דפים

יום שישי, 18 באוקטובר 2013

ההשפעות האמנותיות על סרטי האנימציה של דיסני - חלק ב'

שמחתי לראות כי הפוסט הקודם  שעסק בהשפעות האמנותיות בסרטים הקלאסיים של דיסני, זכה להצלחה ולתגובות חמות רבות. כיף לשמוע שנהנתם לקרוא :-)
כפי שהבטחתי אני חוזרת עם חלק ב' שיעסוק בסרטי דיסני שיצאו בשנות השישים, השבעים והשמונים. בינהם סרטים מפורסמים ובולטים עד היום ואחרים שנכשלו בקופות ונשכחו לחלוטין.
אפשר להקביל את התקופות בדיסני לתקופות בתולדות האמנות - חלק א' עסק בקלאסיקה של דיסני, כמו באמנות הקלאסית של יוון ורומי שהשפיעה רבות על כל האמנות שהגיעה אחריה. הפוסט הזה בחלקו יהיה "ימי הביניים החשוכים" של דיסני, תקופה משמעותית אך פחות מצליחה מהרבה בחינות. הרנסאנס של דיסני, שהגיע ב-1989 עם "בת הים הקטנה", הוא התקופה בה דיסני חזרו אל הקלאסיקה בהצלחה רבה (בדיוק כמו ברנסאנס המקורי) ובו אעסוק בחלק ג', והאחרון של סדרת הפוסטים הזו.
לפני שנגיע לשנות ה-60, יש לי שני חובות מהפוסט הקודם. הראשון ה"אליס בארץ הפלאות" שיצא ב-1951. הסיבה שלא הרחבתי עליו היא משום שכבר כתבתי פוסט שלם על אליס, שכלל פירוט על הסרט של דיסני והשפעותיו האמנותיות. אתם מוזמנים לקרוא אותו.

עוד סרט שדילגתי עליו לא בכוונה הוא "היפיפיה והיחפן" הנפלא שיצא ב-1955 ותאר את סיפור אהבתם של כלבה מפונקת וכלב רחוב, אשר בשיאו סצנה אחת נהדרת במסעדה איטלקית.



לראשונה, הסרט התבסס על סיפור מקורי של האנימטור ג'ו גרנט שעסק בכלבת הקוקר ספנייאל שלו - ליידי, ועל יחסה לתינוק שנולד לו ולאשתו.יחד עם זאת, ההשפעות מ"סיפור הפרברים" ניכרות. התקופה בסרט לא מוגדרת וכנראה מדובר על תחילת המאה ה-20.
איווינד ארל, שיצר רקעים גם ליפיפיה הנרדמת, המשיך ליפהפיה והיחפן. ניתן לראות את הסגנון המודרניסטי שזלג מעט לסרט הסופי - האנימציה הייתה בעלת מאפיינים רומנטיים כבסרטים הקלאסיים של דיסני, אבל היה בה גוון רישומי וקריקטוריסטי שהתבטא מאוחר יותר בצורה בולטת ב"101 דלמטים".








בגרסא המוגמרת ישנו שילוב בין הרקעים המודרניסטיים של ארל לבין אנימציה מתקתקה שלי הזכירה מאוד את הציורים של המאייר האמריקאי נורמן רוקוול.


מתוך הסרט



נורמן רוקוול


מתוך הסרט


מתוך הסרט



נורמן רוקוול


סרט מקסים עם המון הומור, ששמים לב אליו כשמסתכלים בעיני מבוגרים. למשל הסצנה במכלאת הכלבים בה כל כלב מדובב לפי המוצא של הגזע שלו, כך למשל הצ'יוואווה מדבר במבטא מקסיקני וכלב הרוח הרוסי מדבר כמו פילוסוף רוסי.


וכמובן הכלב הסקוטי המתוק שמדבר כמו סקוטי.

הנה תיעוד של מאחורי הקלעים לשיר הנהדר He's a tramp  בביצועה של פגי לי שידועה בין השאר גם בביצועה הנהדר ל-Fever.


מעבר לזה כמובן שישנו משחק מילים בין שם הסרט לנאמבר הג'אז המפורסם The Lady is a tramp....


