יום חמישי, 17 בינואר 2013

R.E.M. וקרוואג'יו

פרסמתי 12 פוסטים עד עכשיו, ובאף אחד מהם לא עסקתי באמני רנסאנס. בארוק או רוקוקו. למרות החשיבות העצומה של אמני התקופה לתולדות האמנות ובכלל, מעטים המוסיקאים שלוקחים מהם השראה בקליפים שלהם והרוב מעדיפים אמנים מודרניים על פניהם.
אין לי מושג מה הסיבה לכך, אבל הצלחתי למצוא דוגמא נהדרת לקליפ בלתי נשכח שבוודאי רובכם מכירים - Losing my Religion של הלהקה האמריקאית R.E.M ששואב השראה מהתקופה ומאמן אחד במיוחד - קרוואג'יו (ותודה לשרי על הטיפ).
מעבר לזה שמדובר במגה-סופר-מולטי להיט, שיר מעולה, אבן דרך מוסיקלית וכנראה השיר המזוהה ביותר עם הלהקה, יש לו קליפ מסוגנן ויפהפה.

השיר יצא ב-1991 ונכלל באלבום Out of Time שכלל גם את Shiny Happy People  הנפלא.
מקור הביטוי Losing my Religion  מגיע מדרום ארה"ב ומשמעותו - איבוד קור הרוח. מייקל סטייפ, סולן הלהקה הסביר כי משמעות השיר היא "מישהו שכמה (מבחינה רומנטית) למישהו אחר באהבה נכזבת"  ואף השווה אותו לקלאסיקה של פוליס  Every Breath you Take  מבחינת הנושא האובססיבי.

במאי הקליפ הוא טארסם סינגה, במאי אמריקני ממוצא הודי שהתחיל כבמאי קליפים והמשיך לקריירה של במאי סרטים הוליוודי. למוצאו של סינגה תפקיד במראה הקליפ, משום שהושפע בעשייתו מויזואליות של סרטים הודים, בהם שולטת המלודרמטיות והאווירה החלומית.  בניגוד לפירוש שמו של השיר מבחינת מה שסטייפ תיאר, הבמאי מתרגם אותו לאובדן אמונה בצורה המילולית יותר וממלא את הקליפ בשלל דימוים אנטי-דתיים.
קליפ זה הוא אחד מהמורכבים ביותר שנתחתי חזותית בבלוג ומלא בדימויים שונים שקשורים אחד לשני,  גם אם זה לא נראה כך בהתחלה.

הקליפ מתחיל בזה שהלהקה נמצאת בחדר עם חלון פתוח, בחוץ גשם שוטף וחברי הלהקה מתרוצצים בחדר למעט הסולן מייקל סטייפ שיושב. כד חלב שעומד על אדן החלון נופל ונשבר ובאותה השניה מתחיל ריף המנדולינה המפורסם של השיר.

הקליפ מורכב משורה של דימוים שחוזרים על עצמם, בסגנונות ויזואליים משתנים. אפשר לחלוק אותם לשלושה סוגים : הסגנון הקרוואג'סטי, הסגנון המושפע מהבמאי הרוסי אנדריי טארקובסקי והסגנון הבוליוודי.

