יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

גוסטב קלימט ופלורנס אנד דה מאשין



שלום לכולם

החלטתי לכתוב בלוג שישלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - אמנות ומוסיקה.
ויש גם הצדקה - אני בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ובשירותי הצבאי בגל"צ ערכתי מוסיקה ברדיו.
אני מאמינה שמוסיקה ואמנות זהות במהותן, שתיהן ביטוי רגשי. האחת בצורה שפונה לחוש הראייה , והשנייה פונה לחוש השמיעה.
לכן החוויה האולטימטיבית בעיני היא השילוב בין הקול לתמונה.

קליפים עונים להגדרה זו. ואכן קליפים רבים שואבים השראה מתולדות האמנות, אך מעטים מודעים לכך.
הרבה פעמים אני צופה בקליפים ומבינה את הרפרנס האמנותי שהבמאי ניסה להעביר, מה ששם את כל הקליפ תחת פרפסקטיבה חדשה. 

לאחר שנכחתי בהרצאה של ד"ר גל ונטורה (שמלמדת בבצלאל ובחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית) שעסקה בדיוק באותו הנושא,  החלטתי לחקור ולהעמיק בכך .

ולכן..... בבלוג זה אחקור את הקשר בין קליפים מוסיקליים לתולדות האמנות , וכל פוסט יוקדש לאמן וקליפ אחר. 


הפוסט הראשון מוקדש לאמן אהוב עלי במיוחד, גוסטב קלימט - Klimt.

קלימט האוסטרי פעל בתחילת המאה ה-20 כחלק מזרם האר נובו.
יצירותיו מאופיינות בחושניות, צבעוניות ואקספרסיביות ובעיקר - שימוש רב בעלי זהב אמיתי אותם שילב בתמונות.
"Danae" מ-1907 שמתארת את דנאה, אמו של פרסאוס מהמיתולוגיה היוונית שנכלאה בצינוק עקב נבואת האורקל לאביה, כי בנה יירש את כסאו ויהרוג אותו.
בצינוק, התעברה דנאה מזאוס, שהגיע בדמות אור השמש ששטף אותה, שמיוצג ביצירה היטב כפי שקלימט אהב - בהמון זהב.





עוד דוגמא לסגנון של קלימט היא היצירה The Kiss  מ-1907 בה נראה זוג מתנשק, נבלע בתוך אור זהוב שמקיף אותם. 


גופם מצויר כמקשה אחת שמופרדת רק על ידי הצורות , או הדגמים שקלימט יצר על גופם. לגבר צורות מרובעות ולאישה עגולות. הם יושבים על מרבד פרחים. על ראשו של הגבר עלי קיסוס ועל ראשה של האישה זר פרחים.
קלימט מושפע כאן לא רק מסגנון האר נובו שבמסגרתו פעל, אלא גם מאמנות יפנית וקלאסית.  השימוש בעלי הזהב, שבימי הביניים שומשו בעיקר לכתבי יד, נותן ליצירה נופך דתי ורוחני. 




יצירה נוספת של קלימט היא Portrait of Adele Bloch Bauer 1
גם היא מ-1907 (שיא ה"תקופה הזהובה" שלו)
ביצירה מתוארת אדל בלוך באוור, אשתו של תעשיין יהודי אוסטרי עשיר שהזמין את היצירה מקלימט. 
במהלך מלחמת העולם השנייה, בזזו הנאצים יצירה זו (יחד עם שאר האוסף של משפחת באוור)
רק ב-2006, חזרה היצירה לרשות צאצאי הזוג באוור.
באותה שנה נמכרה היצירה בסכום האסטרונומי 135 מליון דולר לגלריה בניו יורק והוכתרה כיצירה היקרה ביותר אי פעם.
גם ביצירה זו נמצאת דמותה של בלוך באוור בתוך שפע זהוב עם צורות גיאומטריות ואורגניות במסורת האר-נובו.
פניה וגופה מצויירים באיכות כמעט צילומית שמדמה מעין "הדבקה" בתוך הרקע העשיר. 


כן, אני חייבת להגיד שהיצירות של קלימט מרגשות אותי נורא. לא סתם יש לי תמונה ענקית שלו מעל המיטה (ותודה לאיקאה)

אז איך זה קשור לפלורנס אנד דה משין

באופן כללי, פלורנס וולש, הלא היא הזמרת האדמונית שמובילה את ההרכב, מאוד מושפעת מתולדות האמנות בקליפים שלה ובכל ההוויה התיאטרלית שלה. באלבום הקודם היא הושפעה באופן ניכר מהאמנות הפרה-רפאליסטית (ועל כך בפוסט הבא)  והפעם היא פנתה (בין השאר) לגיאומטריה הזהובה והמסוגננת של לקלימט.

כמה תמונות סטילס מהקליפ והיח"צ של האלבום :











 וכן, אם תהיתם, היא גם ציינה את זה בעצמה  בראיון ה"רולינג סטון". אבל אני חייבת להגיד שעליתי על זה עוד לפני    :-)

אפשר לראות זאת גם בקליפ של Shake it out  שהיה לסינגל הראשון מאלבומה השני Ceremonials

אגב, כל אווירת מסיבת התחפושות בקליפ? מאוד אופייני לסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, Fin de siècle  שהיא תקופת האר נובו .










ולסיום, אחרי שראיתי את היצירה הבאה של קלימט, תהיתי אם הוא לא חזה את פלורנס בעצמו

Klimt, Nuda Veritas, 1899



בפוסט הבא - פלורנס והפרה רפאליטים

אשמח לתגובות הארות והערות :-)

 

2 comments: