שלום לכולם,
אני רוצה להודות על כל ההודעות מחממות הלב שאתם שולחים לי, על כמה שאתם נהנים מהבלוג ומחכים לפוסטים חדשים, זה מאוד כיף :) תודה גם על ההצעות המעניינות לפוסטים, מבטיחה שלכל דבר יגיע זמן ואשתדל להתייחס להכול, יש לי פשוט המון רעיונות שאני רוצה לכתוב עליהם לפני כן ...
אחד הנושאים שרציתי להתעסק בו כבר המון זמן הוא פולקלור רוסי. כמו שבטח הבנתם מהפוסטים הקודמים אני ממוצא רוסי-אוקראיני. ההורים שלי עלו מברית המועצות בשנות השבעים וכמו הרבה יוצאי בריה"מ אחרים, גם לי הקריאו מעשיות (Skazki) רוסיות בילדות.
אני זוכרת איך סבתי היקרה ז"ל, יבה, הקריאה לי מספר מעשיות גדול וישן (שאני שומרת עד היום) סיפורים קסומים על מלכים, נסיכים ונסיכות, ציפור אש מרהיבה, מכשפה רעה והרבה אנשים שקוראים להם איוון.
רציתי לדבר קצת על הפולקלור הזה באופן כללי ולהכיר אותו לקהל הישראלי וכמובן להחזיר לילדות כמה יוצאי בריה"מ שקוראים את הבלוג :-)
באופן כללי כפי שכתבתי אני מעוניינת להמשיך באקדמיה לתואר שני ודוקטורט ולחקור אמנות רוסית מהמאה ה-19 ואולי גם פולקלור רוסי, אבל עוד לא בטוחה מתי אעשה את זה.
Victor Vasnetsov Tsarevich, Ivan riding the Grey Wolf, 1889
כשאני מדברת על פולקלור רוסי אני מתייחסת בעיקר למעשיות, (שהן חלק מהותי בתרבות הרוסית עד ימיניו) שעובדו לסרטים, אנימציה, יצירות ספרותיות וכמובן ליצירות אמנות. שורשי מעשיות אלה נמצאים באמונות הפגאניות של העמים הסלאביים העתיקים לפני בוא הנצרות.
הסלאבים כיום הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באירופה, הם התיישבו בסביבות צפון מערב אוקראינה במאה ה-5.
מקורם לא ידוע, יכול להיות שהם צאצאים של שבטים גרמאניים שנדדו לאיזור. הם היו חברה חקלאית שחייתה בשבטים.
מקור שמם מגיע כנראה מ-slovo שבשפות הסלאביות המודרניות אומר "מילה" והמשמעות הקדומה היא "שפה". משמע סלאבים הם "דוברי שפה" בניגוד ל NEMTZI - אילמים -עמים שאינם דוברי סלאבית או אדם זר (ברוסית:не мой), מונח שמשתמשים בו גם היום לתיאור הגרמנים (Немцы ברוסית).
עם התמוטטותה של האימפריה הרומית בסוף המאה ה-5, ועלייתם של ההונים, נדדו השבטים הסלאביים מערבה. תחומי התיישבותם היו בין נהר הוולגה במזרח, נהר האלבה במערב ועד חצי האי הבלקני בדרום. השטחים הגדולים בהם התפרשו הביא לכך שהסלאבים עצמם התפלגו לקבוצות - "סלאבים מזרחיים" , "סלאבים מערביים" ו"סלאביים דרומיים".
הסאלבים נהגו לצייר את סמלו של פרון כקמיע הגנה.
נרתיק ממערב אוקראינה מהמאה ה-19, עליו מצויר סמלו של פרון
לפי המיתולוגיה הסלאבית, העולם מיוצג ע"י עץ קדוש, בדר"כ אלון, שענפיו וגזעו ייצגו את עולם האלים והאדם, ושורשיו את עולם המתים. פרון שלט על עולם החיים ויוצג באמנות בדר"כ כנשר היושב על צמרתו של העץ, משקיף ושומר מלמעלה. בעוד שבשורשי העץ שכן נחש/דרקון רשע - היה זה ולס, Veles, אל העולם התחתון.
ולס היה אל ערמומי, שזוהה לא רק עם העולם התחתון והמוות אלא גם עם קסם, מוסיקה ומים. אפשר להגיד שהוא מקביל להרמס במיתולוגיה היוונית וללוקי במיתולוגיה הנורדית. בדומה למאבק של ת'ור ולוקי, במיתולוגיה הסלאבית, ישנו מאבק בין פרון לולס, המייצגים את הטוב והרע בהתאמה.
תבליט על כנסייה בקראוטיה הציג את המאבק בין פרון לולס
ולס הרבה להרגיז את פרון בכך שהיה גונב לו את אשתו, ילדיו או טירתו. פרון רדף אחרי ולס והשליך עליו ברקים מהשמים, שברח והפך את עצמו לחיות שונות או הסתתר מאחורי בתים ואנשים.
בכל פעם שברק הבזיק בשמיים, האמינו הסלאבים כי היה זה פרון שיורה בולס. בסופו של דבר פרון היה מביס את ולס, ואז חוזר לצמרת העץ ואומר - Ну, там твое место, там сабе будь! (נו, שם מקומך ושם תשאר!)
הרעיון של אל שנלחם ברע למען הסדר הקוסמי היה מאוד מרכזי בתרבות הסלאבית והשפיע על התפיסה הנוצרית של האל הנאבק בשטן (וכפי שרואים בתמונה למעלה של הכנסייה בקרואטיה, הגיע גם לאמנות נוצרית-מזרחית).
איור מודרני של פרון
עם בוא הנצרות, האמונה בפרון הצטמצמה וכוחותיו עברו לקדוש נוצרי מקומי "אליהו יורה הרעמים" (Ilija Gromovnik), שהתבסס חלקית על הנביא אליהו התנ"כי. אליהו הסלאבי שט במרכבה בשמיים ושלט במזג האוויר, בדיוק כמו פרון. דמותו של ולס התגלגלה בנצרות לדמותו של השטן כמובן, כשהחלקים הסימפטיים יותר בדמותו התגלגלו לקדוש הנוצרי בלאסי (Saint Blaise). הכנסייה הראשונה שהוקדשה לו, נבנתה על מקדש פגאני לולס, והדמיון בשמות אינו מקרי כמובן.
המיתולוגיה הסלאבית עשירה מאוד באלים ומנהגים שקשורים אליהם, ואכן כשהסלאבים התנצרו בימי הביניים, רבים מהם המשיכו לדבוק באמנותיהם הפגאניות לצד הנצרות, אותה ראו כ"תוספת" ולא כתחליף.
חוקרים שעסקו בניתוח הפולקלור הסלאבי חילקו אותו לשני סוגים:
הראשון הוא מעשיות על יצורים על טבעיים, שירים ואגדות על גיבורים ואמונות תפלות בשדים ורוחות.
בין 1855-1863 אסף ופרסם אלכסנדר אפאנסייב אסופה של מעשיות סלאביות, בדומה לעבודתם של האחים גרים. לאסופה זו הייתה השפעה ענקית על חקר בפולקלור הסלאבי , ומרבית המעשיות שכל ילד רוסי מכיר - מגיע במקור מאסופה זו.
כריכת אחת המהדורות של הספר
את המהדורות השונות איירו מאיירים שנחשבים למייצגים של תור הזהב באיור הרוסי , שהתקיים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
Ivan Bilibin
Yelena Polenova
Ernest Lissner
Yuri Vasnetsov
מעשייה שאני אוהבת במיוחד היא על "ציפור האש" , ציפור קסומה וזוהרת שמביאה ברכה אך גם גורל רע למי שתופס אותה. הציפור מתוארת כגדולה, עם נוצות בצבעי אדום צהוב וכתום בוהקים כאש. הנוצות ממשיכות לזהור גם כשנתלשות מהציפור, ונוצה אחת יכולה להאיר חדר שלם. ציפור האש הייתה גם ההשראה למוסיקה לבלט באותו השם, שהולחנה על ידי המלחין איגור סטרווינסקי.
קטע מהבלט
איור מקסים של איוון ביליבין
Victor Vasnetsov, Ivan Tsarevich with a caged firebird, 1880
בילדותי הכרתי רק מעשייה אחת שכללה את ציפור האש, אבל מסתבר שהיא דמות חוזרת בכמה מעשיות ובכולן יש לה תפקיד זהה - מושא נכסף של הגיבור.
ויקטור וסנצוב, שצייר את היצירה למעלה, היה אחד האמנים הבולטים בתקופתו שהתעסק בנושאים של פולקלור רוסי, והרבה לצייר סצינות מתוך מעשיות .
Victor Vasnetsov, Alenyushka, 1880
1879-81, Victor Vasnetsov, Three Tsarevnas of the underground Kingdom
פרט מתוך הציור הנהדר הזה
מעבר לאיורים המקסימים, המעשיות השונות עובדו גם לסרטי אנימציה , הנה מבחר (עם כתוביות באנגלית)
הסגנון והאנימציה של הסרטון הבא מאוד מזכירים את האיורים של איוון ביליבין. (ויש את כל החלקים ביוטיוב)
מעשייה חמודה היא "קולובוק" , על עוגה קטנה/פאנקייק שלפתע קיבלה חיים, התגלגלה הרחק מהבית של סבא וסבתא ונפגשה בדרך עם חיות שונות. אם זה נשמע לכם מוכר, זה לא מקרי. "קולובוק" התגלגלה עד לישראל, והפכה כאן ל"לביבה שהתגלגלה" שמספרים בעיקר בחנוכה
סרטון אנימציה מקסים על קולובוק בסטופ מושן
מעבר למעשיות הנהדרות , שרשימה חלקית שלהם תוכלו למצוא כאן המיתולוגיה הסלאבית מלאה ביצורים מיתיים שתועדו גם הם באמנות.
האלקונוסט היא יצור עם גוף של ציפור ופני אישה יפה, בדרך כלל מתוארת עם כתר על ראשה. האלקונוסט מקסימה את בני האדם בשירתה וחיה בגן העדן עם שותפתה סירין, גם היא בעלת פני אישה וגוף של ציפור. אלקונוסט מטילה את ביציה בעומק הים ולאחר שבוע הם צפים על המים, כשזה קורה הים רגוע. שתיהן למעשה התגלגלו לפולקלור הסלאבי מהמיתולוגיה היוונית - שמה של אלקונוסט מגיע מהאלה אליקון, שנהפכה על ידי האלים לשלדג. שמה של סירין מגיע מהסירנות, שגם הן היו חצי ציפורים חצי נשים שפיתו גברים בישרתן המפנטת אל מותם. ככל הנראה, הסיפורים על הסירנות הגיעו לממלכת קייב רוס בימי הביניים על ידי סוחרים פרסיים. סירין מתוארת בדרך כלל כשהילה מקיפה את ראשה.
כתב יד עם איור של אלקונוסט מהמאה ה-19
כתב יד עם איור של סירין מהמאה ה-18
הצייר ויקטור וסנצוב צייר את שתי הציפורים בגן העדן כשאלקונוסט היא ציפור הצער וסירין היא ציפור השמחה. התיאור מגיע ככל הנראה ממיתוס מקומי.
Victor Vasnetsov. Sirin and Alkonost; The Birds of Joy and Sorrow. 1896.
דמות מעניינת נוספת היא הדומובויי, שדון בית המתואר כאיש קטן ומזוקן, לפעמים ככזה שיכול לקחת את מראה בעלי הבית או חיות המחמד, ולפעמים כמפלצת. שדון הבית שומר על הבית וישביו, אלא אם כן מרגיזים אותו ואז הוא מעולל מעשי קונדס. סלאבים שהאמינו בדומובוי נהגו להשאיר לו פירורי אוכל במטבח ולקרוא לו כשיש איום על הבית. האמינו כי יש לפנות אליו בשם "אדון" כשחוזים בו ולתת לו את הכבוד הראוי. הדומובויי נוהג לשכון מתחת לדלת או לתנור והוא נמצא בכל בית. אגב, יוטיוב מלא בעדויות של רוסים על הדומובויי שמסתתר להם בבית.. האמונה החזקה בהם נשמרה עד ימינו...
Ivan Bilibin, Domovoy, 1934
סרטון סטופ-מושן חמוד על דאמאבוי, לצערי לא הצלחתי למצוא עם כתוביות באנגלית
היצורים המיתיים אינם רק חמודים וכמובן שיש נגיעה בצד האפל. הדמות המרכזית ביותר לטעמי בהקשר זה במעשיות הרוסיות היא המכשפה באבא יאגא. "באבא" ברוסית היא אישה זקנה, או סבתא, "יאגא" מגיע כנראה ממילים דומות בשפות סאלביות , כמו jędza בפולנית, שמשמעותה "מכשפה".
הדמות מוזכרת לראשונה באופן כתוב בסוף המאה ה-18, בספר בו מוזכרת רשימת אלים סלאביים עם המקבילה הרומית שלהם (פרון=יופיטר), אלם באבא יאגא אינה מקבלת שום השוואה , מה שמעיד על הייחודיות המקומית שלה.
לבאבא יאגה מאפיינים קבועים שחוזרים על עצמם - היא מכשפה זקנה ומפחידה, גרה בבקתה העומדת על רגלי תרנגולת, רוכבת על עלי ומכתש או על מטאטא. בגרסאות מסוימות היא מופיעה עם שתי אחיותיה, שלכולן קוראים באבה יאגא.
באבא יאגא נוהגת לחטוף ילדים כדי לאכול אותם ומנסה לחבל בתוכניותיו של הגיבור. היא מופיעה במעשיות רבות ותועדה גם ביצירות אמנות שונות.
Ivan Bilibin, Vasilisa, 1899
הגיבורה ואסיליסה עומדת ליד ביתה של באבא יאגא שהעומד על רגלי תרנגולת ומוקף בגולגלות.
Ivan Bilibin, Baba Yaga, 1902
קטע מסרט עם באבא יאגה, לא באמת צריך להבין רוסית בשביל להבהל ממנה
דמויות פולקלוריסטיות מהותיות מאוד שמתקשרות ל"נובי גוד", ראש השנה האזרחית ברוסיה וסביבתה הם "דד מורוז" (סבא כפור) ו"סנייגורצ'קה" (שלגיה)
למרות הדמיון, דד מורוז אינו סנטה קלאוס - אך מושפע ממנו. מקורו נמצא במיתולוגיה הסלאבית, באלים כמו Pozvizd, אל מזג האוויר הטוב והרע. Zimnik אל החורף ו-Korochun, אל מהעולם התחתון השולט על הכפור. דמותו המוקדמת לא הייתה חביבה כלל, ונהגו לייחס לה חיבה להקפאת אנשים וחטיפת ילדים בשק ענק. הורי הילדים היו צריכים לתת לו "כופר" בדמות מתנות בכדי שיחזיר אותם. עם השפעות הכנסייה המזרחית האורתודוקסית , דמותו של דד מורוז השתנתה כליל והושפעה מסיינט ניקולס הפלמי, האבטיפוס של סנטה קלאוס (ולכן הרבה פעמים מצויר גם עם מעיל אדום, אם כי במקור הוא כחול).
דמותם של דד מורוז וסנייגורצ'קה אף שולבה במודעות סובייטיות לכבוד הנובי גוד שעוצבו בהשראת סצינת לידת ישו , כשסנייגורצ'קה בתפקיד מריה, דד מורוז כיוסף ודמות נוספת - "תינוק השנה החדשה" (פרסונופיקציה של השנה החדשה), כישו. (לצערי לא הצלחתי למצוא אותן ברשת, אבל דוגמא זו רק מלמדת את הנסיון להחליף את הנצרות בדמויות "חילוניות", שהן למעשה פגאניות במקור..)
עוד דוגמאות סובייטיות משעשעות היא כרטיסי ברכה שמשלבים בין הישגי התעופה בחלל של בריה"מ לבין דד מורוז
דמותו של דד מורוז אינה מוגבלת רק לרוסיה, אלא קיימות לה מקבילות בכל רחבי בריה"מ לשעבר, כך למשל
באזרייבג'ן קיים Şaxta Baba (סבא חורף), ובארמניה Dzmer Pap (סבא חורף).
Victor Vasnetsov, Snegurachka, 1889
סרטון על דד מורוז
הסוג השני בפולקלור הסלאבי הוא חגיגות עממיות ופסטיבלים, נוצריים לכאורה אך עם שורשים פגאניים מובהקים.
אחד החגים הפגאניים הפופולריים שנחגג עד היום, הוא המאסלניצה
חוגגים אותו בשבוע השביעי שלפני הפסחא, בתחילת הקיץ (מרץ) והוא מסמל את נצחון השמש על החורף.
המאכל המסורתי הוא בליני, בלינצ'ס/פאנקייק אשר עשוים מביצים חמאה וחלב (מאסלה=חמאה ברוסית) , צורתם העגולה והזהובה מתקשרת לשמש שעומדת במרכז החג. אחד המנהגים של החג - שריפת בובת קש בשם Lady Maslenitsa, מניחה שזה קשור לפולחן האש של פרון.
Boris Kustodiev, Maslenitsa, 1919
צד נוסף בפולקלור הסלאבי הוא האמנות העממית שיש כמעט לכל רוסי בבית - כלי עץ מצוירים בדוגמאות אורגניות
כלים אלה נקראים "חאחלאמה" והם הופיעו לראושנה במחצית השנייה של המאה ה-17 באיזורים הכפריים. החאחלאמה כמעט ונעלמה בתחילת המאה ה-20, אך חזרה בגדול בשלטון הסובייטי.
וכמובן, איך אפשר בלי המטריושקה (שמשום מה מתעקשים לקרוא לה כאן "בבושקה") , הבובה בתוך בובה בתוך בובה...
סט המטריושקות הראשון גולף בעץ ב-1890, ע"י ואסילי זבוידוצ'קין, לפי עיצוב של סרגיי מאלויטין שהיה צייר עממי.
להפתעתי גיליתי כי מקור המטריושקות נמצא ביפן! בבובות עץ דומות שהאמן ראה באי הונשאו, וכנראה היו בובות בדמות בודהה שנכנסו אחת אל תוך השנייה (fukuruma).. מצחיק שהן נחשבות לאמנות הרוסית הכי מוכרת , גם היום אך למעשה היא לא רוסית בכלל. מה שבטוח, העיצוב האורגני הוא רוסי טיפוסי.
לובה מהבלוג המקסים Fashion Tails כתבה פוסט על עיצוב רוסי , ממליצה לכם להציץ.
מקווה שנהניתם מהפוסט , כמובן שעולם הפולקלור הרוסי עשיר מאוד וקשה להציג הכול בפוסט אחר, אבל מקווה שפתחתי לכם צוהר לעולם הקסום הזה.
כמו תמיד אשמח לתגובות ולמנוים חדשים :-)
נ.ב. כפי שאתם בוודאי כבר יודעים, אני בוגרת תואר ראשון מצטיינת של החוג לתולדות האמנות בעברית. כרגע אני בשנה א' של תעודת הוראה . אני מחפשת עבודה - אם שמעתם על מישהו שמחפש מורה לתולדות האמנות (עדיף באיזור ירושלים), אשמח מאוד אם תודיעו לי :-) מבטיחה שיהיו לי את השיעורים הכי מעשירים וכיפים בבית הספר.
אני רוצה להודות על כל ההודעות מחממות הלב שאתם שולחים לי, על כמה שאתם נהנים מהבלוג ומחכים לפוסטים חדשים, זה מאוד כיף :) תודה גם על ההצעות המעניינות לפוסטים, מבטיחה שלכל דבר יגיע זמן ואשתדל להתייחס להכול, יש לי פשוט המון רעיונות שאני רוצה לכתוב עליהם לפני כן ...
אחד הנושאים שרציתי להתעסק בו כבר המון זמן הוא פולקלור רוסי. כמו שבטח הבנתם מהפוסטים הקודמים אני ממוצא רוסי-אוקראיני. ההורים שלי עלו מברית המועצות בשנות השבעים וכמו הרבה יוצאי בריה"מ אחרים, גם לי הקריאו מעשיות (Skazki) רוסיות בילדות.
אני זוכרת איך סבתי היקרה ז"ל, יבה, הקריאה לי מספר מעשיות גדול וישן (שאני שומרת עד היום) סיפורים קסומים על מלכים, נסיכים ונסיכות, ציפור אש מרהיבה, מכשפה רעה והרבה אנשים שקוראים להם איוון.
רציתי לדבר קצת על הפולקלור הזה באופן כללי ולהכיר אותו לקהל הישראלי וכמובן להחזיר לילדות כמה יוצאי בריה"מ שקוראים את הבלוג :-)
באופן כללי כפי שכתבתי אני מעוניינת להמשיך באקדמיה לתואר שני ודוקטורט ולחקור אמנות רוסית מהמאה ה-19 ואולי גם פולקלור רוסי, אבל עוד לא בטוחה מתי אעשה את זה.
Victor Vasnetsov Tsarevich, Ivan riding the Grey Wolf, 1889
כשאני מדברת על פולקלור רוסי אני מתייחסת בעיקר למעשיות, (שהן חלק מהותי בתרבות הרוסית עד ימיניו) שעובדו לסרטים, אנימציה, יצירות ספרותיות וכמובן ליצירות אמנות. שורשי מעשיות אלה נמצאים באמונות הפגאניות של העמים הסלאביים העתיקים לפני בוא הנצרות.
הסלאבים כיום הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באירופה, הם התיישבו בסביבות צפון מערב אוקראינה במאה ה-5.
מקורם לא ידוע, יכול להיות שהם צאצאים של שבטים גרמאניים שנדדו לאיזור. הם היו חברה חקלאית שחייתה בשבטים.
מקור שמם מגיע כנראה מ-slovo שבשפות הסלאביות המודרניות אומר "מילה" והמשמעות הקדומה היא "שפה". משמע סלאבים הם "דוברי שפה" בניגוד ל NEMTZI - אילמים -עמים שאינם דוברי סלאבית או אדם זר (ברוסית:не мой), מונח שמשתמשים בו גם היום לתיאור הגרמנים (Немцы ברוסית).
עם התמוטטותה של האימפריה הרומית בסוף המאה ה-5, ועלייתם של ההונים, נדדו השבטים הסלאביים מערבה. תחומי התיישבותם היו בין נהר הוולגה במזרח, נהר האלבה במערב ועד חצי האי הבלקני בדרום. השטחים הגדולים בהם התפרשו הביא לכך שהסלאבים עצמם התפלגו לקבוצות - "סלאבים מזרחיים" , "סלאבים מערביים" ו"סלאביים דרומיים".
בפוסט הזה אתמקד בסלאבים המזרחיים, שהם האבות הקדמונים של הרוסים (ועמים נוספים באיזור).
במאה ה-9 שבט רוס , שהגיע מצפון שבדיה פלש אל הנסיכויות הסלאביות והקים את נסיכות קייב-רוס, מדינה סלאבית-ויקינגית שהייתה הבסיס לאימפריה הרוסית. השפעת הכנסייה הביזנטית הגיעה אל הסלאבים המזרחיים, שהתנצרו והצטרפו לכנסייה הארתודוקסית המזרחית (בעוד שבהשפעת מסיונרים צרפתים ואירים, הסלאבים המערביים הצטרפו לכנסיה הקתולית).
Alfons Mucha, Slavs in their Original Homeland: Between the Turanian Whip and the sword of the Goths, 1912
Alfons Mucha, Slavs in their Original Homeland: Between the Turanian Whip and the sword of the Goths, 1912
ציור אחד מתוך בסדרת 20 הציורים המונומנטליים של מוחה, אשר תאר את ההיסטוריה של הסלאבים בדגש על צ'כיה.
המיתולוגיה הסלאבית התפתחה לפני יותר מ-3000. מכיוון שאין עדויות למקורות ראשוניים סלאביים בטרם התנצרותם, עברו הסיפורים, האמונות והמסורות עברו מפה לאוזן, מדור לדור. הסלאבים היו פגאניים וסגדו לאלי טבע. בהמשך, כשהשבטים התפתחו ליחידות מדיניות, אלים מסוימים הפכו לחשובים יותר מאחרים, אצל הסלאבים המזרחיים האל הראשי היה פרון. Perun בשפות סלאביות רבות הוא "רעם" או "חזיז ברק".
פרון היה אל הרעם, הברק והגשם, אל השמש, הירח והכוכבים ובעיקר - אל האש. אפשר להקביל אותו לשילוב של זאוס ואפולו במיתולוגיה היוונית, ובעיקר לאל ת'ור במיתולוגיה הנורדית . פרון היה גם מגינם של הנרדפים והנוקם במפירי ההסכמים (ואנו יודעים זאת משום שבהסכמים שחתמו הרוסים עם הביזנטים במאה ה-10, נשבעו הרוסים בשמו של פרון)
פסל עץ של פרון
פרון מתואר כאיש מזוקן, רכוב על מרכבה שרתומה לעזים ומחזיק בידיו גרזן אדיר. הגרזן יושלך על רשעים ותמיד יחזור לידיו. מאפיינים אלה מתקיימים גם אצל ת'ור.
Mårten Eskil Winge, Thor's Battle Against the Jötnar ,1872
המיתולוגיה הסלאבית התפתחה לפני יותר מ-3000. מכיוון שאין עדויות למקורות ראשוניים סלאביים בטרם התנצרותם, עברו הסיפורים, האמונות והמסורות עברו מפה לאוזן, מדור לדור. הסלאבים היו פגאניים וסגדו לאלי טבע. בהמשך, כשהשבטים התפתחו ליחידות מדיניות, אלים מסוימים הפכו לחשובים יותר מאחרים, אצל הסלאבים המזרחיים האל הראשי היה פרון. Perun בשפות סלאביות רבות הוא "רעם" או "חזיז ברק".
פרון היה אל הרעם, הברק והגשם, אל השמש, הירח והכוכבים ובעיקר - אל האש. אפשר להקביל אותו לשילוב של זאוס ואפולו במיתולוגיה היוונית, ובעיקר לאל ת'ור במיתולוגיה הנורדית . פרון היה גם מגינם של הנרדפים והנוקם במפירי ההסכמים (ואנו יודעים זאת משום שבהסכמים שחתמו הרוסים עם הביזנטים במאה ה-10, נשבעו הרוסים בשמו של פרון)
פסל עץ של פרון
פרון מתואר כאיש מזוקן, רכוב על מרכבה שרתומה לעזים ומחזיק בידיו גרזן אדיר. הגרזן יושלך על רשעים ותמיד יחזור לידיו. מאפיינים אלה מתקיימים גם אצל ת'ור.
Mårten Eskil Winge, Thor's Battle Against the Jötnar ,1872
הסאלבים נהגו לצייר את סמלו של פרון כקמיע הגנה.
נרתיק ממערב אוקראינה מהמאה ה-19, עליו מצויר סמלו של פרון
לפי המיתולוגיה הסלאבית, העולם מיוצג ע"י עץ קדוש, בדר"כ אלון, שענפיו וגזעו ייצגו את עולם האלים והאדם, ושורשיו את עולם המתים. פרון שלט על עולם החיים ויוצג באמנות בדר"כ כנשר היושב על צמרתו של העץ, משקיף ושומר מלמעלה. בעוד שבשורשי העץ שכן נחש/דרקון רשע - היה זה ולס, Veles, אל העולם התחתון.
ולס היה אל ערמומי, שזוהה לא רק עם העולם התחתון והמוות אלא גם עם קסם, מוסיקה ומים. אפשר להגיד שהוא מקביל להרמס במיתולוגיה היוונית וללוקי במיתולוגיה הנורדית. בדומה למאבק של ת'ור ולוקי, במיתולוגיה הסלאבית, ישנו מאבק בין פרון לולס, המייצגים את הטוב והרע בהתאמה.
תבליט על כנסייה בקראוטיה הציג את המאבק בין פרון לולס
ולס הרבה להרגיז את פרון בכך שהיה גונב לו את אשתו, ילדיו או טירתו. פרון רדף אחרי ולס והשליך עליו ברקים מהשמים, שברח והפך את עצמו לחיות שונות או הסתתר מאחורי בתים ואנשים.
בכל פעם שברק הבזיק בשמיים, האמינו הסלאבים כי היה זה פרון שיורה בולס. בסופו של דבר פרון היה מביס את ולס, ואז חוזר לצמרת העץ ואומר - Ну, там твое место, там сабе будь! (נו, שם מקומך ושם תשאר!)
הרעיון של אל שנלחם ברע למען הסדר הקוסמי היה מאוד מרכזי בתרבות הסלאבית והשפיע על התפיסה הנוצרית של האל הנאבק בשטן (וכפי שרואים בתמונה למעלה של הכנסייה בקרואטיה, הגיע גם לאמנות נוצרית-מזרחית).
איור מודרני של פרון
עם בוא הנצרות, האמונה בפרון הצטמצמה וכוחותיו עברו לקדוש נוצרי מקומי "אליהו יורה הרעמים" (Ilija Gromovnik), שהתבסס חלקית על הנביא אליהו התנ"כי. אליהו הסלאבי שט במרכבה בשמיים ושלט במזג האוויר, בדיוק כמו פרון. דמותו של ולס התגלגלה בנצרות לדמותו של השטן כמובן, כשהחלקים הסימפטיים יותר בדמותו התגלגלו לקדוש הנוצרי בלאסי (Saint Blaise). הכנסייה הראשונה שהוקדשה לו, נבנתה על מקדש פגאני לולס, והדמיון בשמות אינו מקרי כמובן.
המיתולוגיה הסלאבית עשירה מאוד באלים ומנהגים שקשורים אליהם, ואכן כשהסלאבים התנצרו בימי הביניים, רבים מהם המשיכו לדבוק באמנותיהם הפגאניות לצד הנצרות, אותה ראו כ"תוספת" ולא כתחליף.
חוקרים שעסקו בניתוח הפולקלור הסלאבי חילקו אותו לשני סוגים:
הראשון הוא מעשיות על יצורים על טבעיים, שירים ואגדות על גיבורים ואמונות תפלות בשדים ורוחות.
בין 1855-1863 אסף ופרסם אלכסנדר אפאנסייב אסופה של מעשיות סלאביות, בדומה לעבודתם של האחים גרים. לאסופה זו הייתה השפעה ענקית על חקר בפולקלור הסלאבי , ומרבית המעשיות שכל ילד רוסי מכיר - מגיע במקור מאסופה זו.
כריכת אחת המהדורות של הספר
את המהדורות השונות איירו מאיירים שנחשבים למייצגים של תור הזהב באיור הרוסי , שהתקיים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
Ivan Bilibin
Yelena Polenova
Ernest Lissner
Yuri Vasnetsov
מעשייה שאני אוהבת במיוחד היא על "ציפור האש" , ציפור קסומה וזוהרת שמביאה ברכה אך גם גורל רע למי שתופס אותה. הציפור מתוארת כגדולה, עם נוצות בצבעי אדום צהוב וכתום בוהקים כאש. הנוצות ממשיכות לזהור גם כשנתלשות מהציפור, ונוצה אחת יכולה להאיר חדר שלם. ציפור האש הייתה גם ההשראה למוסיקה לבלט באותו השם, שהולחנה על ידי המלחין איגור סטרווינסקי.
קטע מהבלט
איור מקסים של איוון ביליבין
Victor Vasnetsov, Ivan Tsarevich with a caged firebird, 1880
בילדותי הכרתי רק מעשייה אחת שכללה את ציפור האש, אבל מסתבר שהיא דמות חוזרת בכמה מעשיות ובכולן יש לה תפקיד זהה - מושא נכסף של הגיבור.
ויקטור וסנצוב, שצייר את היצירה למעלה, היה אחד האמנים הבולטים בתקופתו שהתעסק בנושאים של פולקלור רוסי, והרבה לצייר סצינות מתוך מעשיות .
Victor Vasnetsov, Alenyushka, 1880
1879-81, Victor Vasnetsov, Three Tsarevnas of the underground Kingdom
פרט מתוך הציור הנהדר הזה
מעבר לאיורים המקסימים, המעשיות השונות עובדו גם לסרטי אנימציה , הנה מבחר (עם כתוביות באנגלית)
הסגנון והאנימציה של הסרטון הבא מאוד מזכירים את האיורים של איוון ביליבין. (ויש את כל החלקים ביוטיוב)
מעשייה חמודה היא "קולובוק" , על עוגה קטנה/פאנקייק שלפתע קיבלה חיים, התגלגלה הרחק מהבית של סבא וסבתא ונפגשה בדרך עם חיות שונות. אם זה נשמע לכם מוכר, זה לא מקרי. "קולובוק" התגלגלה עד לישראל, והפכה כאן ל"לביבה שהתגלגלה" שמספרים בעיקר בחנוכה
סרטון אנימציה מקסים על קולובוק בסטופ מושן
מעבר למעשיות הנהדרות , שרשימה חלקית שלהם תוכלו למצוא כאן המיתולוגיה הסלאבית מלאה ביצורים מיתיים שתועדו גם הם באמנות.
האלקונוסט היא יצור עם גוף של ציפור ופני אישה יפה, בדרך כלל מתוארת עם כתר על ראשה. האלקונוסט מקסימה את בני האדם בשירתה וחיה בגן העדן עם שותפתה סירין, גם היא בעלת פני אישה וגוף של ציפור. אלקונוסט מטילה את ביציה בעומק הים ולאחר שבוע הם צפים על המים, כשזה קורה הים רגוע. שתיהן למעשה התגלגלו לפולקלור הסלאבי מהמיתולוגיה היוונית - שמה של אלקונוסט מגיע מהאלה אליקון, שנהפכה על ידי האלים לשלדג. שמה של סירין מגיע מהסירנות, שגם הן היו חצי ציפורים חצי נשים שפיתו גברים בישרתן המפנטת אל מותם. ככל הנראה, הסיפורים על הסירנות הגיעו לממלכת קייב רוס בימי הביניים על ידי סוחרים פרסיים. סירין מתוארת בדרך כלל כשהילה מקיפה את ראשה.
כתב יד עם איור של אלקונוסט מהמאה ה-19
כתב יד עם איור של סירין מהמאה ה-18
הצייר ויקטור וסנצוב צייר את שתי הציפורים בגן העדן כשאלקונוסט היא ציפור הצער וסירין היא ציפור השמחה. התיאור מגיע ככל הנראה ממיתוס מקומי.
Victor Vasnetsov. Sirin and Alkonost; The Birds of Joy and Sorrow. 1896.
דמות מעניינת נוספת היא הדומובויי, שדון בית המתואר כאיש קטן ומזוקן, לפעמים ככזה שיכול לקחת את מראה בעלי הבית או חיות המחמד, ולפעמים כמפלצת. שדון הבית שומר על הבית וישביו, אלא אם כן מרגיזים אותו ואז הוא מעולל מעשי קונדס. סלאבים שהאמינו בדומובוי נהגו להשאיר לו פירורי אוכל במטבח ולקרוא לו כשיש איום על הבית. האמינו כי יש לפנות אליו בשם "אדון" כשחוזים בו ולתת לו את הכבוד הראוי. הדומובויי נוהג לשכון מתחת לדלת או לתנור והוא נמצא בכל בית. אגב, יוטיוב מלא בעדויות של רוסים על הדומובויי שמסתתר להם בבית.. האמונה החזקה בהם נשמרה עד ימינו...
Ivan Bilibin, Domovoy, 1934
סרטון סטופ-מושן חמוד על דאמאבוי, לצערי לא הצלחתי למצוא עם כתוביות באנגלית
היצורים המיתיים אינם רק חמודים וכמובן שיש נגיעה בצד האפל. הדמות המרכזית ביותר לטעמי בהקשר זה במעשיות הרוסיות היא המכשפה באבא יאגא. "באבא" ברוסית היא אישה זקנה, או סבתא, "יאגא" מגיע כנראה ממילים דומות בשפות סאלביות , כמו jędza בפולנית, שמשמעותה "מכשפה".
הדמות מוזכרת לראשונה באופן כתוב בסוף המאה ה-18, בספר בו מוזכרת רשימת אלים סלאביים עם המקבילה הרומית שלהם (פרון=יופיטר), אלם באבא יאגא אינה מקבלת שום השוואה , מה שמעיד על הייחודיות המקומית שלה.
לבאבא יאגה מאפיינים קבועים שחוזרים על עצמם - היא מכשפה זקנה ומפחידה, גרה בבקתה העומדת על רגלי תרנגולת, רוכבת על עלי ומכתש או על מטאטא. בגרסאות מסוימות היא מופיעה עם שתי אחיותיה, שלכולן קוראים באבה יאגא.
באבא יאגא נוהגת לחטוף ילדים כדי לאכול אותם ומנסה לחבל בתוכניותיו של הגיבור. היא מופיעה במעשיות רבות ותועדה גם ביצירות אמנות שונות.
Ivan Bilibin, Vasilisa, 1899
הגיבורה ואסיליסה עומדת ליד ביתה של באבא יאגא שהעומד על רגלי תרנגולת ומוקף בגולגלות.
Ivan Bilibin, Baba Yaga, 1902
דמויות פולקלוריסטיות מהותיות מאוד שמתקשרות ל"נובי גוד", ראש השנה האזרחית ברוסיה וסביבתה הם "דד מורוז" (סבא כפור) ו"סנייגורצ'קה" (שלגיה)
החל מהמאה ה-19 דמותו ותכונותיו של דד מורוז הובנו דרך הספרות , בעיקר במעשייה Snegurochka של אלכסנדר אוסטרובסקי. בסוף המאה ה-19, דד מורוז היה כבר אחת הדמויות המיתיות הפופולאריות ביותר ברוסיה ומזוהה חג המולד.
עם המהפיכה, דמותו של דד מורוז זוהתה עם הכנסייה והוקצתה יחד עם חג המולד הנוצרי, אך בכל זאת נשארה לככב בנובי גוד, החג האזרחי שהחליף את חג המולד.
דמותם של דד מורוז וסנייגורצ'קה אף שולבה במודעות סובייטיות לכבוד הנובי גוד שעוצבו בהשראת סצינת לידת ישו , כשסנייגורצ'קה בתפקיד מריה, דד מורוז כיוסף ודמות נוספת - "תינוק השנה החדשה" (פרסונופיקציה של השנה החדשה), כישו. (לצערי לא הצלחתי למצוא אותן ברשת, אבל דוגמא זו רק מלמדת את הנסיון להחליף את הנצרות בדמויות "חילוניות", שהן למעשה פגאניות במקור..)
עוד דוגמאות סובייטיות משעשעות היא כרטיסי ברכה שמשלבים בין הישגי התעופה בחלל של בריה"מ לבין דד מורוז
דמותו של דד מורוז אינה מוגבלת רק לרוסיה, אלא קיימות לה מקבילות בכל רחבי בריה"מ לשעבר, כך למשל
באזרייבג'ן קיים Şaxta Baba (סבא חורף), ובארמניה Dzmer Pap (סבא חורף).
סנייגורצ'קה , "עלמת החורף", נכדתו של דוד מורוז והמלווה שלו, אינה מגיעה מהפולקלור הסלאבי אלא מוזכרת ברוסיה לראשונה בספרות המאה ה-19. היא הופיעה ב-1869, במעשייה שפרסם אפאנסייב בקובץ נוסף. מקורה של המעשייה כנראה בפולקלור הגרמני, שהם היא נודעת כ-Schneekind (ילדת השלג). בגרסא זו, זוג איכרים ללא ילדים יצר בובת שלג שקמה לחיים. היא גדלה ומשחקת עם ילדות ביער שמזמינות אותה לקפוץ מעל מדורה קטנה, סנגורצ'קה לא מספיקה להשלים את הקפיצה - ונעלמת בענן של קור.
בגרסא אחרת, היא בתם של מלכת האביב ודד מורוז, וכמהה לחברה אנושית. היא גדלה כרועת צאן בשם לל, אך לבה אינו מסוגל לאהוב. אמה מרחמת עליה והופכת את לבה לאנושי, אולם כשסנגור'צקה מתאהבת לבה מתחמם והיא נמסה.
הסיפור על סנגורצ'קה זכה לעיבודים במוסיקה קלאסית, בלט ואופרות.
עם התהוותו של דד מורוז כדמות מרכזית בנובי גוד, צוותה אליו סנגור'צקה , ועד היום שניהם חלק בלתי נפרד מהחג.
הסוג השני בפולקלור הסלאבי הוא חגיגות עממיות ופסטיבלים, נוצריים לכאורה אך עם שורשים פגאניים מובהקים.
אחד החגים הפגאניים הפופולריים שנחגג עד היום, הוא המאסלניצה
חוגגים אותו בשבוע השביעי שלפני הפסחא, בתחילת הקיץ (מרץ) והוא מסמל את נצחון השמש על החורף.
המאכל המסורתי הוא בליני, בלינצ'ס/פאנקייק אשר עשוים מביצים חמאה וחלב (מאסלה=חמאה ברוסית) , צורתם העגולה והזהובה מתקשרת לשמש שעומדת במרכז החג. אחד המנהגים של החג - שריפת בובת קש בשם Lady Maslenitsa, מניחה שזה קשור לפולחן האש של פרון.
Boris Kustodiev, Maslenitsa, 1919
צד נוסף בפולקלור הסלאבי הוא האמנות העממית שיש כמעט לכל רוסי בבית - כלי עץ מצוירים בדוגמאות אורגניות
כלים אלה נקראים "חאחלאמה" והם הופיעו לראושנה במחצית השנייה של המאה ה-17 באיזורים הכפריים. החאחלאמה כמעט ונעלמה בתחילת המאה ה-20, אך חזרה בגדול בשלטון הסובייטי.
וכמובן, איך אפשר בלי המטריושקה (שמשום מה מתעקשים לקרוא לה כאן "בבושקה") , הבובה בתוך בובה בתוך בובה...
סט המטריושקות הראשון גולף בעץ ב-1890, ע"י ואסילי זבוידוצ'קין, לפי עיצוב של סרגיי מאלויטין שהיה צייר עממי.
להפתעתי גיליתי כי מקור המטריושקות נמצא ביפן! בבובות עץ דומות שהאמן ראה באי הונשאו, וכנראה היו בובות בדמות בודהה שנכנסו אחת אל תוך השנייה (fukuruma).. מצחיק שהן נחשבות לאמנות הרוסית הכי מוכרת , גם היום אך למעשה היא לא רוסית בכלל. מה שבטוח, העיצוב האורגני הוא רוסי טיפוסי.
לובה מהבלוג המקסים Fashion Tails כתבה פוסט על עיצוב רוסי , ממליצה לכם להציץ.
מקווה שנהניתם מהפוסט , כמובן שעולם הפולקלור הרוסי עשיר מאוד וקשה להציג הכול בפוסט אחר, אבל מקווה שפתחתי לכם צוהר לעולם הקסום הזה.
כמו תמיד אשמח לתגובות ולמנוים חדשים :-)
נ.ב. כפי שאתם בוודאי כבר יודעים, אני בוגרת תואר ראשון מצטיינת של החוג לתולדות האמנות בעברית. כרגע אני בשנה א' של תעודת הוראה . אני מחפשת עבודה - אם שמעתם על מישהו שמחפש מורה לתולדות האמנות (עדיף באיזור ירושלים), אשמח מאוד אם תודיעו לי :-) מבטיחה שיהיו לי את השיעורים הכי מעשירים וכיפים בבית הספר.