הסרט שפתח את שנות השישים של דיסני היה "101 דלמטים" או בתרגום התמוה לעברית - "101 כלבים וגנבים". הסרט התבסס על ספר ילדים ועסק בקורותיהם של זוג כלבים דלמטיים ובעליהם במאבקם מול קרואלה דה-ויל המרשעת, שמבקשת להפוך את גוריהם למעילי פרווה.
הסרט היה כמעט סרט פשע , והיו בו מתח ומסתורין שלא היו בסרטים הקלאסיים של דיסני.
בניגוד לסגנון הקלאסי והרומנטי ששלט בסרטים המוקדמים של דיסני, "101 דלמטים" מאויר בצורה מאוד קריקטוריסטית ורישומית ומאוד עדכנית לתקופתו. הוא גם הסרט הראשון עד אותו הזמן, שהתרחש בתקופה האמיתית בה נוצר (שנות השישים) ולא בתקופה על-זמנית, ימי בייניימית ואגדתית. הכלבים צופים בטלוויזיה, קרואלה מעשנת, הזוג רוקד ומפלרטט אחד עם השנייה - הכול מאוד מודרני.

מבחינה אמנותית האנימציה הושפעה מקריקטוריסטים ומאיירים של התקופה, בינהם רונלד סירל הבריטי

רישום של סירל




רישום קונספט לסרט של קן אנדרסון


אמן הצבע וולטר פרגוי שיצר את הרקעים לסרט נחשב לאוונגרדיסט ואכן עבודותיו מזכירות מאוד יצירות מודרניסטיות מתחילת המאה ה-20 של אמנים כמו פרנדאנד לז'ה







Léger, The City , 1919





ציור הקונספט של קרואלה דה ויל נראה כמו רישום אופנה/מודעות מהתקופה

מודעת פרסומת לאופנה מהתקופה
vintage ad

קטע מהסרט 



כמו כן בסרט יש קריצה ל"יפיפיה והיחפן" כשהבולדוג מהמכלאה והסקוטיש טרייר חוזרים לככב

החרב באבן יצא ב-1963 והתבסס על ספר ילדים ששואב השראה מאגדות המלך ארתור והשולחן העגול.  הסרט מתאר את עלילותיו של המלך ארתור כשהיה ילד  ואת יחסיו עם מרלין הקוסם שמעמיד אותו במבחנים שונים.
הסרט מתקיים בימי הביניים, ובדומה ל"יפיפה הנרדמת" גם כאן ניכרות ההשפעות האמנותיות מתקופה זו.

הסרט נפתח בספר, בדומה לסרטי דיסני הקלאסיים כשהאנימציה משמשת כאיורים לסיפור. בכריכת הספר מאפיינים מידאווליים -מפתח עם דוגמא קלטית, מגנים וחרב שדומה לצלב.




גם דפי הספר מעוצבים ככתב יד מידאוולי, כולל איש שלבוש כמוקיון שמנגן בלירה (אבל בעצם מייצג טרובדור)



בהמשך מופיעים תיאורים שכמעט ומועתקים מ"היפיפה הנרדמת" ומזכירים שוב את ספר השעות של האחים לימבורג.




מתוך ספר השעות של האחים לימבורג




מרלין הקוסם מוצג כממציא גאון שנוסע בזמן ויוצר מכונות מתוחכמות - דיסני קורצים כאן ללאונרדו דה וינצ'י



רישומים של דה וינצ'י


הסרט פחות הצליח מסרטים אחרים של דיסני, ולאחר שצפיתי בו אני מבינה שדי בצדק. הוא חמוד וקריקטוריסטי, עם קריצות לתקופתו אבל העלילה לא מספיק חזקה.
אגב, מעניין איך האנימטורים ציטטו סרטי דיסני קלאסיים בסרט - למשל את "שוליית הקוסם" מ"פנטזיה" בקטע בו מרלין שר (לא מפתיע, כי ארתור אכן היה סוג של שוליית קוסם בסרט..) או את מילות הקסם הנונסנסיות של מרלין שמצטטים את שירה של הפיה מ"סינדרלה".

ספר הג'ונגל יצא בשנת 1967 ולדעתי הוא הסרט הטוב ביותר של אותו העשור (ואחד הטובים ביותר של דיסני באופן כללי).  הסרט מבוסס על ספרו של רודיארד קיפלינג ומספר על מוגלי, ילד שגדל בג'ונגל עם בעלי החיים ועובר מסע התבגרות לאורך הסרט. הייתה זו ההפקה האחרונה בה היה מעורב וולט דיסני, שנפטר במהלך העבודה עליו.
מה שהופך את הסרט הזה לנפלא בעיני הוא לא רק העלילה החזקה אלא גם המוסיקה הנפלאה והג'אזית שרלוונטית לחלוטין גם מחוץ לקונטקסט שלו.

