמו ונוס ממילו, צדודית פניה שדומה למטבעות עתיקים והאור שזך על גופה ופניה ויוצר כמו הילה מסביב לראשה- כל אלה הם רמזים חזותיים שבעזרתם דלקרואה מסביר לצופים שהיא אינה אנושית. ניתן להסיק שני דברים מכך -  אישה זו אינה באמת קיימת בציור, אלא היא חזיון של אלה המסתכלים בה במבט מלא תקווה או שהיא אכן הופיעה לעזור להם בהפיכה (מה שביחד עם האטריבוטים שלה שאפרט בהמשך, מזכיר את האלה אתנה שנהגה להופיע ולעזור ללוחמים במיתולוגיה היוונית). כך או כך , האישה אינה בשר ודם.

האישה במרכז היא פרסוניפקציה של החירות, רעיון סימבולי. היא אינה "מריאן", הפרסוניפקציה של הרפובליקה של צרפת כפי שנהוג לחשוב. למעשה, תמונה זו צוירה בתקופה בה צרפת הייתה עוד מונרכיה, ודלקרואה עצמו היה אנטי רפובליקני נלהב.
תיאורים של חירות כפרסונופיקציה היו קיימים עוד לפני יצירה זו, ותפסו תאוצה עם המהפיכה הצרפתית של 1789.  ההבדל הוא הצורה בה הן תוארו - כאלות אידיאליות וענוגות, נשיות וחינניות.

1793,Jean-Baptiste_Regnault_,La Liberté ou la Mort
(החירות משמאל)


הן בוודאי לא מתערבבות עם ההמון, חצי עירומות, מזיעות ומעט גבריות - כפי שמתאר דלקרואה. תיאור זה גרם לרבים מהצופים בציור באותה התקופה לזלזל בדלקרואה כשהציג דמות "בהמית וזנותית". לא עזרו לכך גם בני לוויתה ביצירה, גברים ונשים לא אידאליים כלל, חלקם נכים, עניים ומלוכלכים.
עם זאת, כמה אטריבוטים (מאפיינים חזותיים) של דמות האישה נשמרו גם כאן  - הכובע הפריגי, שמייצג עוד מהעת העתיקה חירות, הטריקולור הצרפתי, התנוחה וההשפעות הקלאסיות.

הרגשיות המתפרצת בציור והדרמה , כל אלה מאפיינים של הרומנטיציזם אליו משתייך דלקרואה.
באופן לא מקרי, הנושא של העוצמה האנושית, הקמפוזיציה הפירמידאלית, האור משמאל והתיאור האנטומי של הדמויות - כל אלה מזכירים אבן דרך אחרת בזרם הרומנטי - רפסודת המדוזה של תיאודור ז'ריקו מ-1818.

 

דלקרואה העריך מאוד את ז'ריקו והחירות מובילה את העם משמשת לו כמחווה, אבל את האל-זמניות של ז'ריקו שמתאר סצינה שיכולה להיות בכל זמן ומקום ואת סקאלת הצבעים המונוכרמוטית שמדמה כמעט פסלים קלאסיים, מחליף דלקרואה במיקום וזמן ספציפי ו"מוריד" את הנושא אל העם.

הציור מתפרץ וצבעוני, מקוטע בצדדיו בכוונה כדי ליצור אפקט דינאמי ש"פורץ מהמסגרת". אם בוחנים את סקאלת הצבעים ביצירה - היא מורכבת מגוונים שונים של כחול, אדום ולבן - צבעי הטריקולור הצרפתי. בניגוד לתמונות היסטוריות אחרות, בהן ההמון הולך בעקבות מנהיג כריזמטי כאן ההמון הוא זה שמציל את עצמו, והולך אחרי רעיון או אידאה. לאיזה כיוון הם הולכים? נראה שלעבר הצופה, פורצים מהתמונה.

כל אלה גורמים לנו הצופים, להזדהות עם המתרחש ביצירה ולהרגיש חלק ממנה. אלה גם הסיבות שגורמות ליצירה להיות כל כך בלתי נשכחת - העוצמות הרגשיות שהיא מעבירה בצופה.  עם זאת, דווקא מעלות אלה גרמו ליצירה להראות חתרנית באותה התקופה ולמרות שההנהגה הצרפתית קנתה אותה מהאמן במטרה להציגה, היא הוחרמה ולא הוצגה לציבור במשך כ-25 שנים.

לאחר כינון הרפובליקה, הוצגה ב-1874 היצירה בלובר, שבאוסף שלה היא נמצאת עד היום.

ההשפעות של הציור על הציבור בצרפת היו כה חזקות, עד שהפסל פרדריק אוגוסט ברטהולדי החליט לפסל בהשראתו פסל מונומנטלי שניתן במתנה ממשלת צרפת לארה"ב.

אחד ההקשרים התרבותיים המעניינים ביצירה הייתה דמותו של הנער שאוחז באקדחים מימין, שהיוותה השראה לדמותו של גאברוש מ"עלובי החיים" של ויקטור הוגו (שיוצאת עכשיו גרסא קולנועית חדשה שלו, איזה כיף! - עדכון - התאכזבתי מגרסא זו קשות, ממליצה על זו עם ז'ראר דפרדייה במקום)
"עלובי החיים" משחק תפקיד גם באלבום של קולדפליי Viva la vida or Death and all of his friends איתו פתחתי את הפוסט, יצירת מופת ספרותית זו היוותה (יחד עם המהפיכה הצרפתית בה היא עוסקת - הפעם זו של 1832 ) השראה לקונספט של האלבום של קולדפליי, הן בנושאי השירים והן באלבום ארט.

לכן לא מפתיע שהבחירה לעטיפה של האלבום הייתה כמובן החירות מובילה את העם עליה כתוב בלבן שם האלבום (סמלי בעצמו). אז נכון שהציור עוסק בהפיכה אחרת, אבל הרעיון דומה - החירות כאידאה שמובילה את האנשים לשינוי בחייהם.

העטיפה של אלבום ה-EP שקדם לאלבום זה הייתה גם היא יצירה של דלקרואה בשם קרב פואטייה מ-1830.

והקליפ של Viva la Vida   ממשיך קו זה כשהלהקה מופיעה על רקע גרסא מעומעמת של החירות מובילה את העם כשכל הקליפ עצמו "צבוע" בסקאלת הצבעים של הציור. גם חברי הלהקה לבושים בסגנון תקופת המהפיכה - בצבעי הטריקולור.  מילות השיר עצמו נתפסות בעיני רבים כתיאור של המהפיכה הצרפתית.

לשיר יש קליפ נוסף ופחות מוכר, שמהווה מחווה לקליפ הבלתי נשכח של Enjoy the Silence  של דפש מוד שביים אנטון קורביין, שמביים גם את הקליפ הזה. הפעם המלך שמטייל הוא כריס מרטין ולא דייב גאהן , כשהוא מחזיק ציור של... ניחשתם נכון -  החירות מובילה את העם ולבסוף תולה אותו על ראש גבעה.

מקסים איך שאידאה אחת מחברת בין ציור, ספר, אלבום מוסיקה, וקליפ.

אשמח לתגובות ולמנוים חדשים! :-) קדימה, הצטרפו וקבלו עדכונים ישירות למייל (נרשמים למעלה מימין) , מבטיחה עוד המון פוסטים מעניינים.