קליפים בהשראת המיתולוגיה היוונית

המיתולוגיה היוונית ואני חברים ותיקים. בערך ברגע שבו למדתי לקרוא, עשיתי מנוי לספריית מאירהוף הנהדרת ברמת אשכול, ירושלים.

את הנושא גיליתי באמצעות ספר מסדרה על מיתוסים ואגדות, שתיאר יחד עם איורים מרהיבים את המיתוסים היווניים המרכזיים. 

בהמשך, הוקסמתי מהסדרה האלמותית סיפורי עמים. סיפורי עמים הציגה עיבודים מעולים לסיפורי פולקלור אירופאי. הספין אוף שלה נקרא "מיתוסים יווניים" וכלל כמה פרקים שהתבססו על מיתוסים מפורסמים. סדרה מצוינת זו הייתה הפקה בריטית-אמריקאית ששיתפה פעולה עם יוצר "החבובות", ג'ים הנסון. 

הנה קטע מהסדרה, בפרק שמבוסס על המיתוס "תזאוס והמינוטאור".  עד היום, יחד עם "סיפורי עמים" היא אחת מהסדרות האהובות עלי ביותר - ממליצה לכולם להשלים חסכים אם לא צפיתם בה.  הקטע מספר על אריאדנה שחיכתה לתזאוס, קוטל המינוטאור. וכמעט כמו בכל מיתוס יווני - גם כאן זה הסתיים בטרגדיה. יש בסדרה הזו איכויות שלא רואים היום בטלוויזיה, בטח שלא בסדרות שלכאורה מיועדות לגילאים צעירים יותר (למרות שזו ממש לא סדרה לילדים, אולי ילדים מחוננים במיוחד) . החל מהעיצוב האמנותי המשובח ועד למשחק התיאטרלי המצוין. היא מאוד מרגשת אותי, בייחוד הקטע הבא :

אז מהי בעצם מיתולוגיה יוונית? 

המיתולוגיה היוונית היא אוסף מיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. "מיתוֹ‏ס"  ביוונית הוא סיפור עם, שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפותם של אלים, או של גיבורים על-אנושיים, התורם לעיצוב זהותה ותפיסת עולמה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס. 

למיתוס נקשרים מנהגים, טקסים, מקומות וכמובן - אמנות. 

למיתוסים היוונים השפעה אדירה  על תולדות האמנות שמתחרה רק בהשפעתן של התנ"ך והברית החדשה. יש לכך כמה סיבות, קודם כל, ערש התרבות המערבית נמצא ביוון. מיוון הגיעה הפילוסופיה, התאטרון, השירה, והאמנות הקלאסית שרובן מבוססות או מושפעות מאותם מיתוסים יוונים.  כך שעוד בימי קדם צוירו על כדים וכלים אחרים מיתוסים יוונים ובהמשך פוסלו סצינות ודמויות ממיתוסים כפסלים קלאסיים, ששוחזרו אחר כך ברומא העתיקה.  המיתוסים הוחיו מחדש בתקופת הרנסאנס , שהוקירה את התרבות הקלאסית ועל כן תיארה מחדש מיתוסים יוונים רבים וכמובן גם הרבה אחר כך.

תיאור של המיתוס על תזאוס והמינוטאור על כד מהמאה השישית לספירה 

לאוקון ובניו, 50 לספירה 

טיציאן, בכחוס ואריאדנה, 1520-23.

אנטוניו קאנובה, קופידון ופסיכה, 1787-1793.

המיתוסים היוונים לא היו סיפורי בדיה לעם היווני, אלא היו הקאנון התרבותי והדתי שלהם - הם תארו למעשה את חיי האלים וצאצאיהם, שהיוו את הדת הפגאנית בה האמינו יושבי יוון העתיקה הרבה לפני בוא הנצרות. אמונות אלה היו כל כך מרכזיות ביוון שהשפיעו גם על התרבות הרומית שאימצה את המיתוסים לקרבה (גם אם קראה לאלים בשמות חדשים). האלים היוונים הגיעו גם לארץ ישראל עוד בתקופה הביזנטית ואחר כך כמובן בתקופה ההלניסטית. כפי שניתן לראות בממצאים אריכאולוגיים כמו רצפת הפסיפס בבית הכנסת בבית אלפא, שמתוארכת למאה השישית לספירה בה נראה גלגל מזלות שבמרכזו הליוס, הלוא הוא אל השמש היווני.

