יום רביעי, 5 ביולי 2017

ההשפעות האמנותיות על "סיפורה של שפחה"

החופש הגדול הגיע ומסתבר שרק אז יש לי זמן לכתוב.. אבל התחייבתי לעצמי שזה לא הולך להיות בלוג שפועל רק בחופש ואני מקווה שאצליח לעמוד בהבטחה הזו.

לימדתי השנה תולדות האמנות בתיכון דקל וילנאי במעלה אדומים, וגם בתיכון רנה קסין בירושלים שם לימדתי קולנוע עיוני. שתי מגמות נהדרות, עם תלמידים מוכשרים, יצירתיים ונפלאים.  אפשר לומר שבעבודתי שילבתי בין כמה אהבות שלי שהתבטאו גם כאן בבלוג, וכמובן שהקפדתי לשלב בשיעורים המון תרבות פופולארית.. :-)

קרו הרבה דברים השנה מבחינת תרבות פופולארית, הרבה סדרות, סרטים, קליפים שנתנו לי השראה לפוסטים בבלוג ולהקשרים אמנותיים. 

אבל אי אפשר להתחיל עם הכול ולכן בחרתי בסדרה האחרונה בה צפיתי (יותר נכון, עשיתי לה בינג') והסדרה הזו היא אחת המדוברות ביותר השנה - "סיפורה של שפחה" - The Handmaid's tale




אני מודה שעוד לא קראתי את הספר (בושה, אני יודעת), אבל יש לי הרבה לומר על הפן החזותי של הסדרה הזו ועל ההקשרים האמנותיים שיש בה. 

אז כפי שציינתי, הסדרה מבוססת על ספר באותו השם שיצא בשנת 1985 ונכתב על ידי הסופרת הקנדית מרגרט אטווד.
הסדרה מדברת על עולם דיסטופי בעתיד הלא כל כך רחוק (בספר - שנת 2005) , שבו קבוצה של ימין קיצוני נוצרי בשם "הבנים של יעקב" משתלטת על ארה"ב והופכת אותה ל- Gilead, תיאוקרטיה טוטאליטארית.
לצערנו גם במציאות יש שליט עם עולם ערכים מעוות (בעיני ובעיני רבים) ששולט כרגע בארה"ב, אז היצירה של אטווד שנכתבה באייטיז רלוונטית מתמיד (הספר גם מעולם לא הופסק להיות מודפס, הישג שמדבר בפני עצמו). 

העיצוב בסדרה מדהים! הוא מתבסס על הספר אבל גם מוסיף שפה חזותית קולנועית שמושפעת מאוד מסטנלי קיובריק,בסמליות הצבעים ועיצוב הפריים המדויק.


במה שהיה פעם ככל הנראה פרבר של בוסטון אנו פוגשים את אופרד, OF-FRED, או בשמה המקורה ג'ון JUNE אוסבורן. ג'ון הייתה אישה שעבדה בבית הוצאה לאור וחיה חיים מאושרים עם בעלה לוק ובתה האנה,. לאחר הפיכתה של ארה"ב (למעט 2 מדינות שעדיין נלחמות על חירותן) לגילעד, ג'ון הפכה לשפחה של אחד מהמפקדים השולטים בגילעד, פרד ווטרפורד, הנשוי לאישה בשם סרינה ג'וי. 
לאט לאט חושפת הסדרה נדבכים מעברה של ג'ון ושל כל ארה"ב ואיך הפכה בתוך זמן קצר מארה"ב שאנו מכירים היום אל גילעד. 


אופרד וסרינה


מכיוון שהעולם וארה"ב בתוכו נתקף במגפת עקרות, אנשי "הבנים של יעקב" האמינו כי רק חיים על פי ערכים נוצריים-תנ"כיים יכולים "להציל" את העולם מכליון, הם גם קישרו את העקרות עם ההתדרדרות במצב איכות הסביבה והתגברות הזיהום והקרינה. לאחר השתלטות צבאית על מעוזי השלטון בארה"ב, באמצעות פיגועים שהוסוו לפיגועי טרוריסטים, קבוצה של גברים, הם "הבנים של יעקב",  מנהיגים את ארה"ב. עד מהרה, נחקקים חוקים השוללים מהנשים את זכויותיהן - הן מפוטרות מעבודותיהן, נאסר עליהן להחזיק חשבון בנק או רכוש, נאסר על האזרחים להפגין ולהתנגד וכמובן גם לצאת מגילעד-ארה"ב.

שורת הצעדים, בייחוד בייצוג החזותי שלה בסדרה,  מזכירה מאוד חלקים אפלים בהיסטוריה ובראשם פעולות השלטון הנאצי כנגד היהודים, ואטווד אכן דיברה על כך שהיא לקחה השראה מההיסטוריה בכתיבת הספר, אם כי התבססה יותר על שילוב בין סאטירה על השלטון השמרני בארה"ב של שנות ה-80, וגם על השפעות נוספות ובראשם הפוריטנים של ניו אינגלנד שהתיישבו בה לאחר שנמלטו מאנגליה במאה ה-16 וה-17 ויצרו חברה נוצרית דתית קיצונית שבין השאר גם התפרסמה (לשמצה) בציד מכשפות, או יותר נכון רדיפת נשים מסכנות שלא תאמו את הרוח הפוריטנית. 


איור של פוריטנים בארה"ב


אפשר בהחלט לראות את קווי הדמיון בפוריטניות ההיסטורית לזו שבגילעד, בחיי הדת הנוקשים וברדיפת הנשים. עד היום יש מקומות רבים מדי בעולם בהם "סיפורה של שפחה" אינו רק ספר או סדרה, אלא חיים אומללים של נשים משוללות זכויות. וזה עצוב ומטריד מאוד. 

