יום רביעי, 19 בספטמבר 2018

ניתוח הקליפ Apeshit של ביונסה וג'יי זי


שלום לכל קוראי הבלוג, לא כתבתי תקופה ארוכה וסוף סוף מצאתי זמן לעשות זאת. השבוע אני מגישה לבגרות בתולדות האמנות (בהצלחה לתלמידים שלי ולכל תלמידי מגמת אמנות בארץ) והחופש מעבר לפינה!

השנה הייתה אינטנסיבית כרגיל, לא רק שלימדתי בתיכון, גם התחלתי ללמוד בעצמי לתואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית (סוג של לחזור הביתה, אחרי 6 שנים של הפסקה בהן עשיתי תעודת הוראה והפכתי למורה), וגם התחלתי להרצות בהשראת הבלוג. הרציתי על פולקלור רוסי, חדי קרן וקליפים ואמנות וההרצאה הבאה שלי תעסוק בסיפורה של שפחה! , היא תהיה חלק מאירוע מיוחד שיכלול 2 הרצאות על הסדרה, שלי ושל ד"ר הדס כהן. ד"ר כהן תדבר על ההשפעות ההיסטוריות על הסדרה והעובדה שהיא לא לגמרי דמיונית (למרבה הצער), וההרצאה שלי תדבר על ההשפעות האמנותיות והמסרים הויזואליים המעניינים שיש בסדרה.



ועכשיו נעבור לביונסה וג'יי זי! או "הקרטרז".



על ביונסה וג'יי זי עברו שנים לא פשוטות שעליהן שמענו בעיקר באלבום Lemonade של ביונסה, בו רמזה בכבדות (דברים שאחר כך ג'יי זי אישר) על הבגידות של בעלה וההשפעה שהייתה להן על הנישואים של השניים. אבל מאז, לימונדה רבה עברה בנהר, בין לבין גם נולדו להם תאומים, בנוסף לבת הגדולה בלו אייבי, והפאוור קאפל הזה הוציא אלבום משותף לראשונה בקריירה של שניהם. ביונסה וג'יי זי שיתפו פעולה רבות בעבר , למשלכאן, כאן, וכאן וכמובן כאן אבל זהו האלבום המשותף הראשון של הזוג יחד וזה די מפתיע בהתחשב בכשרון המשותף שלהם . כנראה שהמקום הטוב אליו הגיעו בזוגיות השפיע גם על יצירתם.



על האהבה של ביונסה לתולדות האמנות כתבתי בעבר, ובהרצאה שלי על קליפים דיברתי גם על הקליפ Mine בו יש מחוות למיכאלנג'לו ולמגריט. גם ג'יי זי אוהב אמנות וזה התבטא בין השאר בקליפ שלו ל-Picasso Baby בו עשה מחווה למיצג של מרינה אברמוביץ' בשם The Artist Is Present. אי אפשר להתעלם גם מצילומי ההריון של האמן אוול אריזקו Awol Erizku שמדמה אותה למריה הקדושה והמחוות הרבות שלה לאיקונה זו באופן כללי.





משמאל מתוך הקליפ Mine מ-2013 בבימויו של פייר דבושייר , מימין הפייטה של מיכאלנג'לו , 1499




מימין מתוך הקליפ Mine מ-2013 בבימויו של פייר דבושייר , משמאל "האוהבים" של רנה מגריט , 1928








עטיפת האלבום המשותף שנקרא Everything is Love נראית כך





זהו פריים מתוך הקליפ Apeshit , שמקדם את סינגל הראשון מתוך האלבום. בעטיפה ישנו צילום מעניין של אישה אפרו-אמריקאית, שמסרקת גבר אפרו אמריקאי, כשברקע המונה ליזה של דה וינצ'י. 

לאחר צפייה בקליפ מתברר שאכן, התמונה צולמה בלובר ליד היצירה המקורית. נחזור לתמונה הזו בניתוח הקליפ. 

Leonardo da Vinci, Mona lisa
1503, Musée du Louvre











כאמור, הקליפ צולם במוזיאון הלובר בפריז, הוא בוים על ידי ריקי סאייז שביים גם את Yoncé מ-2014.