המיתוסים היווניים עובדו והשפיעו על מאות מחזות, סרטים, ספרים, שירים ונמצאים סביבנו כל הזמן. נדיר שסטודנט, לא משנה באיזה חוג , לא יחשף לשום מיתוס יווני משום שההשפעה שלהם כל כך עמוקה, גם היום.


לכן, לא מפתיע שהמיתוסים הגיעו גם לקליפים:


הקליפ הראשון הוא של להקה שכבר עסקתי בה, Hurts , לשיר Sunday.
השיר יצא ב-2011 ונכלל באלבומם הראשון, Happiness.
הקליפ  בוים ע"י W.I.Z  שביים גם את Better than love.
הוא מתאר סיפור טראגי ובו סולן הלהקה מאבד את אהובתו בתאונת דרכים, לא ברור איך, הוא מגיע אל השאול כדי להחזיר אותה, אך ממש לפני שהם יוצאים הוא מביט אחורה והיא נעלמת.

הקליפ מבוסס על המיתוס הנפלא על אורפיאוס ויורידיקה:
אורפיאוס היה אל למחצה, בנם של אויגרוס מלך תרקיה (לפי גרסה אחרת, של אפולו) ושל המוזה קאליופה, ראש למשוררים ולמוזיקאים. אורפיאוס הפליא בנגינתו עד כדי כך שאפילו העצים והאבנים הקשיבו לה.

אורפיאוס נשא לאישה את הנימפה יורידיקה, אך כאשר סאטיר רדף אחריה ביער, היא דרכה על נחש שהכיש אותה למוות.

אורפיאוס האבל, החליט לרדת אל השאול ולהחזיר את יורידיקה אליו. הוא הצליח להקסים את האדס ואשתו, פרספונה לתת לו הזדמנות חד פעמית - הוא יוכל להוליך את יורידיקה בחזרה אל עולם החיים, אך אסור לו להביט לאחור אפילו פעם אחת. ברגע שיעשה כן, יורידיקה תעלם בחזרה אל השאול והוא לא יוכל לראותה לעולם.

אורפיאוס לא התאפק והביט לאחור כדי לבדוק אם יורידיקה מאחוריו, והיא נעלמה לחשיכה.

סופו של אורפיאוס היה טראגי כאשר מנאדות (נשים שעבדו את אל היין דיוניסוס) קרעו אותו לגזרים בהתקף דתי.

Jean Raoux:, Orpheus and Eurydice., c. 1718–1720

1900,John William Waterhouse, Nymphs Finding the Head of Orpheus

"מיתוסים יוונים" עיבדו את המיתוס בצורה מופלאה, הנה קטע מתוך הפרק

תמונות מהקליפ

מעניין שהסולן לפתע מחזיק מראה, שהופכת להיות הצוהר שלו לעולם המתים. מה שמסביר את המילה "מראה" ברוסית ("זרקלו") בתחילת הקליפ.

לפתע מופיע שלט באותיות לכאורה קיריליות, שכאשר קוראים אותו בכתב מראה המסר שמתגלה הוא -DON'T LOOK BACK. שכאמור מתקשר למיתוס.

הגיהנום עצמו מעוצב בצבעים חמים , עם בני אדם מוזרים שסרטים על פיהם - משום שבעולם המתים הנשמות אינן מדברות

בנוסף נראה דימוי של אנוביס, אל המתים במיתולוגיה המצרית. שיכול להתקשר גם לקרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים ששומר על הכניסה לשאול.

קליפ באמת נהדר שנותן עיבוד מודרני למיתוס הטראגי הזה.  הנה הקליפ המלא

קליפ אחר לחלוטין ברוחו, הוא של Hole in my soul של אירוסמית'.
השיר יצא ב-1997 ונכלל באלבום Nine lives ,  שכלל גם את Pink.
באופן כללי אירוסמית' מצטיינים בקליפים מעולים ויוצאי דופן שכולנו זוכרים עד היום. כמה דוגמאות : Crazy, Amazing, Jaded  ורבים אחרים, שגם אירחו כוכבות בתחילת דרכן , כמו אלישיה סילברסטון, מילה קוניס וכמובן, בתו של הסולן - ליב טיילר.

Hole in my soul  לא יוצא דופן במובן הזה, הקליפ, שבויים על ידי אנדי מוהארן כולל את אווה מנדז, שון ויליאם סקוט (סטיפלר מ"אמריקאן פאי") ואמנדה הולדן (הידועה בעיקר כחברתו הסטודנטית של רוס מ"חברים") בתחילת דרכם.