בסופו של דבר, לאחר שורת החוקים המגבילים אותן, הנשים מחולקות לקבוצות - השפחות, THE HANDMAIDS, הן נשים פוריות, כלומר כאלה שהצליחו להביא ילדים בעבר ולאחר "חינוך מחדש" כל אחת מהן עוברת למשפחה שם משמשת כמעין פילגש לבעל, על עקרון הגר ואברהם או בלהה ויעקב בתנ"ך.  כפי שניתן להבין משמה של הסדרה והספר, העלילה מתמקדת בסיפורה של השפחה אופרד, וחיי השפחות סביבה. 

הסופרת מרגרט אטווד עיצבה בספר את המעמדות לפי לבושם, הדבר כמובן מתורגם לסדרה וגם לסרט שנעשה ב-1990.  

בגדי השפחות הן שמלות בצבע אדום עמוק, בעלות שכמיה אדומה תואמת ומצנפות לבנות. 






באמנות לצבע אדום עמוק/ארגמן יש מספר הקשרים. 

הראשון הוא צבע המסמל תשוקה וחיים, אדום כצבע הדם, אדום גם כצבע פריון, דם המחזור, צבע חם. מעצבת התלבושות של הסדרה, אן קארטברי (Ane Crabtree)  התייחסה לתלבושות של השפחות כ"רחמים מרחפים" כי זה למעשה התפקיד היחיד שלהם - להביא ילדים. 
הקשר נוסף הוא צבע נועז, מקושר לחטא ולשיער האדמוני של מריה מגדלנה. שזה מעניין כי בסדרה סרינה מתייחסת לאופרד כאישה מפתה (למרות שבעלה הוא האשם).







ההקשר השני הוא שהצבע האדום העמוק שמזוהה גם כסגול עמוק וקרוי "ארגמן", הוא צבע המסמל מלכותיות ויוקרה בגלל אופן הכנתו. כדי להכין צבע ארגמן, היה צריך לאסוף חלזונות מזן מסוים ולהכין מהם את הצבע. חלזונות אלה היו נדירים ולכן אופן הכנת הצבע היה יקר - רק אנשים ממעמד גבוה כגון מלכים ואצילים יכלו להרשות לעצמם ללבוש בגדים הצבועים בארגמן. לכן ניתן לראות תיאורים רבים של מלכים באמנות הלבושים בצבע זה. 








השלישי מסמל אלוהות וקדושה, הרבה תיאורים של מריה הקדושה, ישו או קדושים אחרים באמנות הנוצרית לבושים בצבעי ארגמן , המקור הוא ככל הנראה אותה מלכותיות שיש לצבע. 
בנוסף, אדום מקושר לארציות ואנושיות וצבע נוסף שמריה לובשת בדר"כ בשילוב עם אדום הוא כחול, המקושר לגן עדן/רוחניות/קדושה. נתייחס עוד מעט גם אליו.





בסדרה, הצבע האדום מסמל בעיני שילוב של הכול - מלכותיות ויוקרה משום שהנשים הן אוצר נדיר כי יש ביכולתן להרות, וכמובן חיים ופריון בגלל תפקידן. 

דימוי המצנפת הלבנה מוכר לנו בין השאר מהולנד, שם משמשת המצנפת חלק מתלבושת מסורתית לנשים. תיעוד שלה אפשר לראות למשל ביצירה המפורסמת של ורמיר, מוזגת החלב 




ההשראה לעיצוב המצנפות בסדרה הגיעה גם מהתיאור בספר וגם מעוד מקור מפתיע- כובעי מצחיה רחבים שהמעצבת ראתה על נשים קוראיניות ברחבי לוס אנג'לס

Image


המצנפות, כמו הכובעים, מגנות על השפחות מהעולם החיצון אבל גם סוגרות אותן ולא נותנות להן לראות את מה שקורה סביבן, בדומה למגנים על ראשי סוסים. 

אגב, בפרק הראשון קיבלנו רמז לעתידה של ג'ון/אופרד בבגדיה של בתה, האנה. 





האדום שב וחוזר גם בדם האומללים שנרצחים בשם המשטר, דימוי זכור במיוחד הוא החומה עם כתמי הדם הבולטים. 

הקבוצה השנייה היא נשות המפקדים. אלו הנשים בעלות המעמד הגבוה ביותר בגילעד. הן לבושות בבגדים אלגנטיים בצבע כחול עם תת גוון ירוק. צבע קר, אשר מנוגד לחמימות של השפחות, אך גם משלים אותן.
אדום וירוק הם צבעים מנוגדים - משלימים, הכוונה היא שהם מחזקים אחד את השני אבל גם יכול להיות צורמים לעיניים בכמויות גדולות מדי כפי שניתן לראות בציורים של ואן גוך כמובן. 





הבחירה בכחול עם תת גוון ירוק ולאו דווקא בירוק בלבד קשורה בעיני בסמליות של הצבע בתולדות האמנות, כאמור מריה הקדושה לבושה כמעט תמיד באמנות בצבע כחול או בשילוב של כחול ואדום. אז יש כאן משמעות כפולה : קודם כל, נשות המפקדים כנשים הנעלות ביותר = האישה הנעלה ביותר בנצרות היא מריה הקדושה. 
בנוסף, השפחה משלימה את הרעייה , כי היא נותנת משהו שהרעייה לא יכולה לתת והוא ללדת ילדים לבעל. מכאן ירוק ואדום שמשלימים אחד את השני וגם כחול ואדום, שני צבעים שיוצרים משהו שלם ושתי נשים שיוצרות יחד את האישה הנעלה ביותר.
ה"טקס" (הנוראי) בסדרה שבו הבעל מקיים יחסי מין עם השפחה כשהיא מוחזקת על ידי הרעייה מדגיש עוד יותר את האיחוד בינהן.