ביונסה וג'יי זי ביקרו במוזיאון ארבעה ביקורים מתוקשרים בשנים האחרונות. הם תיאמו עם המוזיאון לצלם את הקליפ ועשו זאת בלילות כשהמוזיאון נסגר בשבילם.










ביונסה וג'יי זי הם לא הראשונים שצילמו קליפ בלובר, מי שהקדימו אותם היו וויל איי אמ וניקול שרזינגר.

הקליפ מתחיל באדם אפרו-אמריקאי ( כל המופיעים בקליפ הם אפרו-אמריקאים ויש לזה משמעות שעליה אדבר בהמשך) עם שיער ארוך, ג'ינס ונעלי ספורט ו..כנפי מלאך, שכורע בכניסה למוזיאון.











מלאכים מתוארים באמנות ובדת הנוצרית בדרך כלל בשמיים, אם הם על פני האדמה הם שליחים, אולם מלאך בודד שנראה די עגמומי מעביר לי אסוציאציה אחת והיא Fallen Angel, כלומר מלאך שנפל מהשמיים לארץ. בנצרות מדובר במלאך מאוד ספציפי, לוציפר, מלאך שמרד באלוהים, גורש ממלכת השמיים ונפל לארץ ובסופו של דבר, ירד לשאול. כתבתי על כך בהרחבה בפוסט הזה.







Alexandre Cabanel , Fallen Angel, 1868



מה המשמעות של מלאך שנפל, שנמצא בחזית הלובר? לדעתי מדובר בסמל של מרד, ואם לוקחים בחשבון שהמלאך לא מתואר כמלאך אותו אנחנו רגילים לראות באמנות המערבית - לבן, צחור ועם שיער זהוב, המרד כאן הוא לא רק כלפי אלוהים אלא גם כלפי החברה הלבנה שמיוצגת באמצעות המקום לידו המלאך יושב - מוזיאון הלובר בפריז, סמל לאמנות ולתרבות המערבית הלבנה. עימות או מפגש זה, זה בין החברה השחורה הלבנה והמייצגים שלה, הוא לב העניין בקליפ הזה ומיוצג בדרכים שונות לכל אורכו.





הקליפ ממשיך לתקרת המוזיאון מGalerie d’Apollon‘s שמציגה נושא מיתולוגי על אל השמש אפולו. נראים שמיים עם ישויות שמיימיות, אולי המלאך נפל ממנה?





לאחר מכן פריימים שמציגים את מריה הקדושה, שביונסה כאמור השוותה את עצמה אליה לא פעם





מהיצירה



Andrea Solario, Madonna with the Green Cushion, 1507-10, Musée du Louvre 













הכיתוב "וירגו", בתולה, עוד רפרנס למריה הקדושה וגם לשיר של ביונסה מהאלבום הראשון שלה ולמזל שלה (!), ביונסה מזל בתולה.



ואז אנחנו רואים את החדר בלובר בו מוצגת המונה ליזה כשביונסה וג'יי זי עומדים עם הגב אליה והפנים אלינו. כאשר הזוג ממקם את עצמו בפריים בו נראים פניהם ביחד עם פניה של אייקון האמנות המפורסם ביותר בעולם, הם למעשה מעבירים מסר שגם הם אייקון תרבותי ולא פחות חשוב או פופולארי.







כאן מתחיל השיר שמדבר באופן כללי על ההצלחה שלהם, על המקום הטוב בו הם נמצאים ועל אהבת הקהל.



הקליפ מצולם בכמה חללים במוזיאון והעריכה עוברת בין מיקום למיקום. מעבר לחלל בו ניצבת המונה ליזה, ג'יי זי וביונסה נמצאים גם בחלל בו נמצא הפסל ניקה מסמוטרקיה. פסל הלניסטי שנוצר בין 220-190 לפנה"ס. ניקה הינה אלת הנצחון היוונית (וגם המקור לשמו של מותג הספורט נייקי).











בחלל זה הרקדנים מתרוממים מהרצפה, אולי מחקים את התעופה של ניקה?



החלל הבא הוא בחדר בו נמצא הספינקס של טאניס, 2600 לפנה"ס





לספינקס גוף אריה וראש של פרעון. הספינקס דומה כמובן לספקינס הגדול והמפורסם מגיזה.







הספינקס מסמל את עוצמתו של פרעה.

ביונסה כבר הראתה חיבה יתרה לאמנות המצרית העתיקה כשבהופעה בקואצ'לה חבשה כובע שמזכיר מאוד את הכובע של נפרטיטי









ההקשר המצרי ממשיך כשג'יי זי ניצב לפני הפירמידה של הלובר, שעושה מחווה כמובן לפירדמידות בגיזה, הקברים העתיקים של שלושה מפרעוני מצרים.





החלל הבא בו השניים נמצאים הוא יחד עם ונוס ממילו, פסל הלניסטי מ-130 לפנה"ס





ונוס היא הגרסא הרומאית לאפרודיטה, אלת היופי והאהבה במיתולוגיה היוונית











החלל הבא נמצא במסדרון , ביונסה לבושה בשמלה של ורסאצ'ה בהדפס בארוקי שמתכתב גם הוא עם תולדות האמנות, תנוחת הישיבה שלה והרדיד על ראשה מאזכרים את המונה ליזה. ושוב היא משווה את עצמה לאייקון התרבות הנ"ל.







ג'יי זי שר כשמאחוריו היצירה Théodore Géricault, The Raft of the Medusa 1818–1819

מעניין שזה קורה כשהוא שר Can't believe we made it .. מאוד מתאים לתוכן היצירה שמתאר שורדי ספינה שנטרפה בלב ים, אשר מחכים להצלה על רפסודה. היצירה מתארת את רגע ההצלה לאחר ימים ארוכים במים, בהם קרו גם למרבה הזוועה מקרי קניבליזם. ההצלחה למרות כל הסיכויים, היא לב העניין כאן. ואולי כשג'יי זי שר על זה, הוא מתכוון לזוגיות שלהם?









ביונסה והרקדניות רוקדות כשמאחוריהן Jacques-Louis David’s Coronation of Napoleon (1805–07).

ההכתרה של נפוליאון לקיסר. עוד יצירה שמסמלת עוצמה.

מעניין אגב שכל הרקדניות לא רק אפרו-אמריקאיות אלא גם בגווני עור שונים. ייתכן וזו אמירה חברתית כלפי הגזענות ששוררת בחלק מתוך החברה האפרו-אמריקאית, שלפיו בהיר יותר נחשב ליפה יותר.













כלומר כל החללים בהם נמצאים ביונסה וג'יי זי, הם חללים בהם נמצאות יצירות אמנות שאינן רק מפורסמות מאוד, אלא גם מהוות סמלי תרבות. הן מבטאות עוצמה, מלכותיות, יופי ואלוהות. רבות מהיצירות הן גם ניאו-קלאסיות, מבטאות אידאל שמושפע מהתרבות הקלאסית שהופך לייצוג מושלם של האירופאי הלבן. ייצוג שביונסה וג'יי זי שוברים כשנמצאים לידן ומשווים את עצמם אליהם, יחד עם דימויים אחרים שאסקור בהמשך.

בנוסף, הניאו-קלאסיקה קשורה בין השאר אל שלטונו של נפוליאון והכיבושים הקולוניאליסטיים בהנהגתו. הקולוניאליזם מהווה גורם מכריע בשעבוד אפריקאים באירופה. הריקוד של ביונסה והרקדניות שלצדה, מהווה אמירה חברתית חזקה כנשים שחורות וחופשיות על רקע הגורם המשעבד. ביונסה בעצמה היא בת לאם קריאולית, כלומר מי שגדלה בקולוניאליזם הצרפתי בלואיזינה, כך שיש כאן גם קשר אישי.













Jacques-Louis David, Oath of the Horatii, 1784.



בין הקטעים שמציגים את ביונסה וג'יי זי, יש פרגמנטים מיצירות לצד היצירות בשלמותן, יש התכתבות בין היצירות המוצגות לבין הפריימים שלאחריהן. כל היצירות מציגות דמויות לבנות, והעובדה שלאחר מכן יש פריימים עם שחקנים אפרו-אמריקאים שנותנים להם וריאציה מסוימת, יוצר ניכוס של יצירות האמנות ונותן להן אור חדש מבחינת חברתית.