.הקליפ מספר על חנון חובב מדע שמחליט ליצור את האישה המושלמת, אך דברים משתבשים והאישה המושלnת שלו הולכת לאחרים פעם אחר פעם. לבסוף הוא מבין שהוא לא צריך ליצור שום אישה כי כבר יש לו אחת אמיתית - ידידתו הקרובה שמאוהבת בו.

הקליפ הוא עיבוד מודרני בסגנון סרט נעורים למיתוס על פיגמליון וגלתיאה.
סיפורו של פיגמליון מופיע בספר העשירי של החיבור מטמורפוזות מאת המשורר הרומאי הקדום, אובידיוס.

הוא מספר על פסל קפריסאי, אשר מצא פגמים רבים בנשים והחליט לא לשאת אישה אלא לפסל  את אפרודיטה, בה התאהב. הוא פיסל דמות אישה יפהפיה  מושלמת, וקרא לה "גלתיאה".

פיגמליון התייחס לאישה כחיה, ובעת הילולת אפרודיטה, התפלל לפני המזבח וביקש כי דמות פסל השנהב תינתן לו לאישה. אפרודיטה שמעה את תפילתו ונענתה לה. כששב פיגמליון לביתו ונשק לפסל נדהם לגלות כי היא פוקחת את עיניה ומתעוררת לחיים.

.Jean Leon Gerome, Pygmalion and Galatea, 1890

 L'Origine de la sculpture ou Pygmalion priant Vénus d'animer sa statue , 1786  Jean-Baptiste Regnault

הסופר והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו התבסס על סיפור זה כאשר כתב את המחזה "פיגמליון" בשנת 1913(שלאחר מכן עובד למחזמר ולסרט גבירתי הנאווה).


פיגמליון בגרסת אירוסמית'

וגלתיאה - אווה מנדז

הקליפ המלא

הקליפ האחרון בו אדון בפוסט זה הוא חדש יחסית, ושייך ללהקה בשם Liars . קוראים לו WIXIW, שבעצם מבוטא
כ-Wish you.
הלהקה היא שלישיית אמריקאים שעושה רוק אלטרנטיבי - ארט פאנק, רוק נסיוני, דאנס פאנק ועוד.
באופן אישי אני לא מתחברת לסגנון שלהם אבל הקליפ עצמו מאוד מעניין ויפה חזותית.
מתואר בחור צעיר שמנסה לקלוע לסל וכושל פעם אחר פעם. ברקע יש גם דימויים של גברים מיואשים ושל איש בתחפושת אפריקאית.

כפי שנכתב כאן, הקליפ שבוים על ידי  Alex/2Tone מתבסס על המיתוס על סיזיפוס.
סיזיפוס היה בנו של איאולוס, אל הרוחות במיתולוגיה היוונית.  סיזיפוס היה רשע שהטעה מטיילים ורצח אותם,
ואף קשר את אל המוות , תנטוס, כדי שהגוססים לא יגיעו לעולם המתים.
לאחר שסיפר לאזופוס, אל הנהר שבתו נחטפה על ידי זאוס, העניש אותו זאוס : סיזיפוס נשלח אל עולם המתים, שנשלט על ידי האדס, אל השאול, ושם הוטל עליו לגלגל במעלה ההר סלע כבד עד לפסגה, כאשר מיד לאחר מכן, שב הסלע והתגלגל למטה, וכך בחזרתיות לעולמי עד.

המיתוס הוא גם המקור לביטוי "עבודה סיזיפית" , שמתאר עבודה מפרכת ואינסופית שחוזרת על עצמה ללא תכלית.


 .Titian, Sisyphus,, 1548-9

Franz Von Stuck, Sisyphus, 1920

סיזיפוס כשחקן כדורסל

הנה הקליפ המלא

לבסוף, הרעיון לפוסט זה הגיע מטל פלג, מאפרת מעולה וחובבת אמנות שכותבת בלוג מקסים בשם  Scarlet Moon , בו היא מציגה פעמים רבות מראות איפור המושפעים מעולם האמנות. את הפוסט האחרון היא הקדישה למיתוס על דדלוס ואיקרוס, שווה קריאה.


אשמח כמו תמיד לתגובות, הערות ומנוים חדשים כאן ובדף הבלוג בפייסבוק.

ועד אז, תזכרו שהכול הגיע מיוון :-)