במסגרת המחקר לפוסט הזה מצאתי דימוי מדהים של סצינה מפורסמת מהברית החדשה בשם "הביקור" - מריה מבקרת את בת דודתה אלישבע ומברכת אותה, מיד לאחר שנודע לה כי היא הרבה ונושאת ברחמה את ישו ואלישבע הרה עם מי שיהיה יוחנן המטביל.  



אי אפשר להתעלם מהדמיון המדהים בין התלבושות בציור לבין הסדרה! 
האם אטווד והמעצבים בסדרה הושפעו ממנו? ייתכן, משום שקראתי שאטווד הושפעה מאיקונוגרפיה נוצרית.

במקרה הזה, יש מפגש שבו יש בשורה על הריון, הנשים מברכות אחת את השנייה. מחוות הידיים ממש מאחדות אותן, מריה חושפת את הבד האדום מתחת לשמלה הכחולה, בעיני הצבע האדום של אלישבע מעיד על הקשר בינהן והקשר העתידי בין ילדיהן.

היצירה הזו הזכירה לי מאוד את התמונה הזו מתוך הסדרה, הרגע בו סרינה חושבת שאופרד בהריון, יש לנו את האדום והכחול, מריה ומריה מגדלנה, או מריה ואלישבע, או בכלל מריה ומריה?




ולכל זה נוסף הסמל הכל כך מזוהה עם סצינת הבשורה ועם מריה, הלא הוא השושן הצחור, יחד עם האור הקדוש מאחורי אופרד, כך שבהחלט יש לנו פריים שמושפע מאיקונוגרפיה נוצרית ואמנות. 





המצנפת אגב, קשורה למוצאו של הצייר, ואן דר ויידן מהארצות הפלמיות , גם שם הייתה נהוגה המצנפת הזו באותה התקופה (מאה 15).


המרתות הן נשים שעוסקות בניהול משק הבית - בישול, נקיון וכדומה. הן לבושות באפור.
מעצבת התלבושות של הסדרה מסבירה כי בחרה בצבע האפור בהשראת עש שראתה בטבע, היא הקבילה בין העש ש"צבעו דהה" לבין המרתות, נשים שגם הן אינן פוריות אבל משמשות כעקרות בית בבתי המפקדים. 
הגזרה של בגדיהן מושפעת מלבוש סובייטי. בהחלט מתאים לאווירה הטוטאליטרית. 







ואגב, המרתות נקראות כך, משום שמרתה, לפי הברית החדשה, היתה דודניתו של יוסף התנ"כי שלקחה את מריה ויוסף לביתה בזמן בריחתם, האכילה ודאגה להם ולכן נחשבת בנצרות לקדושה הפטרונית של עקרות הבית.

(ותודה לאריאלה מהבלוג המהמם Timeless Hemlines  על המידע שלבושתי לגמרי שכחתי.)

הנה איור מכתב יד מהמאה ה-15 של מרתה 



ניתן לראות את האטריבוטים השונים הקשורים לעבודות הבית, סינר ומצקת וכמובן, היא מחזיקה תנ"ך כמו רוב הקדושים הנוצריים.




האנטס (דודות) הן נשים שתפקידן הוא לאמן ולחנך את השפחות. הן לבושות בחום. 








מעצבת התלבושות בסדרה מסבירה כי היא עיצבה את התלבושת שלהן בהשראת תלבושת של כומר שראתה באיטליה, כסמל לנוקשות ודתיות, יחד עם צבעוניות המגיעה ממדים של חיילים בריטים במלחמת העולם הראשונה והשראה נוספת מסדרת הטלוויזיה משנות השבעים -MAUDE, בעיקר בצווארון הגולף.






בנוסף יש סוד בתלבושת -  בצווארון של השמלות של האנטס יש צורה של וגינה הפוכה ! כרפרנס ליצירה הפמיניסטית המפורסמת של ג'ודי שיקגו - שולחן ארוחת הערב אותה יצרה בין 1974 ל-1979. 
ביצירה זו שהינה מיצב, שיקגו עיצבה מעין שולחן בצורת משולש (צורה סמלית לוגינה), כשממקומות עליו 39 צלחות מעוצבות, גם הן בדמות איבר המין הנשי, כאשר כל אחת מן הצלחות מיועדת לאישה משמעותית מההיסטוריה, ש"הוזמנה" לארוחה. נשים אמיתיות ומיתולוגיות, שהרבה פעמים לא התפרסמו כמו עמיתיהן הגבריים. ביצירה שולבו טכניקות שנחשבות ל"נשיות" כמו רקמה, וברצפת החדר בו הוצב המיצב, שולבו שמותיהן של 999 נשים נוספות.








הבחירה ביצירה אירונית מאוד כמובן, כי כל המהות של האנטס וההנהגה הגברית היא למחוק את זהותן של הנשים, הן הופכות להיות רחם מהלך ותו לא, ויצירתה האיקונית והחשובה של שיקגו מייחדת כמובן כל אישה ואישה. זו הדרך של המעצבת "לדפוק את המערכת" ולהעביר מסר חתרני סמוי בסדרה. 

הגברים בסדרה לבושים בצבעים כהים. ככל שצבע הלבוש שלך ככה יותר, כך המעמד החברתי שלך גבוה יותר. 
ניתן לראות הבדלים בין בגדיו של ניק ושל פרד, ולהבין מי מהם גבוה יותר בהיררכיה...






גם לבן מופיע בסדרה, וזכור לי בעיקר מכאן 

תוצאת תמונה עבור ‪the handmaid's tale easter eggs‬‏

הסצינה הנוראית הזו אחרי העונש שניתן לאופגלן. הלבן הסטרילי מבטא את הנקיון שהמשטר מבקש לעשות בנתיניו. 