תיאודור ז'ריקו, קצין בחיל הקלעים מתאר קצין בלבוש אוריינטליסטי רוכב על סוס שנבהל וכמעט ומפיל את רוכבו.









Géricault’s The Charging Chasseur . 1812



היצירה הדרמטית מהתקופה הרומנטית, מקבלת הדהוד בפריים שלאחר מכן בו עומד גבר אפרו אמריקאי על סוס. מה שמעניין זה שהוא לא רוכב עליו אלא עומד עליו ביציבות, לבוש במכנסיים שמזכירים את דגל ארה"ב, הסוס הלבן, הופך גם הוא לשחור.



היצירה של ז'ריקו מתארת למעשה קצין בצבא נפוליאון, במהלך מסע כיבושים שבוודאי מערב קולוניאליזם. האוכף האוריינטליסטי מחזק זאת. במהלך הקולוניאליזם הצרפתי , מליוני אנשים, רבים מהם אפריקאים שועבדו ונמכרו כעבדים בארצותיהם ובאירופה. לכן ההקבלה בין הקצין הלבן שמייצג שעבוד לבין האפרו-אמריקאי המשוחרר מעבירה מסר חברתי חזק. בנוסף, ניתן לקחת את הדימוי למקום אחר - הלינצ'ים שנפוצו בארה"ב בתקופת העבודות ואחריה, בהם רצחו אפרו-אמריקאיים בדרכים זוועתיות. רבים מהם נתלו, חלקם נרצחו באמצעות סוסים שגררו אותם, ייתכן והאדם שעומד על הסוס מדמה רגע לפני תלייה כשהבמה נמשכת תחתיו?

כלומר יש כאן דימוי כפול, של חירות ושעבוד והקונטרסט עם ז'ריקו מצמרר.













הידיים שמתגוננות מחניתות לקוחות מהיצירה Jacques Louis David, Intervention of the Sabine Women, 1799.







מופיע גם הפרגמנט הזה ממנה



וזו היצירה המלאה









ומגולמות לאחר מכן בגברים האפרו אמריקאים שמניפים את ידיהם כמו ומחקים את החניתות.

הציור המקורי עוסק בגבורת הנשים הסביניות, כשהפרידו בין לחימת הרומאים והסבינים. דימוי זה מסמל גבורה ומזכיר חזותית את מאבק הספורטאים האפרו-אמריקאיים נגד גזענות באולימפיאדה של שנות השישים. כתבתי על דימוי זה גם בפוסט שלי על The story of OJ









Rosso Fiorentino’s Pietà ,1537–40.



ושוב חוזר דימוי הפייטה בקליפ של ביונסה. הפייטה הוא הרגע בו מריה הקדושה מחזיקה את גופת ישו לאחר שהורד מן הצלב. זהו רגע המבטא חסד ורחמים. הדימוי שלאחריו מראה אדם אפרו-אמריקאי מתפלל. כלומר שני דימויים דתיים.









היצירה הבאה שמוצגת היא Ary Scheffer, Francesca da Rimini and Paolo Malatesta Appraised by Dante and Virgil(1835). היא מתארת את זוג האוהבים האסור, פרנצ'סקה דה רימיני שהתאהבה בגיסה, אחי בעלה, פאולו מלטסטה. אהבה אסורה זו תוארה ב"קומדיה האלוהית" של דנטה ובציורים רבים כסמל לתשוקה אינסופית שתוצאותיה טראגיות - במציאות הזוג נרצח על ידי בעלה של פרנצ'סקה וביצירתו של דנטה, הם נמצאים בגיהנום בייסורים נצחיים.





תרגום היצירה מתבטא בזוג אוהבים אפרו-אמריקאיים, האם זו אהבה אסורה? אין לדעת.



ידיים כבולות מתוך יצירה שלא הצלחתי לזהות




גבר אפרו-אמריקאי או למעשה, כל גבר שחור עם ידיים כבולות מעלה אסוציאציות של עבדות.





