פלורנס אנד דה מאשין והתנועה הפרה-רפאליטית

בפעם הקודמת כתבתי על הקשר בין פלורנס אנד דה משין לצייר גוסטב קלימט.  הפעם אני רוצה לחזור אחורה לאלבום הראשון (והמהמם) של פלורנס, Lungs, שיצא ב-2010
האלבום היה בעצם זה שגילה את פלורנס לציבור הרחב  ולווה בקליפים מיוחדים ואמנותיים ותמונות יח"צ באותה הרוח.  אחד הקליפים הבולטים היה (Rabbit Heart (Raise it Up שברגע שראיתי אותו חשבתי  :

פרה-רפאליטים!

הפרה רפאליטים הייתה קבוצת אמנים שהוקמה בבריטניה במחצית המאה ה-19, שהחליטה לדחות את הגישות האמנותיות ה"מכניות"  לטענתם שהגיעו בעקבות האמן הרנסאנסי רפאל, ומכאן שמם -פרה רפאליטים, כלומר "לפני רפאל".
האמנים טענו כי יש לחזור לתיאורים המימטיים (מהטבע) והושפעו מהרנסאנס המוקדם ומאמנות צפונית.
הציורים בסגנון זה עשירים בפרטים ובצבע ומתבססים ברובם על נושאים מיתולוגיים, פואטיים וספרותיים.
רבים מהאמנים עסקו גם במוסר וסימבוליקה  ולכן הציורים היו פעמים רבות מורבידיים וכואבים.
אהבתם לטבע, ולדרמה והמיסטיקה שבו מושפעת מהרומנטיזיסם ששלט באירופה מתחילת המאה ה-19.

אני אוהבת את הסגנון הזה כי בהחלט יש בו המון רגש ונרטיביות שמתרחקת מההתפתחות התעשייתית והטכנולוגית של אותה התקופה (להזכירכם, מדובר בתקופה בה כבר הומצאה המצלמה)  כל יצירה מספרת סיפור אחר, כמו איור מקסים לספר. ואכן, יש הטוענים שטולקין הושפע מיצירות אלה בכתיבת "ההוביט" ו"שר הטבעות".

כמה יצירות בולטות

ליידי לילית של דנטה גבריאל רוזטי מ-1867
מתאר את מי שלפי המיתולוגיה היהודית נחשבת לאישתו הראשונה והמרושעת של אדם, והפכה ברבות השנים לשדה המאיימת על תינוקות. לפי מדרש אלפא ביתא דבן סירא, ברחה לילית מאדם וחברה לאשמדאי מלך השדים, לו ילדים רבים.
ה' שלח את מלאכיו סנוי סנסנוי וסמנגלף לחפשה. כשפגשו אותה הכריזה שייעודה הוא להרוג תינוקות בני פחות משמונה ימים, לאחר שלא הסכימה לחזור לאדם, השביעו אותה המלאכים שאם תראה קמיע עם שמותיהם, לא תפגע בתינוקות. אגדה זו יצרה מסורת ארוכה של קמיעות עם שמות המלאכים להגנה על יולדות.
לילית של רוזטי מתוארת כעלמה יפיפיה בגן פורח, ללא שום תינוקות בסביבה ....