מעניין להסתכל גם על הכריכות של המהדורות השונות של הספר, בכריכה של המהדורה הראשונה שלו בעיצובו של האמן טד ארונוביץ' - יש כאן רפרנס ברור לציורים מימי הביניים/ רנסאנס צפוני בהם מריה מחזיקה את ישו התינוק.

 


אבל במקום מריה אנו רואים את אחד מהמפקדים (מניחה שפרד) שמחזיק אישה ערומה שככל הנראה מייצגת את אופרד/ג'ון.

העיצוב של הגבר כגדול משמעותית מהאישה, ובסגנון שמזכיר ציורים מודרניים, מנוגד לאישה הקטנה והעירומה שמצויירת בסגנון רנסאנס צפוני. אולי רמז לכך שהגברים של "גילעד" מעוניינים להחזיר את הנשים אחורה בזמן מבחינת חייהן והערכים שלפיהן צריכות לחיות.

אם מריה והתינוק מייצגים בתולדות האמנות חסד וחמלה, כאן מתואר ההפך הגמור, ייצוג של שליטה ורודנות באצטלה נוצרית דתית.

עוד דימוים שאהבתי מכריכות מהדורות מאוחרות יותר, בכל אחת מהם חוזר הצבע האדום, וההדרה של הנשים באמצעים שונים. 






סמל נוסף שמופיע בסדרה הוא הסמל של השפחות:


מעניין שהסמל הזה מגיע דווקא מפאגאגניזם! 

יותר נכון, מהתנועה הניאו - פאגאנית שמתמקדת באלילות, התנועה מתייחסת ומהללת אלות ואלילות מתרבויות ומיתולוגיות שונות. באחת הוראיציות לסמל שלהם אנו רואים דמות שדומה לצלמית פריון קדומה, בה מובלטים השדיים ואיברי הרבייה. 


תוצאת תמונה עבור ‪venus of willendorf‬‏


החצי העליון של סמל השפחות בסדרה דומה מאוד לסמל זה, בחצי התחתון הצלמית עומדת על ירח, גם הוא מתייחס לנשיות ופריון (המחזור החודשי, הריון וכו'). 

מעניין שמעצבי הסדרה בחרו דווקא בדמות פאגאנית כסמל לתנועה נוצרית קיצונית. יכול להיות שגם זו חתרנות, ויכול להיות שזה מסר המטיל ספק בערכים שלהם שלא באמת מבוססים על הנצרות או התנ"ך, אלא מעוותים אותם. 

ולבסוף, דימוי נוסף ששמתי לב אליו הוא המלאך השבור בכנסייה, משטרים טוטאליטריים הרבה פעמים הורסים תרבויות ואמנות, שבר המלאך מסמל גם את שבר התרבות והדת שהיו קודם וגם שבר של הטוב האולטימטיבי. 



ממליצה לכולכם לצפות בסדרה, ואני אנצל את חופש הגדול לקרוא את הספר
מקווה שנהניתם מהפוסט, ומבטיחה להמשיך ולכתוב - יש לי עוד הרבה רעיונות.. :-)

נסיים עם הופעת האורח של מרגרט אטווד בכבודה ובעצמה בפרק הראשון של הסדרה
MAY THE LORD OPEN 


יום שישי, 8 ביולי 2016

מיתולוגיה נורדית



I'm Back



בספטמבר האחרון התחלתי ללמד תולדות האמנות בתיכון בהוד השרון ואחר כך גם במעלה אדומים. זו הייתה שנת הסטאז' שלי ולימדתי שני מסלולי לימוד (העיוני והטכנולוגי למי שבקיא) , הכנתי שתי כיתות לבגרות, אחת מהן 3 חודשים בלבד לפני מועד הבגרות (סיפור ארוך). הייתה שנה אינטנסיבית מאוד אך נהדרת ומלמדת, וזכיתי להכיר תלמידים מקסימים וגם אנשי הוראה מעוררי השראה.(ד"ש חם לכולכם)!

וכמובן שעם כל מערכי השיעורים שהכנתי, וההכנות לבגרות היה לי מעט מאוד זמן פנוי. אבל השנה הסתיימה בהצלחה והנה אני כאן! :-)
אז אחרי המון זמן שלא כתבתי פוסטים חדשים.. אני חוזרת עם מה שהבטחתי - פוסט על מיתולוגיה נורדית.


כבר כתבתי על מיתולוגיה יוונית ועל מצרים העתיקה, שתי אבני יסוד בתרבות והאמנות המערבית. שתי תרבויות שמלמדים בכל חוג לתולדות האמנות ובכל מגמת אמנות (או כך אני מקווה).

אך יחד איתן, יש תרבות מרתקת שפחות מוכרת בארץ והיא התרבות הנורדית. הזכרתי אותה קצת כשכתבתי על פולקלור רוסי ומיתולוגיה סלאבית כי יש בינהן דמיון.

בשנים האחרונות יש יותר חשיפה אליה דרך התרבות הפופולארית, עם הלהיט הקולנועי - ת'ור (עוד נגיע אליו) ועם הסדרה vikings , ובכלל נראה שיש השפעות נורדיות גם דרך עיצוב פנים, חברות כמו איקאה, וגם דרך מוסיקה מסקנדינביה.





מקורן של מרבית הידיעות על המיתולוגיה הנורדית נמצא בספרות האיסלנדית הקדומה, בקבצי שירה ופרוזה, המכונים אֶדָה (Edda) (סוג של מקבילה לאיליאדה והאודיסאה ההומריות במיתולוגיה היוונית)

האדה המוקדמת ("הפיוטית") חוברה בין השנים 800 ל-1200 לספירה והיא כוללת יצירות שמקורן במיתולוגיה הגרמאנית כגון עלילות אודין ומלחמות האלים בענקים, אגדות סיגורד (זיגפריד) והגיבורים הנורדים נוסח "שירת הניבלונגים" (שטולקין הושפע מהם בכתיבת שר הטבעות) ועוד.




היקום הנורדי מתואר כעץ ענק הקרוי יגדראסיל (Yggdrasil), שעל צמרותיו, בין ענפיו וליד שורשיו נמצאים העולמות השונים.







עולם בני האדם, שקרוי מידגארד (או מֵנְהֵיים), מתואר כדיסק שטוח המוקף באוקיינוס. אסגארד (או גוֹ‏דְהֵיים), עולמם של האלים, נמצא מעל מידגארד, על צמרת העץ, ואליו ניתן להגיע רק בצעידה על בִיפְרוֹ‏סְט, גשר הקשת בענן.









באסגארד ממוקם היכל ואלהלה הזהוב אליו מגיעים רק טובי הלוחמים.

אמיל דואלפר, ואלהאלה, 1905


מקס ברוקנר, ואלהאלה, 1896






הוא מכיל יותר מ-640 דלתות, ומכל אחת מהדלתות יצאו כ-960 לוחמים שיילחמו לצד האלים ברגנארוק, כשאודין מפקד עליהם.


הרגנארוק הוא מעין "יום הדין" הנורדי, בו יגיע סופו של היקום הנורדי ויווצר עולם חדש וטוב יותר.

כל המתרחש ניתן בנבואה לפיה אחר כמה חורפים ארוכים וקשים במיוחד יתאספו צבאות הענקים למלחמה כנגד האלים. אסונות טבע נוראיים יתרחשו לפני הקרב, השמש והירח ייעלמו ונחש ים מפלצתי ירעיל את האדמה. במהלך הקרב ימותו אלים רבים, ביניהם אודין ות'ור ולבסוף, ענק האש סירטיר (Surt) יצית את כל העולם. כל האנושות למעט זוג אחד יהרגו. זוג השורדים, אשר התחבאו בעץ העולם יגדראסיל, יאכלסו את העולם החדש בו אין מחסור וצער.


אין ספק שסיפור זה מזכיר את יום הדין על פי הנצרות, לצד בריאת העולם התנ"כית ואני מהמרת שכמו שהנצרות הושפעה מהמיתולוגיה היוונית והמצרית, היא מושפעת גם מהנורדית.

פרידירך ויליהלם היין, קרב האלים שנגזר גורלם, 1882





הענקים חיו באזור נפרד הנקרא יוטונהיים (Jotunheim). עולם ענקי האש, מוספלהיים, נמצא בדרום, ואילו בצפון שוכן עולם הקרח - ניפלהיים - ביתם של ענקי הכפור. לניפלהיים יש קשר הדוק עם עולם המתים התת-קרקעי הלהיים, ולעתים אף מתייחסים אליהם כאל מקום אחד. אל עולם המתים מגיעים אלה אשר לא הצליחו להגיע להיכל ואלהלה לאחר מותם.


מקומות אחרים כוללים את אלפהיים, עולם האלפים, וסוורטאלפהיים (Svartalfheim) או נידאבליר(Nidavellir) עולמם של האלפים השחורים או של הגמדים.






אלים מרכזיים: 



אודין (Odin) - אבי האלים, אל המלחמה, החוכמה, הקסם והשירה. בראגנארוק, הוא נבלע על ידי פנריר ומת.

פריג (Frigg) - אשתו של אודין. שורדת לאחר הראגנארוק.

ת'ור (Thor) - אל הרעם, הברקים והגשם. האל החזק ביותר ומגן האלים והאנושות מפני הענקים. נשקו, המקבת מְיוֹ‏לְניר (Mjollnir), הוא אחד מהחפצים המפורסמים במיתולוגיה וסמלו נענד לעתים קרובות על הצוואר. בראגנארוק, הוא נלחם בנחש יורמנגרד ושנייהם מתים (ת'ור מת מארס הנחש, ויורמונגרד ממכותיו של ת'ור).

לוקי (Loki) - דמות התכסיסן במיתולוגיה. בראגנארוק, הוא מוצא להורג על כך שהוביל למותו של בלדר.

פריה (Freya) - אלת האהבה והפריון. שורדת לאחר הראגנארוק.

בלדר (Balder) - אל האור, האהבה, השמחה, היופי והתום. לפני הראגנארוק, הוא נרצח על ידי לוקי, אך קם לתחייה אחר-כך.

טיר (Tyr) - אל הצדק, השוויון, האומץ והמלחמה. נחשב למודל האומץ וההקרבה לאחר שהקריב את ידו על מנת לאפשר לאלים לקשור את הזאב הענק פנריר, מהמסוכנים שבאויביהם.



שמות חלק מימי השבוע באנגלית באים משמות אלים נורדיים:

יום שלישי - Tuesday - על שם טיר (Tyr).

יום רביעי - Wednesday - על שם אודין (Odin או Wodan) - אבי האלים.

יום חמישי - Thursday - על שם ת'ור (Thor) - אל הרעם.

יום שישי - Friday - על שם פריה (Freya) - אלת האהבה והפריון.




איור של לוקי מתוך כתב יד איסלנדי מהמאה ה-18


אם במיתולוגיה הנורדית האלים מייצגים את הסדר, הענקים הם ההפך הגמור ומייצגים כאוס. הענקים גסים ולא מתורבתים, בעלי מראה לא נעים. יחד עם זאת כאשר ענק מתואר באופן ספציפי התיאור מחמיא יותר. חלק מהענקים אף מקיימים קשרים עם אלים. דוגמא לדואליות של הענקים היא יימיר (Ymir) - הענק הראשון, מגופתו נוצרו היקום הנורדי, שאר הענקים והאלים. ואילו סירטיר (Surtr) - ענק אש, שליט מוספלהיים, ישרוף את העולם בזמן הראגנארוק.





איור של ארתור רקהאם מתוך "טבעת הניבלונגים" על פי ואגנר.

הואלקיריות (בוחרות המתים באופן מילולי) הן ישויות נשיות אשר משרתות את האל אודין. מטרתן היא לבחור את הלוחמים האמיצים ביותר משדה הקרב ולהובילם אל היכל ואלהלה.




אדוארד רוברט יו, התעוררת הואליקרית, 1906


הולקיריות תוארו בתחילה כעורבים או זאבים , כנראה בגלל שבעלי חיים אלה היו אוכלים את גופות הלוחמים בקרב. בהדרגה החלו לקבל תכונות של נשים הרכובות על סוסים.

בחלק מהאגדות, ואלקיריות שונות מסתבכות כאשר הן מתאהבות בלוחם מסוים, ומסרבות למלא את פקודתו של אודין להמיתו בקרב. המפורסמת ביותר מבין הואלקיריות הללו היא ברינהילד (ברונהילדה) שהאל אודין מרדים אותה בתוך מעגל להבות, ממנו יוכל לחלצה רק הגיבור הגדול ביותר. לפי אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במיתולוגיה הנורדית, חולצה ברינהילד מכלאה בידי הלוחם סיגורד (זיגפריד) קוטל הדרקון.

דמויות אלה מופיעות בין השאר ביצירותיו של ואגנר "טבעת הניבלונגים" ו"שירת הינבלונגים". אחד הקטעים המפורסמים ביותר שואגנר הלחין הוא "דהרת הואלקיריות" מתוך "טבעת הניבלונגים". קטע זכור זה הופיע בסצינה בסרט "אפוקליפסה עכשיו"






גם טרנטינו השתמש בשמות דמויות אלה בסרט Django Unchained כדי לתאר סיפור אהבה.

קבוצה אתנית שמתקשרת למיתולוגיה הנורדית ובעצם הייתה זו ש"ייבאה" אותה למערב הייתה הויקינגים.

המילה "ויקינג" מתייחסת ליורד ים, לרוב פיראט ולא לקבוצה שבטית. מקור השם ויקינג הוא במילה הנורווגית "ויקינר", שמשמעה "גזלן". מקורה במילה נורווגית עתיקה יותר – "ויק", שהוראתה נחל או מפרץ, מקום מחבואם. על שם הפיורדים הרבים המצויים בחופי נורבגיה והסיומת ing קרוב לוודאי מציינת שייכות או מוצא כך שפירוש שמם מילולית הוא "אלו המגיעים מהפיורדים".




ספינה ויקינגית מהמוזיאון באוסלו


בתרגום נורווגי של התנ"ך מהמאה ה-13, תורגם הפסוק מספר מלכים ב, י"ג כ': "וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ, בָּא שָׁנָה", כ-á því sama ári herjaðu ",nökkurir víkingar af ríki Moab á Israelitas, שפירושו: "באותה שנה, הגיעו ויקינגים מממלכת מואב כדי לשדוד את בני ישראל". מכאן ניתן ללמוד כי בסקנדינביה ויקינגים היו פשוט שודדים, בלי קשר הכרחי לקבוצה אתנית כלשהי.

יחד עם זאת מרבית הויקינגים היו משבטים צפון-גרמאניים מאיזור סקנדינביה, (שוודיה , נורווגיה ודנמרק) השאר באלטים, סלאבים או בני עמים אחרים.


המקורות מהם אנו לומדים על הויקינגים מורכבים בעיקר מכתבים נוצריים שנכתבו עליהם, דבר שיש לקחת במידה מסוימת של ספק מכיוון שהנוצרים היו הקורבנות של כיבושי הויקינגים ולכן נקודת המבט שלהם היא סובייקטיבית ושלילית (בצדק)

הויקינגים עצמם לא השאירו חומרים כתובים , מה שכן נשאר הן עדויות ארכיאולוגיות שמלמדות על תרבותם.

אם כן, הויקינגים היו פיראטים, אשר נהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. בין היתר הם גרמו להתמוטטות הקיסרות הקרולינגית (על שם קרל הגדול ששלט על צרפת, ארצות השפלה, מערב גרמניה, צפון איטליה וצפון ספרד) וכן היתה להם השפעה חזקה על תולדות אנגליה, אירלנד, איסלנד וגרנלנד, על רוסיה וקונסטנטינופול. הוויקינגים התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת.



עיטור עץ ויקינגי אופייני


הדיפלומט הערבי אחמד אבן פדלאן, שביקר את הויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו.

גם מקורות אחרים מדווחים שהויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל אודין, לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם יגדראסיל ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג יידע נבואי על אחרית הימים.

הויקינגים אומנו מילדות להיות לוחמים , ומוות בקרב נחשב לדבר נעלה ביותר משום שרק מוות כזה מקנה כניסה ל"וולהאלה", גן העדן של הלוחמים.

תכשיטים ויקינגיים:





הויקינגים היו יורדי ים מוכשרים בעיקר בגלל שהיטיבו לבנות ספינות חזקות ומהירות. הם נהגו גם להקבר בספינותיהם יחד עם חפציהם ולעתים גם עבדיהם (מזכיר קבורה מצרית במובן הזה). לכן ישנן ספינות מרהיבות ששרדו ונמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, יחד עם תכשיטים מרהיבים.