הסגנון הקרוואג'סטי מלשון קרוואג'יו, או בשמו המלא - מיכלאנג'לו מריסי דה קרוואג'יו היה אמן שפעל בתקופת הבארוק שהתקיימה בתחילת המאה ה-17, כהשלכה של הקונטרה-רפורמציה הכנסייתית. הבארוק התאפיין בנושאים דרמטיים ומלאי רגש (לרוב נושאים דתיים כמובן), צבעים עזים והבדלי אור וצל חזקים שאמורים היו לעורר את רגשותיהם הדתיים של המאמינים ולהחזיר את העם שנהר אל הפרוטסטנטיות לחיק הקתוליות.
קאראווג'יו היה הצייר הבולט באותה התקופה והנחיל סגנון אופייני לאמנים שהמשיכו את דרכו. בציוריון נכחו כל אותם מאפיינים בארוקיים שציינתי, מה שהפך אותם למאוד מרגשים עבור הצופים בהם. אבל הוא אף פעם לא עשה את זה "לפי הכללים", תמיד היה ביצירותיו משהו ארצי וריאליסטי יחסית לתקופה. בדיוקנאות טבע דומם - הפירות היו פגומים, בכחוס שלו היה חולני  ושיכור וישו והשליחים צוירו יחד עם חבורה של אנשי שוליים בבר.
לאור ביצירותיו יש את התפקיד הגדול ביותר, הוא יוצר את הדרמה, הוא זה שמכוון את הצופים לעיקרי הנרטיב והופך את הציור לאירוע של ממש, לסצינה.
מעבר לזה, קרוואג'יו היה טיפוס מעניין כשלעצמו - חם מזג, התרועע בחברה מפוקפקת, ישב בכלא  וגם הפך לפושע נמלט, אבל יחד עם זאת אמן גאון.
ממליצה לקוראי הבלוג שמעוניינים ללמוד יותר עליו לצפות בפרק המעולה של סדרת המופת של ה-BBC,
"Power of art".
כמה דוגמאות לציורים של קרוואג'יו:
















האימג' הראשון של הקליפ בו חברי הלהקה יושבים בחדר, וזה שאחריו בו מייקל סטייפ נראה מכונף בכנפי מלאך אינם רפרנס ישיר ליצירות של קאראווג'יו, אבל מבחינה חזותית, מתכתבים הסגנון שלו - הבדלי אור וצל עזים וסקאלה זהובה-חמה.



סטייפ המכונף מתקשר כנראה למושג המלאך שנפל, שכבר דנתי בו בעבר בפוסט על נייטויש וסימברג. בקצרה, מלאך שהנופל הוא מלאך שסרח - כלומר איבד את אמונתו, מה שמתכתב עם שמו של השיר. 





מאוחר יותר מופיעים בקליפ דימויים נוספים בסגנון קרוואג'סטי אבל הפעם מדובר בציטוטים ישירים ליצירות שלו
אנו רואים מלאך שנופל מהשמיים ולו חתך בחזה, שלושה גברים מתאגדים סביבו כשאחד מהם תוחב את אצבעותיו אל החתך.
מדובר בציטוט מהיצירה תומס המפקפק מ-1601 בה תיאר קרוואג'יו את הסצינה מהברית החדשה, כאשר אחד משליחיו של ישו, תומס, מחטט בפצעי צליבתו כשהלה קם לתחייה כדי להיווכח בזהותו.


 


ציטוט אחר הוא ליצירה ההורדה של ישו מן הצלב מ-1602, שמתואר בקליפ מזווית אחרת





ציטוט נוסף, לאו דווקא לקרוואג'יו אלא לנושא נוצרי בעל המון גרסאות אמנותיות הוא המרטירדום של סבסטיאן הקדוש, שהיה אכזרי במיוחד - סבסטיאן הקדוש נקשר לעץ ויורה בחיצים. 
כאן בגרסא של רובנס (שיחד עם רבים אחרים, הושפע מקרוואג'יו, והיה הדבר הכי קרוב שמצאתי מאחר ואין גרסאות רשמיות לנושא הזה אצל קרוואג'יו ) מ-1614 ובציטוט בקליפ.






כלומר יש לנו כאן רצף של סצינות נוצריות לאן דווקא חיוביות - ההורדה מן הצלב, הפקפוק בישו, עינויו של סבסטיאן ומלאך שנפל , כולן מתקשורת לאובדן אמונה ול- Losing my Religion  במשמעות המילולית הישירה של המילה.

השפעות אמנותיות נוספות נמצאות בדימויים שמחקים את סגנונו הקולנועי של אנדריי טרקובסקי, במאי רוסי מודרניסט שהתאפיין בדימויים "חלומיים" ו"מרחפים" ונושאים חוזרים של חלומות, זכרון, ילדות, מים זורמים (הגשם שפותח את הקליפ והחלב שנשפך למשל) ריחוף והשתקפויות. מאפיין נוסף הוא שימוש מוגבר בהבדלי אור וצל וצילום בשחור ולבן (רוב הזמן). בין הדימוים שחוזרים על עצמם בקליפ נראים כמה בסגנון "סובייטי" שיכולים להתקשר לטרקובסקי ולתקופה בה פעל וגם לשם השיר, שמתקשר להיעדר דת, מה שבהחלט מתאים למניפסט הקומוניסטי.




לבסוף, את הסוג השלישי של הדימויים סיווגתי כ"בוליוודי". מדובר בקבוצת דימויים מאוד צבעוניים ונוצצים, מוארים ומאוד שונים מהשפה החזותית של שאר הקליפ. דימויים אלה מייצגים בעיני את המקורות הרוחניים של הבמאי ההודי, ונראים כאוסף של אלים הודים ואסייאתיים. גם אלים אלה מפנים את מבטם הצידה, במה שנראה כאקט של בושה או תסכול. כלומר גם אלה דימויים דתיים אך לא חיוביים ומלאי אמונה, ההיפך.





לאחר מכן נראה כי הדימויים "הסובייטים" מתפתחים מבחינת הנרטיב - הפועלים הקומוניסטיים בונים בפטיש ובסדן מה שנראה כמעין חליפת רחיפה מברזל. הם מחזיקים בשרטוט שכתוב עליו OTTO כנראה שהכוונה היא לאוטו לילנטל, מהנדס גרמני שהיה מחלוצי התעופה.  לילנטל היה הראשון שבנה גלשן אוויר שהיה מסוגל לשאת אדם. הוא אפילו ניסה אותו בעצמו (וגם למרבה הצער מת בתאונת דאייה).



אוטו לילנטל באחד מנסיונות התעופה שלו


אחד הדימויים שפתח את הקליפ היה של סטייפ כמלאך שנפל, וגם בהמשך אנו נתקלים שוב בדימוי הזה. וכעת אנו רואים אנשים שבונים מכונת דאייה, כלומר רוצים לחזור לשמיים. אולי הם בונים את המכונה למלאך? אולי הם בונים אותה לעצמם? במשמעות של השיר והנרטיב עד כה, יש תפנית - חזרה לאמונה, במקום הרס - בנייה מחדש.

ואכן מאותה הנקודה נראה כי הדימוים בקליפ משתנים לטובה. 
הפועלים עומדים גאים מול המכונה שבנו





האלים ההודים מתאגדים יחדיו ומביטים למעלה




ומייקל סטייפ מוצא את האמונה מחדש כשלפתע ליד הכנפיים מופיע ספר (תנ"ך?)





 עוד צורה מעניינת בה הבמאי מבטא את הקשר בין הדימויים הוא האור שמלכד בינהן כמוטיב אמנותי - הדמויות מוארות כל אחת בתורה ומגיבות לכך בהתאם. בצורה מעניינת, אור הוא אחד האמצעים הדרמטיים, אם לא החשוב בהם בציורים של קרוואג'יו.

נראה למרות ששמו של הקליפ מבטא אובדן אמונה, אנו חוזים בתהליך אובדן ומציאתה של האמונה מחדש דרך האמצעים החזותיים שבקליפ, שהם אור, דרמה, צבע, רגש - כל אותם מאפיינים של הבארוק שכאמור ניסה להחזיר את הקתוליות לגדולתה. אפשר לומר שבמובן מסוים, יש לנו קליפ בארוקי...



video

*(משום מה לא יכולתי לשים כאן קישור ישיר ל-YouTube, אך ניתן למצוא את הקליפ באיכות טובה יותר בקישור הבא )
 


כך לפחות אני פירשתי את הקליפ, ומה אתם חושבים שהוא אומר?



אשמח לתגובות ולמנוים חדשים לבלוג

6 תגובות:

  1. הפעם אני לא מגיב על תוכן הפוסט, אלא מציע נושא שמעניין אותי לראות איך תכתבי עליו, אם תרצי. נזכרתי בשיר Henry Darger של נטלי מרצ'נט המאזכר את עבודותיו של האמן האקצנטרי והאניגמטי. למקרה שאת לא מכירה, הוא היה אמן בן המאה העשרים שהתפרנס כשרת ורק אחרי מותו גילו את האופוס שלו של יצירה לירית פנטסטית שכתב ואייר במשך עשורים בציורים מרהיבים. הדמויות שלו הם ילדים בעיקר ומעניין לראות את ההשפעה שיש לו על התרבות הפופולרית וגם במוזיקה. כמו שציינתי יש את השיר של נטלי מרצ'נט והוא השאיר את חותמו גם על סופיאן ואנימל קולקטיב שעטיפת אלבום שלהם שאבה השראה ממנו.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Henry_Darger#In_popular_culture

    השבמחק
  2. הבלוג שלך פשוט מרתק, כל כך מרגש לראות את הדברים ברבדים עמוקים יותר ובראי ההיסטוריה והאומנות. תודה על הכתיבה והנפלאה ועל ההעשרה המעניינת!