פרספונה של דנטה גביראל רוזטי מ-1878

יצירה זו מתארת את פרספונה מהמיתולוגיה היוונית, בתה של דמטר אלת האדמה.
פרספונה נחטפה לשאול ע"י הדס (בנושא שידוע באמנות כ"אונס פרספונה" ותואר בין השאר על ידי הפסל הבארוקי ברניני) אמה המתאבלת חיפשה אחריה בכל קצוות תבל ולא מצאה אותה, ביגונה חדלה להצמיח פירות וצמחים על האדמה ובכל מקום שרגליה נגעו בקרקע הפכה אותה למדבר. זאוס, אחיו של הדס ביקשו ממנו להחזיר את פרספונה לאמה, אבל לפני שעשה זאת פיתה אותה לאכול מגרעיניו של רימון . אבל החיים לא יכולים לאכול ממזונם של המתים, וכך שלושת גרעיני הרימון שאכלה, גרמו לה להשאר שלושה חודשים בכל שנה עם הדס, ובכל שאר הזמן עם אמה על פני האדמה.
במיתוס זה הסבירו היוונים את חילופי העונות - הזמן שפרספונה מבלה עם הדס הוא החורף, וכשהיא חוזרת לאמה מגיע האביב. בציור נראית פרספונה עם מבט נוגה על פניה, רגע אחרי שטעמה מהרימון.

עוד יצירה מדהימה היא יוני הבוער של סיר פרדריק לייטון מ-1895 המתארת אישה יפיפיה  בשמלה כתומה, שקועה בשינה על כורסא. חוקרי אמנות סבורים כי דימוי האישה הנמה מקיש לנימפות הישנות שפוסלו רבות באמנות הקלאסית.
סמליות נסתרת מגיעה בדמות פרח ההרדוף הרעיל מימין , שמרמז על הקשר בין שינה ומוות.

נחזור לפלורנס. השוואה ל-Rabbit Heart מלמדת על הדמיון הרב בסגנון - פלורנס (שאין ספק, דומה מאוד לג'ינג'יות של רוזטי) לבושה בסגנון רומנטי ותואם לתקופה בשמלות מלמלה קלילות ותכשיטי ראש. היא סועדת בטבע עם מספר גברים ונשים שנראות כמו נימפות שמלוות אותה בסעודה שמזכירה את מסיבת התה ב"אליס בארץ הפלאות".

פלורנס והחבורה אוכלים ורוקדים לאורך הקליפ עד שהיא נשכבת על שולחן שהופך לארון מתים, כשבסופו של הקליפ הארון מושט בנהר.

סצינה זו היא מחווה ליצירה פרה רפאליסטית נוספת - אופליה של ג'ון אוורט מילה מ-1851-52, מתארת את אופליה מ"המלט" של שייקספיר.

 אופליה הייתה מאוהבת בהמלט ש(במרבית המחזה) לא החזיר לה אהבה. לאחר שהאחרון הרג בשוגג את אביה, פולניוס, השתגעה אופליה וניסתה לקטוף פרחים מצמרת עץ ערבה מעל נחל, היא מעדה וטבעה למוות. לפי פרשנות אחרת היא התאבדה.  האמן הקדיש תשומת לב רבה בתיאור האותנטי של הצמחים ליד הנחל, כשחלקם בשלבי ריקבון מתקדם. בנוסף, מופיעים בציור פרחים בעלי משמעות סימבולית, (בהתאם למסורת הויקטוראינית לפיה לכל פרח יש משמעות) ובינהם פרגים, המסמלים שינה ומוות . 

את אופליה צייר מיליי לפי מודליסטית בת 19 בשם אליזבת סידיי, ששכבה לבושה באמבטיה מלאת מים במשך שעות בסטודיו שלו, ובאופן לא מפתיע, חטפה צינון קשה בעקבות כך. 

למעשה, אם מקשיבים למילים של השיר מבינים שהוא מדבר על הקרבה, כשפלורנס מייצגת את הקורבן, שמועלה בסופו של הקליפ.

הקריצה לאופליה נמצאת בקליפ נוסף, לדואט הנפלא של קיילי מינוג וניק קייב -Where the Wild Roses Grow

וגם אצל הצלם גרגורי קרודסון, שמרבה לצלם סצינות בסגנון סינמטי מדהים (כתבתי עליו סמינר שלם! :-) )

ולסיום, שני הקליפים  - של פלורנס אנד דה מאשין 

ושל קיילי מינוג וניק קייב 

כמו תמיד, אשמח לתגובות, הארות והערות 

ואם אהבתם - אשמח גם שתהפכו למנוים שלי