כמו תמיד בסרטי דיסני המבוססים על ספרים, הפריים הראשון הוא כריכת הספר , שהפעם מעוטרת בדגם עם מוטיבים צמחיים.




האיורים בספר נראים כמו איורי ספרי ילדים מתחילת המאה ה-20


הארט בסרט מקסים וצבעוני ,  כמו בסרטים קודמים של דיסני בהם מופיעים בעלי חיים, גם כאן האנימטורים התבוננו על המקורות וביססו עליהם את הדמויות


















אני מניחה שבמידה גדולה, הושפעו האנימטורים גם מאיוריו של קיפלינג עצמו לספר המקורי שיצא ב-1894 וספרים אחרים כמו "סיפורי ככה סתם" המעולה שעסקו גם הם בעולם בעלי החיים.











בתיעוד נהדר של מאחורי הקלעים  מספרים האנימטורים על תהליך העבודה, מומלץ.

כשקינג לואי שר את שירו המפורסם I wanna be like you  הוא עושה זאת במה שנראה כמו ארמון הודי נטוש (הסיפור מתקיים בהודו) וניתן לראות את ההשפעות של האמנות ההודית בעיצוב



מתוך הסרט



האתר האריכאולוגי מהמאה ה-11 שנמצא בלאוס , Vat Phou









Kirti Stambha at Chitorgarh,


בלוג האנימציה "שוליית הקוסם" הרחיב על הסרט ועל העלילה המעמיקה שלו, ממליצה לקרוא. 

אנקדוטה משעשעת היא דמויות הנשרים - ארבעת הנשרים התבססו על הביטלס, ניתן לראות זאת בתספורות הייחודיות והמבטא הליברפולי. הייתה אפילו כוונה שהביטלס ידבבו אותם ואף ישירו בסרט, אולם לצערנו זה לא הסתדר בסופו של דבר.



הסרט הבא היה "אריסטוקטס" מ-1970, ("חתולי צמרת" בעברית) שהיה הראשון שנעשה לאחר מותו של וולט דיסני. הסרט עסק בעלילותיהם של חתולה מפונקת ושלושת גוריה (מארי הזמרת, ברליוז המלחין וטולוז הצייר- כמה תרבותי)  שגורשה מביתה ונעזרת בחתול רחוב כדי לחזור בחזרה לפריז. העלילה מזכירה מאוד את "היפיפיה והיחפן" רק שהפעם מדובר בפאריז ובחתולים. בשני הסרטים התקופה ההיסטורית היא כנראה תחילת המאה ה-20.





האנימציה מאוד רישומית בדומה ל-"101 דלמטים"

הבית מעוצב בהשראה ניאו-קלאסית





שימו לב שעל הפסנתר מונחת חוברת תווים של ביזה - רמז לעיסוקה של הבעלים של החתולים, זמרת אופרה.


סרט חמוד אבל לא מהגדולים של דיסני בעיני, יחד עם זאת יש לו פסקול ג'אזי נפלא שבראשו השיר הבא


רובין הוד יצא בשנת 1973 והתבסס על האגדה של רובין הוד מהפולקלור האנגלי , בכיכובם של בעלי חיים אנושיים ובראשם שועל ושועלה כרובין הוד ומרי-אן.
בדומה לסרטי דיסני הקלאסיים שמבוססים על אגדות/מעשיות/ספרים  - גם כאן הפריים הראשון הוא כריכת הספר,שדי דומה לכריכה של ספר הג'ונגל באופן מוזר...


העמוד הראשון ממקם אותנו (שוב) בימי הביניים , ודומה מאוד לדפים של "היפיפה הנרדמת" ו"החרב באבן"



מספר הסיפור, בדיוק כמו ב"חרב באבן" הוא טרובדור, הפעם בדמות תרנגול



אך לפתע משתנים הדברים ואת בני האדם בתלבושות המידאווליות מחליפים...בעלי חיים בתלבושות מידאווליות!


הסיבה לחזרתיות הרבה היא העובדה שהסרט צולם בתקציב קטן. לא רק שדימויים חזרו אלא גם קטע ריקוד שלם שמשחזר את קטע הריקוד בשלגיה , אריסטוקאטס וספר הג'ונגל.
נראה שאפילו דמויות שוחזרו  - למשל דמות הדוב ברובין הוד שהועתקה מבאלו בספר הג'ונגל ואפילו דובבה על ידי אותו מדבב (הקומיקאי פיל האריס)

הקטע הבא מדגים זאת היטב


לפיכך, "רובין הוד" לא מציג איזושהן בשורות אמנותיות - מבחינת האנימציה, הסרט מתרחק מהרישומיות וחוזר לסגנון קלאסי למדי שהזכיר לי הסגנון של "היפיפיה והיחפן". יחד עם זאת בסרט יש איורים נפלאים של קן אנדרסון , במיוחד בקטע של שיר האהבה Love שאף היה מועמד לאוסקר על הסרט הטוב ביותר. יש בסרט משהו שמתחבר לתקופה בה נעשה - הסבנטיז המתקתקות.













לי הליליות הזכירו כמובן את ציורי חבצלות המים של מונה




Winnie the Pooh  או "פו הדב" בעברית, שהוא ללא ספק אחד המותגים הכי חזקים של דיסני עד היום, יצא כסרט באורך מלא לראשונה ב-1977.
הסרט התבסס על ספרו של א.א. מילן ועל איוריו המקוריים של א.ה. שפרד. האנימציה בסרט חזרה לקלאסיקה לחלוטין ולדעתי זו גם חלק מההצלחה העצומה של פו וחבריו, עד היום.
הפתיחה של הסרט מאוד מעניינת משום שהיא לא נפתחת באנימציה, אלא בתיאור חדרו האמיתי של כריסטופר רובין והבובות בהן משחק, כשהאנימציה היא למעשה הדמיון שלו. כמו כן מראים את הספר המקורי של פו הדב , דבר שלא נעשה קודם עד כמה שידוע לי.


האיורים המקוריים















בתחילת הסרט ממש משלבים בין האנימציה של דיסני לאיורים המקוריים.. מקסים















בהקשר של פו הדוב אני לא יכולה שלא להזכיר את הגרסא הרוסית, ויניפוח, שבה האנימציה שונה מאוד מדיסני אבל לא פחות מקסימה. מומלץ


עד כאן חלק ב' של טרילוגיית הפוסטים על דיסני, בחלק הבא נגיע לרנסאנס של דיסני ונפגוש (סוף סוף!) את "היפה והחיה", "בת הים הקטנה", "מלך האריות", "הגיבן מנוטרדם" ועוד.. יש למה לחכות!

נסיים עם שיר הנושא המתוק מפו הדוב


6 תגובות:

  1. כרגיל מאוד נהניתי מהפוסט.
    אני אישית מאוד אוהב את "ספר הג'ונגל" ובעיקר את השיר של המלך לואי, תמיד מהנה!
    וגם חתולים בצמרת לדעתי היה מגניב ביותר, בייחוד זכור לי לטובה, מעבר לפסקול החביב והקריצה ל"קארמן",את השמות של הדמויות, וגם חתולי הרחוב והכלב לאפייט (והשני) המצחיקים.
    פו הרוסי פשוט מקסים!

    שאלה אחת ואנקדוטה אחת על ספר הג'ונגל והנשרים:
    אם לא הביטלס, מי בעצם דובב את הנשרים בסופו של דבר? שמעתי שחברי להקת "המאנקיס" עשו זאת במקום. הייתכן? אני חושב שבסוף הביאו מדבבים יותר... אנונימיים.
    אגב, מסתבר שהביטלס לא דובבו את דמויות הנשרים בסוף מכיוון שהסוכן שלהם חתם עם דיסני על העיסקה לפני שהתייעץ עם החיפושיות, וכתוצאה מכך, לנון התעצבן ובכך הרס את היכולת לפנינת תרבות מגניבה ביותר לדורות הבאים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! שמחה שנהנית מהפוסט ומפו הדוב הרוסי :)
      מי שדובבו בסופו של דבר את הנשרים היו מספר מדובבים שהידוע מבינהם היה צ'אד סטיוארט מהצמד Chad & Jeremy
      http://en.wikipedia.org/wiki/Chad_%26_Jeremy

      שהיה דואו שנכלל ב"פלישה הבריטית" לארה"ב בשנות השישים.. אבל בוודאי הרבה פחות מצליח מהביטלס. אכן, אם לנון היה מסכים זה היה שוס...

      מחק
  2. נהדר נהדר!! מרתק וכיפי, נהנתי כרגיל... מחכה לחלק ג'.

    השבמחק