יום שני, 26 במאי 2014

ההשפעות האמנותיות על סרטי טים ברטון - חלק ב'

בפוסט הקודם דיברתי על ההשפעות האמנותיות על סרטי ברטון המוקדמים - החל מביטל ג'וס ועד סליפי הולו. בפוסט זה אמשיך לסקור את סרטיו המאוחרים יותר של ברטון.

"ביג פיש" המקסים יצא ב-2003 והוא אגדה ריאליסטית שמתארת את חייו של אדוארד בלום (יואן מקגרגור הצעיר, אלברט פיני המבוגר). חיים מופלאים שמעורבים בהם ענקים ומכשפות, קרקס ודג ענקי.










הגותיקה בסרט מקבלת נופך מעט שונה מפני שהיא מושפעת מתת ז'אנר  ספרותי בשם  Southern Gothic.
ז'אנר זה, בדומה לסיפורת הגותית עוסק באירועים ודמויות גותיות, מקאבריות ועל טבעיות בדרום ארה"ב. ספריה של אן רייס, בהם "ראיון עם הערפד" מוגדרים כגותיקה דרומית, וכך גם ספריה של שרלין האריס וסדרת הטלוויזיה שמבוססת עליהם "True Blood".  גם הסדרה המצוינת  "בלש אמיתי" קרובה לז'אנר זה. רבות מהיצירות הגותיות שמתקיימות בדרום ישלבו בתוכן אלמנטים של וודו שנפוצים באיזור.

צלם שהתמחה בסגנון זה היה קלרנס ג'ון לאולין האמריקאי שהתמקד בדימויים סוריאליסטיים וגותיים של דרום ארה"ב





הסרט הבא, "צ'ארלי ומפעל השוקולדה" יצא ב-2005  והיה העיבוד הקולנועי השני לספר הנהדר מ-1964 של רואלד דאל (שברטון היה שותף בהפקת סרט נוסף על פי ספר אחר שלו - "ג'ק והאפרסק הענק").  הסרט מספר על הילד צ'ארלי באקט שזוכה בכרטיס המוזהב שמקנה לו סיור במפעל השוקולד הנפלא של וילי וונקה, שאותו משחק (הפתעה הפתעה) ג'וני דפ.




העיבוד הקולנועי הראשון יצא ב-1971 ומוכר לרבים מכם בגלל ה-MEME הבא, שמציג את וילי וונקה בגילומו של ג'ין ווילדר.


מראה ביתה של משפחת באקט בסרט הושפע מבקתת הכתיבה של הסופר, רואלד דאל


כמו בספר, הסרט התרחש באל-זמניות, ללא תקופה או מיקום ספציפיים. יחד עם זאת העיירה עוצבה בדומה לעיירות בתקופת ימי הביניים כשהמפעל של וונקה נמצאה בקצה, כטירה של אצילים.

עיצוב העיירה הושפע מצילומיו של ביל ברנדט,  צלם בריטי שהרבה לצלם נופים אורבניים בשחור לבן.





המפעל של וילי וונקה הושפע בעיצובו מארכיטקטורה פאשיסטית (השפעה שהתקיימה גם בסרטי באטמן של ברטון)



חדר הטלוויזיה וחדרים אחרים בתוך המפעל של וונקה הושפעו מדימויים מהסרט "2001:אודיסאה בחלל" של קיובריק



מתוך "אודיסאה בחלל"


חלקים אחרים במפעל של וילי וונקה, עם עיצוב מטורף וצבעוני מושפעים ככל הנראה מעולם האיורים של דר סוס




"כלת הרפאים" הוא סרט אנימציה בסטופ-מושן (בדומה ל"סיוט שלפני חג המולד") שיצא גם הוא ב-2005, בבימוים של טים ברטון ומייק ג'ונסון.
הסרט ממוקם בעיירה אירופאית כלשהי בעת הויקטוריאנית , ומספר על עלילותיו של ויקטור (בדיבובו של ג'וני דפ) , חתן צעיר שבטעות מתחתן עם כלת רפאים בשם אמילי (בדיבובה של אשתו של ברטון, הלנה בונהם קרטר)





"כלת הרפאים" מבוסס על מעשייה רוסית שמקורותיה דווקא בפולקלור יהודי, שמופיע באחת מהאגדות שנקשרו לאר"י מצפת, רבי יצחק לוריא.  והנה האגדה:

מעשה שהיה בצפת תוב״ב שיצאו קצת בחורים לטייל בשדה
 ובעוד שהם יושבים ראו אצבע יוצא ונכנס בקרקע, אמר
 אתד מהם בדרך שחוק מי יתן טבעתו באצבע לשם קדושין, קם
 אחד מהם ונתן טבעתו באצבע ונתכסת האצבע עם הטבעת ויחזרו
 כולם וישובו העירה וברוב זמן נשכח הדבר, ואחר ימים שידך
 הבחור בתולה אחת ובהגיע זמן הנשואין נתקבצו הקהל ליתן לו שבע ברכות..
את ההמשך אפשר לקרוא כאן 

בסרט יש המון אלמנטים מ"הסיוט שלפני חג המולד"  בעיצוב ובאווירה המקאברית  וגם בדמות הכלב השלדית .



 כמו כן יש השפעות מ"ביטל ג'וס" , כשארץ המתים מתוארת כמקום שמח ומוסיקלי (דבר המתקשר למוטיב האמנותי Danse Macabre עליו כתבתי בעבר)  באופן אירוני, ארץ המתים הרבה יותר שמחה מארץ החיים, והדבר מתבטא גם בעיצובה - ארץ המתים צבעונית יותר וארץ החיים עגמומית ואפורה.
בלוג זה טוען כי כל סרטיו המקוריים של ברטון הם למעשה סיפור אחד ענק .. לא בטוחה שזה נכון אבל אין ספק שיש הקשרים.





הפסקול של הסרט הולחן כמובן על ידי המלחין הקבוע של ברטון, דני אלפמן. הנה שיר נהדר ממנו, שימו לב לזמר שמראהו מבוסס על סמי דיוויס ג'וניור ועל הפסנתרן שנראה כמו  ריי צ'ארלס.




הסרט האחרון לפוסט זה יצא ב-2012 (ידוע לי שיצאו סרטים אחרים של ברטון , אבל אני לא כותבת על סרטים בהם לא צפיתי..)  ונקרא "צללים אפלים"  ומבוסס על אופרת סבון גותית באותו השם ששודרה בין 1966-1971



"צללים אפלים" מספרת על מעלליו של הערפד ברנבאס קולינס (ג'וני דפ) בן מאות השנים אשר חוזר לטירתו, שכעת מלאה בצאצאיו (כולל מישל פייפר) ב-1972 , ונלחם באויבת שלו משכבר הימים, המכשפה אנג'ליק בושארד (אווה גרין המהממת) .



הסרט משעשע ומאוד מסוגנן, שילוב בין הגותיקה האהובה כל כך על ברטון לבין סגנון תקופתי של שנות השבעים.






קטע שאהבתי במיוחד הוא זה שמציגים את הדיוקנאות של המכשפה בת האלמוות אנג'ליק, כך שניתן לראות את התקופות בהן היא צויירה לפי סגנון הדיוקן  . שימו לב לדיוקן האמצעי למטה שמחקה את הסגנון של תמרה דה למפיקה



סרט מומלץ בהחלט

עד כאן סקירת סרטיו המאוחרים יותר של טים ברטון
בקרוב אחזור עם פוסטים חדשים ומרתקים :-)

ועד אז..




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה