יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

Nightwish והוגו סימברג


אחת הסיבות שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, היא שיהיה משהו שידרבן ואתי להמשיך ולחקור אמנות גם אחרי שסיימתי את התואר. כרגע אני בשנת הפסקה שלקחתי כדי להתאושש מ-4 שנות לימודים וכדי לחשוב איך אני רוצה להמשיך. מסתמן שזה כנראה יהיה לימודי תעודת הוראה בשנה הבאה, כדי להפוך בסופו של דבר למורה לאמנות (ממש כמו המורה המדהימה שהערצתי בתיכון - ענת גרטי). בכל מקרה אני מחפשת עבודה בנרות, כמובן שאידאלי יהיה למצוא עבודה שקשורה לתחום האמנות, התרבות, התקשורת או המוסיקה, ורצוי לא בחצי משרה אלא פול טיים. מסתבר שבירושלים זו משימה בלתי אפשרית, אבל אם תשמעו על מישהו שמחפש תודיעו לי.
מה שמזכיר לי שחוץ מהבלוג הזה הקמתי עוד מיזם אינטרנטי שאני מאוד גאה בו, קבוצת הצעות עבודה בתחום האמנות, שעזרה לרבים אבל לי עדיין לא :) מזמינה אתכם להצטרף, כבר עברנו את ה-1000!

כתיבת הבלוג מביאה אותי למחוזות אמנותיים שבדרך כלל לא לומדים עליהם במוסדות האקדמיים בארץ, כמו סקנדינביה. או ליתר דיוק, מעוז המטאל והמומינים - פינלנד. לאחר שיוליה בודיאנסקי היקרה הפנתה אותי לקליפ של להקת הסימפוניק מטאל Nightwish, נחשפתי לרפרנס מאוד מעניין לאמן פיני נודע בשם הוגו סימברג.

למי שלא מכיר, סימפוניק מטאל הוא תת ז'אנר במטאל בעל אלמנטים סימפוניים, יצירות מורכבות שמושפעות בעיקר ממוסיקה קלאסית ואופרה, Nightwish הפינית היא אחת הלהקות הבולטות בסגנון זה ומשלבת בין מטאל לאופרה (יחד עם Within Temptation ההולנדים, Lacuna Coil האיטלקיים וכן, גם Evanescence האמריקאיים שאימצו סגנון זה לחיקם).

נייטויש הוקמה ב-1996 והובלה על ידי הסולנית המדהימה טאריה טורונן. הרכב הלהקה השתנה כשטאריה והבסיסט הוחלפו (ולאחרונה הוחלפה הסולנית השניה לשלישית)-אבל הסגנון הייחודי נשאר. אפשר להגיד שנייטויש הם חלוצי הסימפוניק מטאל והפופולאריים ביותר בז'אנר זה , בכל העולם (הם הופיעו גם בארץ).


הוגו סימברג הינו אמן סימבוליסט מפינלנד שפעל בסוף המאה ה-19. ציוריו לרוב עוסקים בנושאים מקאבריים ועל טבעיים.

















תנועת הסימבוליזם, שהתפתחה בסוף המאה ה-19 באירופה (בעיקר בצרפת, רוסיה ובלגיה)  שאבה השראה מהאלמנט הגותי והאפל שברומנטיסיזם והיוותה תגובה לריאליזם והנטורליזם שביקשו לתאר את המציאות כפי שהיא. הסימבוליזם התמקד בדימויים סמליים ומטאפוריים (גישה שהתבטאה גם בספרות ובשירה) בשילוב עם מיסטיקה ורוחניות. 

הציירים הסימבוליסטים השתמשו בדימויים מיתולוגיים וחלומיים שלאו דווקא ביטאו משמעויות רווחות אלא פעמים רבות ביטאו את רגשותיהם של האמנים עצמם. כשאני מתבוננת בציורים של סימברג, אני לא יכולה שלא לחשוב על אדוארד מונק הנורבגי, שמילא את יצירותיו בדימויים מורבידיים ועל טבעיים שביטאו רגשות קשים על חייו ועל העולם סביבו. 









אחד מציוריו המפורסמים ביותר של סימברג הוא המלאך הפצוע מ-1903 שנבחר גם לציור הלאומי של פינלנד ב-2006.
הציור מתאר שני נערים צעירים סוחבים על גבי מקלות דמות מלאך נשית. עיניה מכוסות בסרט לבן וכנפיה פצועות ומדממות.



הנער הימני מישיר מבט אל הצופים במבט מלנכולי, שמתאים לאווירה הכללית העגומה ביצירה - צבעים מונוכרומטיים, שמיים קודרים, הנערים לבושים בשחור והנוף כמעט וצחיח. הקומפוזיציה מזכירה תהלוכה של לוויה, אולם המלאכית רק פצועה. 
הנוף המתואר מתבסס על פארק אמיתי בהלסינקי. בזמנו של סימברג, הפארק כלל מוסדות צדקה, והשביל הספציפי עליו מתקיימת התהלוכה בציור מוביל למעשה לבית ספר לנערות עיוורות ולמוסד לנכים. לכן, אנחנו יכולים להסיק שהם מצאו את המלאכית הזו, שנפלה מהשמיים והם מוליכים אותה למקום שבו יוכלו לרפא אותה. המלאכית מחזיקה זר פרחי פעמוניות שלג, שמסמל לידה מחדש ומרפא.

קיים ניגוד בין התהלוכה האלגורית לבין המיקום הריאליסטי, מה שבעיני מחזק את ההזדהות של הצופים בציור. התהלוכה נרראית כמו משהו שיכול להוות חלק מחיינו. וכאן נשאלת השאלה - מה בעצם מייצגת המלאכית?
האם היא מייצגת משהו נשגב , ערכים מסוימים שאיבדו משמעות או שמא, מלאכית שנפלה כי חטאה ומרדה נגד אלוהים, כמו לוציפר.
מה מסמלים הנערים? את הדור הצעיר שעליו מוטלת האחריות הפיזית והמטאפורית לכפר על חטאיה, או אלה שימשיכו את דרכה?
סימברג עצמו מעולם לא פירש את יצירותיו וביקש שכל צופה יפרש אותן לפי ראות עיניו.
במובן הביוגרפי, ציור זה היווה למקור כוח לסימברג כאשר חלה בדלקת קרום המוח.


ובחזרה לנייטויש - השיר Amaranth (סוג של פרח אגב) יצא ב-2007 וזכה להצלחה רבה בפינלנד.
כיאה לפינים גאים, הקליפ מתבסס על המלאך הפצוע של סימברג ומצטט אותו חזותית.





הקליפ מרחיב את הנרטיב ביצירה ומתאר את שני הנערים מוצאים את המלאכית הפצועה ונושאים אותה לכפר כדי לטפל בה. אנשי הכפר רואים בה מקור לרשע (כפי שציינתי לגבי מלאכים נופלים).
הנערים מרחיקים את המלאכית לבקתה אולם ההמון הזועם של הכפר מגיע, מסלק אותם ושורף את הבקתה עם המלאכית שבתוכה. אנשי הכפר שמחים על שריפתה אולם המלאכית מצליחה לחזור לגן עדן בסוף הקליפ - סוף אופטימי למדי.
בסך הכול פירוש ריאליסטי ליצירה, אני מניחה שאם מלאכים היו נופלים על כפרים בפינלנד במציאות, המקומיים היו מתנהגים באופן דומה לקליפ. כמובן שהיצירה והקליפ הם סימבוליים, וכל מה שנותר לנו הצופים הוא לפרש את המשמעויות האמיתיות מאחוריו.


כרגיל, אני אשמח אם תרשמו כמנוים לבלוג (כאן למעלה מימין) או שתגיבו לי למטה.

עד הפעם הבאה - תהנו מהקליפ והשיר







Merry Christmas , שנה אזרחית חדשה טובה ו-
С Новым Годом לחוגגים

יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

ג'נט ג'קסון ומאליק סידיבה

בכל הנוגע למשפחת ג'קסון הענפה, תמיד מייקל עליו השלום היה הפייבוריט שלי. היו לו את השירים , הקליפים והצעדים הטובים ביותר. שלא לדבר על ג'קטים מנצנצים מופרכים.
לצערי, עד לרגע זה לא כתבתי בבלוג על מייקל -בדר"כ הרפרנסים אצלו הם תקופתיים ולא אמנותיים, למעט אולי  Remember the Time  שמתרחש במצרים העתיקה ו-. Scream  הבלתי נשכח שביצע עם אחותו הקטנה, ג'נט ג'קסון,
ג'נט הוציאה כמה שירים טובים בעצמה  בעיקר באייטיז ובניינטיז (That's the way love goes  עם קמיאו של ג'יי לו, Together Again  בלוק האפריקאי ) ודווקא אצלה מצאתי קליפ שכולו מחווה אמנותית - שלא במקרה מדובר גם באחד השירים הטובים ביותר בקריירה שלה - Got 'till it's gone בו משתתף גם הראפר המצוין Q-Tip .

Got 'till it's gone יצא ב-1997 ונכלל באלבום The Velvet Rope .  הוא מסמפל את Big Yellow Taxi  של ג'וני מיטשל   שדמותה מופיעה בקליפ על מסך טלוויזיה.




ואת Feel so High  של דסירה (שלמעשה תבעה את ג'קסון על העתקה). הקליפ בוים ע"י מארק רומנק, במאי קליפים מוערך שביים בין השאר את Scream המצוין של ג'נט ומייקל ג'קסון כשנתיים קודם לכן. הקליפ ממוקם בבר בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה (שהתקיימה מ-1948 ועד 1994) במהלך שנות ה-60 וה-70, בו ג'נט משמשת כזמרת הבית. הקליפ זכה בפרס "הקליפ האופנתי ביותר" של ערוץ VH1 ב-1997, ואכן הוא מאוד מסוגנן. משתתפי הקליפ רוקדים ונהנים מהחיים וגם מצטלמים.  אולם החזות היפה של הקליפ הינה מעטה למשהו עמוק הרבה יותר, שמתגלה דרך ההשפעות האמנותיות שלו ודרך פריימים בודדים. מקורם של מרבית הדימויים נעוץ בצילומיו של מאליק סידיבה (ותודה לחברתי היקרה שרי שהפנתה אותי למידע הזה) צלם ממאלי שהתפרסם בצילומי תרבות הנוער בבמאקו - בירת מאלי בשנות ה-60.









הדימויים של סידיבה אינם רק תיעוד תקופתי של צעירים עם פדלפונים, אלא מבטאים את הרוח שהחלה לנשב בצעירים אלה לנוכח המאורעות בארה"ב - פריחת התנועות לזכויות האזרח וה"פנתרים השחורים", ועלייתם של דמויות שלחמו למען שוויון כמו מלקולם אקס ומרטין לותר קינג ג'וניור. הצעירים במאלי ובאפריקה כולה הסתכלו לעבר אחיהם באמריקה והרגישו הזדהות עם מאבקם לצדק.

הנה תמונות מהקליפ - ניתן לראות עד כמה הסגנון שלו מושפע משל סידיבה




בנוסף, בקליפ מופיעים סמלים שונים לאפרטהייד ולגזענות :

על מסך הטלוויזיה נראה קטע ממה שנראה כמו סרט המתעד את אורחות חייהם של תושבי אפריקה. יש בסצינה משהו מאוד אימפריאליסטי בו האישה הלבנה בוחנת את ה"פרימיטיבית" השחורה



גברים שמחזיקים סרטיפיקאט (כנראה איזשהו תיעוד של התושבים השחורים בשביל המשטר)




ולבסוף הקליפ נגמר בשלט שאומר - "אירופאים בלבד" באנגלית או "לבנים בלבד" באפריקנס, שלט שהיה נהוג לתלות בתקופת האפרטהייד באפריקה.




הפריים האחרון הזה מאוד חזק בעיני ומעביר את כל המסר החברתי שבקליפ - הרצון לשווין זכויות והמלחמה בגזענות, כמו אז גם עכשיו.






ולסיום, הרבה אנשים אומרים לי שהם נהנים מהבלוג - אז קודם כל, תודה רבה!
אני אשמח מאוד אם תגיבו כאן למטה על הפוסטים, ועוד יותר אשמח אם תרשמו כמנוים (יש לכם מצד ימין למעלה אפשרות להרשם) ותפיצו את הבלוג הלאה!