ונוס ממילו






הגפיים השבורות של ונוס ממילו מתבטאות ברקדן אפרו-אמריקאי שבגמישות מפרקיו "מעלים" את זרועותיו





שוב פרגמנט מהיצירה Ary Scheffer’s Francesca da Rimini and Paolo Malatesta Appraised by Dante and Virgil(1835). כשהפריים הבא אחריה מראה את ג'יי זי מניח את ידו על ביונסה כמחקה את הציור. 













פסלו של האל הרמס, שליח האלים, הכורע לנעול את סנדלו, מהדהד בפריים של גברים אפרו-אמריקאיים שכורעים בצורה דומה. הכריעה מזכירה את כריעת שחקני הפוטבול האפרו-אמריקאיים במחאה על האלימות המשטרתית כנגד אפרו-אמריקאיים. הדימוי מוזכר גם כשג'יי זי שר על כך שסירב להופיע בסופרבול, שלא תמך במחאה זו.









Hermes à la sandale, Roman copy of Greek bronze perhaps by Lysippe C4th B.C. C2nd A.D.







כלומר כמעט לכל היצירות שנראות בקליפ, נוצרות וריאציות שנותנות להן פרשנות חדשה וחברתית. ג'יי זי וביונסה מנכסים אמנות אירופאית ולבנה כדי להעביר מסרים חשובים ורלוונטיים.



הניכוס התרבותי מזכיר יצירות של אוול אריזקו, שבמקרה או לא, היה גם מי שצילם את תמונות ההריון המפורסמות של ביונסה .. כך למשל נערה עם עגיל פנינה של ורמיר, הופכת לנערה עם עגיל במבוק בגרסא של אריזקו










משום שכמו שכתבתי בפוסט שלי על דמויות שוליים באמנות המערבית, שחורים לא יוצגו בתולדות האמנות המערבית באור חיובי, אם בכלל (הכוונה היא לאמנות מהעת העתיקה עד לאמצע המאה ה-20 בערך) . מי שיצר את האמנות היו בעיקר גברים לבנים, לכן מי שיוצג היו בעיקר גברים לבנים וגם נשים לבנות (בדר"כ בצורה מאוד מסוימת, וזה כבר נושא לפוסט אחר). אם שחורים יוצגו בתולדות האמנות, הם הוצגו באור שלילי כאלימים וברברים, או כעבדים ושפחות, רכוש ולא יותר , או כמייצגים אקזוטיקה.















מה שביונסה וג'יי זי עושים אם כך, הוא סוג של צדק חברתי. הם נכנסים ללובר, הופכים את עצמם לברי השוואה ליצירות האמנות הקימות ובראשן המונה ליזה, ויוצרים גרסאות חדשות לאמנות קיימת.

בנוסף, הם מדגישים את מיקומן של הדמויות השחורות בתולדות האמנות כפי שהן מוצגות ביצירות בלובר, ובכך יוצרים קונטרסט חריף עם המעמד שלהם כסמלי תרבות, לשחורים ולבנים כאחד.





בהשוואה מאוד מעניינת חזותית, רקדניות אפרו-אמריקאיות יוצרות קומפוזיציה שמחקה את הספה המוארכת של מאדאם רקמייה

David’s Portrait of Madame Récamier (1800).







הציור מאדאם רקמייה מתאר ז'ולייט רקאמייה, אשת חברה צרפתית בולטת מהמאה ה-19 שאירחה בסלונה אנשי תרבות ופוליטיקה עד שנפוליאון אסר עליה לעשות זאת בטענה שכינוסים אלה מערערים את שלטונו.







מה שמעניין שהרקדניות יוצרות את צורת הספה, האם זה חיקוי אסתטי בלבד או שגם כאן חבויה משמעות חברתית? על הלבנים ש"יושבים" על השחורים ?



כשבטקסט של השיר הם מתייחסים לאלכוהול, נראית היצירה החתונה בכפר כנא של Veronese, The Wedding at Cana, 1563.