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף, תודה לשניכם!
      טל, אתה תמיד מעשיר אותי ברעיונות חדשים, אני בהחלט אבדוק :-)
      נגה, זה מאוד משמח אותי, אודה לך מאוד אם תפיצי את הבלוג שלי הלאה.

      באופן כללי אני לא יודעת אם שניכם רשומים, כי כתוב לי שיש לי רק 7 מנוים (למעלה מימין).. אז אם לא נרשמתם, תרשמו שם.
      תודה! :-)

      מחק
  3. היי ליטל,
    רשומה מעולה! תענוג לקרוא.
    לדעתי, הקליפ מתנתק במעט מהמשמעות של העיסוק באהבה (אובססיבית, כפי שכתבת בתחילה) ועוסק באופן מילולי יותר באמונה מול השכלה. מכאן המתח בין הדימויים הנוצריים לבין האומנות שנראית תעשייתית יותר (שתיארת כדימויים סובייטים). האדם נוטש את הכנפיים הדתיות שמאפשרות לו לחיות את חייו ופונה אל כנפי ההשכלה.

    יש רגע בקליפ שבו סטייפ שר "that's me in the spotlight" עם הפרדה בין spot ל-light (בערך ב-3:28) והצילום עובר להצגה מילולית של פנס תאורה. כלומר, זה כמו היציאה מהמערה. זה האור, זה האופן שבו מתנהל העולם, עם אור תעשייתי שהוכנס לחיים ולא עוד האור הטבעי.

    הקושי היחיד שלי הוא עם הדימויים ההודיים, שחלקם נראים כמקדשי הגוף בתוך כל האמונה הזאת. יכול להיות שהם מסמלים את האמונה הפרטית בתווך שבין האמונה הנוצרית הגדולה ומלאת הבדיקות והאנשים לבין היעדר הקסם מהעולם שבתעשייה.

    לא יודע אם זו טענה שמחזיקה מים, אך גרמת לי להביט בקליפ באופן שטרם עשיתי קודם. תודה על כך. :)

    השבמחק
  4. היי דומינוריפקט :-)

    תודה רבה על המילים החמות, שמחה שנהנית לקרוא. אני חושבת שזה באמת אחד הקליפים המעניינים ביותר שניתחתי, יש בו המון דימוים ולכן הוא נתון להמון פרשנויות. ואתה יודע איך זה באמנות - אם יש לך טענה שאתה יכול להוכיח, זו פרשנות נכונה. בסך הכול אין "אמת אבסולוטית" ויש המון ראייה סובייקטיבית בפרשנויות. אהבתי את מה שכתבת, ומי יודע, אולי אתה צודק.
    זה שאני מצליחה ליצור שיח על אמנות ולגרום לאנשים להסתכל מחדש על קליפים שראו מאות פעמים - זה מה שגורם לי סיפוק אמיתי מהבלוג הזה.

    אשמח אם תפיץ את הבלוג הלאה ושתצטרף למנוים שלו (למעלה מימין יש רובריקה של "קוראים", יש שם רק שבעה, תעזור לי להגדיל את זה! :-) )

    השבמחק
  5. ליטל שלום!
    רק לאחרונה התוודעתי לבלוג המרתק שלך, ממש נהנת לקרוא את הפענוח שלך ואת הפרשנות המרתקת.אני מחפשת ומתעניינת בעוד יוצרים קרווגיסטים בני תקופתנו שיוצרים -וידאו ארט,סרטים,משחקי מחשב וכו'
    אם את מכירה אמנים כאלה ,אשמח אם תשלחי לי קישור אליהם.
    בברכה,ציביה

    השבמחק