הם היו נווטים מעולים, והשתמשו בשיטות מעניינות למצוא את דרכם בים - האחת הייתה לשלוח עורבים לעוף למרחב, אם העורב היה חוזר לא הייתה יבשה קרובה ואם העורב לא היה חוזר , היו קרובים ליבשה.

שיטה נוספת הייתה שימוש במין קריסטלים כדי להבין את כיוון השמש לנווט בעזרתה, כמו כן, היו הראשונים שהשתמשו במצפנים לאחר שגילו את המגנטיות במתכות.

פרט מעניין נוסף שקשור במתכות הוא שעד היום לא הצליחו לשחזר במדויק את הרכב המתכות של חרבות הויקינגים, שהשתמשו בטכנולוגיה שהקדימה את זמנה.


ספינה ויקינגית מתוך "מוזיאון בספינות הויקינגיות" שנמצא באוסלו, נורווגיה.
ספינה זו בבסיסה מורכבת מספינה אותנטית ויקינגית שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות, והשאר הוא רסטורציה.





יכולות להיות מספר סיבות ליציאתם של הויקינגים מסקנדינביה במאה ה-8 :
פיצוץ אוכלוסין ורצון לכבוש אדמות חדשות לפתרון בעיה זו, הרפתקנות גרידא או בריחה משליטים עריצים.

בכל ספינה היו בין 40 ל-60 חותרים, שניים לכל אחד מ-20 עד 30 הספסלים. הספינות היו יוצאות בשיירות, שמנו לעיתים מאות ספינות, תחת פיקוד אחיד.

באותם ימים היו הוויקינגים נוהגים לפשוט עם בוקר מן הים או ממחנות זמניים שהם הקימו על יישובים שלמים שלחופי אירופה, לבזוז אותם ואז להעלותם באש על תושביהם ועל רכושם שלא נגזל. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על אחד היישובים, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב ים בספינותיהם בדרכם ליעדם חסר המזל הבא. סיפורי הפשיטות, הקרבות והתגליות תועדו בסאגות הנורדיות שתחילה עברו מפה לאוזן עד שנכתבו.




תכשיט ויקינגי מהמאה ה-10


אחד האירועים ההיסטוריים המעניינים בהקשר לויקינגים הוא שהם הגיעו עד ליבשת אמריקה, הרבה לפני שקולומבוס הגיע אליה. הסיפור מתחיל באדם בשם ביארני הריולפסון, שרצה לשוט לגרינלנד אך טעה בדרך והגיע ליבשת לא מזוהה שבדיעבד התבררה כאמריקה.

לייף אריקסון, בנו של אריק האדום שהיה האיש שגילה את גרינלנד ויישב אותה , יצא בשנת 1001 למסע לעבר אותה יבשת, יחד עם 35 אנשי צוות וספינתו של הרליופסון.

הם הגיעו עד לאי ניופאונלנד (כיום חלק מקנדה) והקימו שם התיישבות. הויקינגים והאינדיאנים סחרו בינהם אך גם נלחמו אחד בשני, ועד 1020 עזבו הויקינגים את ישוביהם ביבשת אמריקה. הויקינגים היו האירופאים הראשונים להתיישב באמריקה, אך לא הייתה לכך השפעה של ממש על ההיסטוריה...


במאה ה-19 חלה התעניינות מחודשת במיתולוגיה הנורדית עקב פרסומם של שתי ה"אדות" (אותן הזכרתי בתחילת פוסט זה) לאנגלית. היה זה תור הזהב של חקר הפולקלור והגילוי המחודש של התרבות הנורדית השפיעה במיוחד עם גרמניה ואנגליה, שתי אומות אליהן הנצרות הגיעה מוקדם במיוחד ולפני סקנדינביה. האמונה הייתה כי התרבות הנורדית הייתה למעשה העדות האחרונה לגרמאניות הפגאנית, אשר שלטה באומות אלה לפני הנצרות. המאה ה-19 הייתה גם התקופה בה וגנר הלחין את "טבעת הניבלונגים".

התעוררות תרבותית זו היא השורש של המצאות המיתולוגיה הנורדית (כולל העיסוק בויקינגים) בתרבות הפופולארית המודרנית.





כשאומרים את המילה "ויקינג" עולה בראש דמות של לוחם בלונדיני מרשים, ועל ראשו קסדה מקורננת. או לחילופין אישה בלונדינית עם קסדה מקורננת, בדר"כ זמרת אופרה










הבעיה - אין עדויות ארכיאולוגיות שלויקינגים באמת היו קסדות מקורננות

אז מאיפה הגיעה הסברה הזו? כמו הרבה דברים, מהאמנות. או אם לדייק, מהתיאטרון.
ב-1876 קארל אמיל דופלר (Carl Emil Doepler) שהיה מאייר, אמן ומעצב גרמני עיצב קסדה עם קרניים לאחת מההפקות הראשונות של "טבעת הניבלונגים" (Der Ring des Nibelungen) יצירתו של ואגנר שהתבססה על מיתולוגיה נורדית.

הדימוי של זמרות אופרה עם קסדה מקורננת מגיע מדמותה של ברונהילדה באופרה של ואגנר , המבוססת על Brynhildr, דמות לוחמת מהמיתולוגיה הנורדית כאן באיור מהמאה ה-19





במקור, בהפקות הראשונות הדמות הייתה עם קסדה מכונפת שימוי שקיים גם בציורים וגם במיתולוגיה היוונית ומסמל יישות שאיננה אנושית. אותה קסדה מכונפת לאחר מכן התגלגלה לקסדה מקורננת.












כנראה שהדמות הייתה כל כך איקונית שהיא נחקקה בהיסטוריה החזותית והגיעה גם לסרטים מצוירים

והשאר, היסטוריה (חזותית).