יצירה זו מציגה סצינה מוכרת מהברית החדשה, בה ישו מחולל נס בחתונה והופך מים ליין . קל לזהות את הסצינה בגלל הסיטואציה של החתונה הואטרביוטים של כדי היין. מה שפחות שמים לב אליו, היא העובדה שמי שמשרת את הסועדים (שלבושים במיטב האופנה האיטלקית של המאה ה-16 התקופה בה הציור צויר) הם משרתים שחורים. מהיכן הגיעו משרתים שחורים לכפר כנא? כמובן, בדיוק כמו התלבושות, הם סמל לתקופה בה צויר הציור שבה כבר החל סחר העבדים מאפריקה באירופה.











העבודה שהקליפ מתמקד דווקא בהם ולא בסיפור הרגיל, מעביר מסר חברתי על מקומם של השחורים בתולדות האמנות ובתרבות הלבנה בכלל.













עוד ציורים מתולדות האמנות המציגים את האדם השחור בתרבות הלבנה והאירופאית ומעמדו בה. (תודה לחברתי היקרה שרי על היצירות ! )



שימו לב איך ביצירה הבאה, המשרת השחור מושווה לכלבלב השחור. אותה הבעה ואותה הנחת יד של הגבירה עליו.















וכמובן, ניתן לראות את יחסי המעמדות גם באולימפייה של מאנה.















בין כל היצירות המציגות אירופאים לבנים, או פרגמנטים של משרתים שחורים, לפתע מופיע הדיוקן הבא



Marie-Guillemine Benoist, Portrait of a Negress, 1800.









מדובר בדיוקן של אישה שחורה שצויר על ידי אישה לבנה. יצירה מאוד מיוחדת , האישה השחורה היא מרכז היצירה ולא המשרתת או הדמות הנלעגת, ועצם העובדה שמי שעומד מאחורי היצירה היא אמנית ולא אמן, מייחדת אותה עוד יותר.

מסר פמניסטי כפול שמאוד מתאים לביונסה. הוא צויר אחרי 1794, השנה בה בוטלה (באופן זמני) העבדות בקולוניות הצרפתיות. האמנית מתארת רגע של שחרור ושוויון נדיר לשחורים באירופה.





ייצוג התרבות השחורה בקליפ מתבטא לא רק בניכוס היצירות ופרשנותן, ובהצגת תיאור של שחורים באמנות, אלא גם בהכנסת אלמנטים ממנה לתוך הלובר - בשיר ההיפ הופ עצמו, בריקודים הנלווים, בזה שכל הרקדנים וזוג עצמו אפרו-אמריקאי ובזה שבאותו החלל של המונה ליזה, בחורה מסרקת גבר , שניהם אפרו-אמריקאים כמובן. כשהעיסוק בשיער הינו אלמנט חשוב מאוד בתרבות השחורה, שמגיע מהתרבות האפריקאית. סגנון הצמות הקלועות שמזוהה כל כך עם התרבות האפרו-אמריקאית מגיע מהשבטים השונים באפריקה שעיצבו תסרוקות שונות וייחודיות המבדלות אותם מאחרים. הניגוד הכל כך חזק הזה בין התרבויות מככב כאמור גם על עטיפת האלבום.



העיסוק בתרבות שחורה ו/או בכגזענות כלפיה ניכר גם בקליפ הנפלא של ג'יי זי , The Story of OJ שגם אותו ניתחתי בבלוג וגם בשירים מLemonade כמו Formation. נראה שעם השנים הזוג יוצר יותר ויותר מוסיקה בעלת מסרים חברתיים והדבר ניכר כמובן גם בקליפים.









לסיכום, בקליפ המאוד מרשים הזה, ביונסה וג'יי זי , ולא בפעם הראשונה מעמתים ומפגישים את התרבות האפרו-אמריקאית בפרט והתרבות השחורה בכלל , עם התרבות הלבנה והאירופאית, בזמנים בהם אמירה חברתית זו חשובה מתמיד.



לבסוף, לראשונה בקליפ, הם פונים אל המונה ליזה והיא מסתכלת עליהם בחזרה, אייקון אמנות מביט באייקוני תרבות.





*תודה רבה לקוראות הבלוג רוני הירש ותום סטיבר על תרומתן לפוסט! 






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...