נתראה בפוסטים הבאים :-)

יום שני, 3 בדצמבר 2012

קייטי פרי ו-וויל קוטון



לפני זמן מה צפיתי בסרט הדוקומנטרי על קייטי פרי וגיליתי שמתחת לפרסונה המתקתקה והססגונית, קיימת יוצרת מוכשרת מאוד שהתחילה בכלל בתור סינגר סונגרייטר עם דמיון רב לאלאניס מוריסט.
אולם לאחר שפרי פרצה אל חיינו ב-2008 עם האלבום One of the boys עם המגה להיט I Kissed a Girl    והפייבוריט שלי Thinking of You , טיפחה בהופעותיה הפומביות ובקליפים שלה תדמית תיאטרלית, צבעונית ופופית.







האלבום השני שלה, Teenage Dream , יצא ב-2010 וסיפק להיטים רבים כמו שיר הנושא והסינגל הראשון, שעליו נרחיב בפוסט זה - California Gurls (השגיאה במקור).
הקליפ מתאר את קייטי פרי בעולם ממתקים קסום שנקרא Candyfornia. העולם הוא בעצם מעין משחק קופסא שנשלט על ידי סנופ דוג, המכונה Sugerdaddy . במהלך הקליפ קייטי וחברותיה, שכל אחת מהן מייצגת ממתק אחר, יוצאות כנגד סנופ דוג ששולט בהן יחד עם צבא דובוני גומי, עד שמנצחות אותו בעזרת..כן כן, קצפת שיוצאת להן מהחזיה.

מעבר למסרים הסקסיסטיים בקליפ (גבר שולט על נשים שמביסות אותו בעזרת מיניות) והמחווה לביץ' בויז יש בו גם המון השראה מאמן עכשווי בשם ויל קוטון (ותודה למור נווה שהפנתה אותי למידע הזה).

ויל קוטון מצייר עולמות קסומים עשויים ממתקים בהם שוכנות בדר"כ נשים יפיפיות. קוטון תיאר את יצירותיו כ"אוטופיה בה כל התשוקות מתממשות - מה שבעצם הופך את זה לחוסר תשוקה, כי כאשר היא ממומשת אין בה צורך יותר"













רעיון זה של ציור המבטא תשוקות אנושיות ותפנוקים למינהם מזכיר את הציורים בתקופת הרוקוקו, ואכן קוטון ציין כי הוא מושפע בין השאר גם מאמני התקופה - פראגונר ובושה .



לי היצירות של קוטון מזכירות גם את  ג'ף קונץ הבלתי נלאה, שדיבר גם הוא על סיפוק תשוקות באמצעות ייצוג של קיטש מכל סוג אפשרי .
ב-2008 יצר קוטון מיצג שנקרא "המאפייה של ויל קוטון" שהוצגה בניו יורק. המיצג היה מאפיה לכל דבר שאפתה את המאכלים שתיאר קוטון ביצירותיו, והמבקרים יכלו סוף סוף גם לטעום אותם, מה שנראה לי כמו רעיון מקסים שמפגיש בין החושים (אוצרים במוזיאונים בארץ - הנה לכם רעיון).




ונחזור לקייטי פרי. ב-2010 כאמור יצא הקליפ של קליפורניה גירלז שלא רק היה מבוסס על יצירותיו של קוטון - האמן עצמו שימש כמנהל אמנותי שלו. קוטון יצר שהתבסס על יצירותיו ועל מקורות השראה דומים כמו משחק הקופסא "קנדילנד" 




הספר והסרטים של צ'רלי ומפעל השוקולד ועל עליסה בארץ הפלאות.

הקליפ מצטט יצירות ספציפיות של קוטון :















בנוסף, שיתוף הפעולה בין קוטון לקייטי פרי נמשך כשעיצב את עטיפת אלבומה וכשצייר אותה לאחת מהתערוכות שלו





היצירה
ועטיפת האלבום 





קייטי וויל קוטון



הנה קליפ שמתאר את מאחורי הקלעים של הקליפ




אחד משיתופי הפעולה המקסימים ומלאי הדמיון שיצא לי לראות . אתם מוזמנים להנות מהקליפ המלא, אני אלך לחפש ממתקים.










Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...