בתמונה - הלוגו של קבוצת הפוטבול "מינסוטה וייקינגז"


ת'ור של מארוול הוא דומא מצוינת לשילוב של מיתולוגיה נורדית בתרבות הפופולארית. דמותו של ת'ור בקומיקס הופיעה לראשונה ב-1962 ונוצרה על ידי העורך סטן לי, הכותב לארי ליבר והמאייר ג'ק קירבי.
כאן למטה בקומיקס משנת 1978 ניתן לראות את המאפיינים ה"קלאסיים" של ויקינג - גדול, שרירי, בלונדיני ועם קסדה מקורננת כמובן

הגלימה האדומה מזכירה גיבור על אחר ולא של מארוול - סופרמן.





סטן לי תיאר את היווצרות הדמות בכך שביקש ליצור דמות שתהיה חזקה מכל אדם ואז הבין שכדי לעשות זאת, הדמות צריכה להיות אל. מכיוון שהקוראים ברובם כבר מכירים אלים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, החליט להתמקד במיתולוגיה הנורדית.

למעשה ת'ור והאלים האחרים הפכו לגיבורי הקומיקס החדשים כשסיפורי המיתולוגיה הנורדית עובדו לסיפורי קומיקס בשילוב סיפורים מקוריים של הכותבים. כמו כן, ת'ור הפך לחלק מן הצוות המייסד של "הנוקמים" The Avengers והופיע בכל חוברת קומיקס שלהם.

הסיפור מתחיל בזה שאודין, ראש האלים ואביו של ת'ור מחליט כי על ת'ור ללמוד על חמלה ואנושיות ולכן הופך את תור לבן אדם בשם דונאלד בלייק, סטודנט לרפואה , ללא זכרונות על היותו אל. בלייק בסופו של דבר מוצא את הפטיש של ת'ור והופך בחזרה לאל שהיה.
ת'ור והאלטר אגו שלו בלייק, מנהלים מלחמה נגד כוחות הרשע (שוב, בדומה לקלארק קנט וסופרמן). היותו של ת'ור על כדור הארץ מושכת את האחיו התככן לוקי בנסיונות להביס אותו.

כאן באיור מ2007 ניתן לראות את הקסדה המקורננת הפכה למכונפת





ב-2011 יצא העיבוד הקולנועי המצליח ל"ת'ור" בכיכובם של כריס המסוורת' כת'ור, אנתוני הופקינס כאודין, טום הדילסטון כלוקי ונטלי פורטמן כאהובתו האנושית של ת'ור, ג'יין פוסטר.










לת'ור יצא המשך - Thor - The Dark World וייצא סרט שלישי בשם Thor: Ragnarok






סרטים נוספים המתבססים על המיתולוגיה הנורדית הם 

הלוחם ה-13 עם אנטוניו בנדרס, על אחמד אבן פאדלן שהתלווה לויקינגים ותיעד את מנהגיהם. הסרט נותן פרשנות ריאליסטית לאפוס "ביוולף"




"ביוולף" היא יצירה נוספת שזכתה לעיבודים קולנועיים טובים (וגרועים) - אפוס אנגלי עתיק שנכתב בין המאה ה-8 ל-11, אך מתרחש בסקנדינביה. היצירה משלבת בין מאפיינים נוצריים ותנ"כיים לנורדיים.








גם בעולם המנגה והאנימה יש השפעות של המיתולוגיה הנורדית ! 
רגנרוק היא מנגה דרום קוריאנית שמתבססת על המיתולוגיה הנורדית וזו רק דוגמה אחת מרבות..



סדרת הטלוויזיה המצליחה "משחקי הכס" המתקיימת בעולם ימי ביינימי, מושפעת מאוד מאירועים ומעמים אמיתיים מההיסטוריה וכמובן שגם שם יש ייצוג לדמויות המבוססות על הויקינגים. הדמויות הן אנשי איי הברזל - בינהם ת'יאון ויארה גרייג'וי שלמעשה מייצגים ויקינגים. מדובר ביורדי ים, פיראטים הבוזזים וכובשים את מי שנקרה בדרכם (למרות שיארה הבטיחה לדאיינריז בעונה שנגמרה כעת שהם ישנו את דרכיהם)









הסדרה "ויקינגים" היא דרמת טלוויזיה היסטורית אשר לוקחת השראה מהסיפורים על ראגנאר לות'ברוק, אחד הויקינגים היודעים לשמצה באנגליה וצרפת אך הנערצים בסקנדינביה. לחלק מהאירועים המסופרים בסדרה יש מקורות היסטוריים וחלקם מומצאים.


כאן בסרטון - על "מראה הויקינג" בסדרה




למרות ביקורות על אי דיוקים היסטוריים, אקדמאי המתמחה בנושא ציין כי "סדרות כמו הוויקינגים עדיין יכולות לשמש ככלי לימוד ומקור להוראת הנושא."
עוד לא צפיתי בסדרה אבל עכשיו כשמשחקי הכס בפגרה.. נראה לי שאשלים פערים

סרט אנימציה (נהדר!) שעוסק בויקינגים הוא "הדרקון הראשון שלי" - How to train your dragon








ונסיים בקצת מטאל ויקינגי.. כן כן מדובר בתת ז'אנר אמיתי שבו השירים עוסקים במיתולוגיה נורדית ובסיפורי ויקינגים, לעתים בשילוב אלמנטים מוסיקליים מפולק נורדי 

לשמיעה לחצו כאן 


בכתיבת פוסט זה לקחתי מידע רב מהאתר הנפלא של גילי חסקין, מומלץ

מבטיחה שהפוסט הבא לא ייקח כל כך הרבה זמן...!