דפים

יום שבת, 9 בפברואר 2013

מטאליקה והירונימוס בוש

השבוע הבלוג קיבל חשיפה נהדרת באתר "חורים ברשת"  מה שכמובן מאוד שימח אותי :-) אם אתם אוהבים את הבלוג שלי, אתם יותר ממוזמנים להפיץ אותו הלאה ולחלוק עם חברים.

לאותה הכתבה ב"חורים ברשת" הגיב קורא בשם איתי (תודה!) שייעץ לי לכתוב על מטאליקה והקליפ Until it sleeps.
אני מודה שלא הכרתי את הקליפ קודם והופתעתי לראות הקשרים אמנותיים מאוד יפים לאמן ההולנדי הירונימוס בוש.

הירונימוס בוש היה צייר שפעל במאות ה-15 וה-16 . הוא נולד למשפחת ציירים והצטרף באמצע המאה ה-15 לקבוצה שמרנית בעירו בשם "האחווה של גבירתנו הקדושה". מהלך זה שכנראה שהעיד על אמונתו הדתית האדוקה של בוש, קשור בקשר ישיר לנושאים העיקריים של יצירותיו - בוש צייר ציוריים דתיים בפורמטים כנסייתים (טריפטיכונים- שלושה לוחות עץ מחוברים עליהם צייר בצבעי שמן ) שהתרכזו במוסר, חטאים ובמידות רעות.

היצירה המפורסמת ביותר של בוש היא טריפטיך - גן התענוגות הארציים שנוצר בין 1480-1505
היצירה המדהימה הזו מתארת שלוש סצינות - הפאנל השמאלי ביותר מציג את אדם וחווה בגן העדן, הפאנל המרכזי את התענוגות הארציים עם המון דמויות עירומות, פירות ובעלי חיים, ובצד הימני את הגיהנום, המלא החוטאים מסוגים שונים שעוברים עינויים שונים ומשונים, ולצדם דמויות דמוניות והיברידיות.

הפרשנות המקובלת ליצירה היא אזהרה דתית-מוסרית  (בדומה לציורי הואניטז הפלמיים) לצופים בה וניתן לקרוא אותה כנרטיב משמאל לימין (הדרך הרווחת לקרוא תמונות מערביות, עקב כיוון הקריאה) . נקודת ההתחלה היא הבריאה, ואדם וחווה ואיתם כמובן הסמליות של החטא הראשון , חטא זה מוביל לפאנל האמצעי שמראה את התענוגות הארציים והחטאים שנוצרים מהם (תענוגות הבשר למינהם) הצד הימני הוא התוצאה - החוטאים מגיעים לגיהנום, וזה מה שיקרה גם לצופים אם לא ישנו את דרכיהם הנלוזות.
בוש מציג בפנינו לא רק את השטנים שחיים בשאול אלא גם את המידות הרעות של החברה בה הוא חי. 
חוקרי אמנות חלוקים בדעתם אם הפאנל האמצעי הוא אכן אזהרה מוסרית או תיאור של גן העדן האבוד.
בציור יש המון פרטים קטנים ונהדרים ואני ממליצה לכם להגדיל אותו (פשוט לחצו על התמונה כאן) ולהנות מהעושר הזה וגם לקרוא כאן על הסימבוליקה הרבה ביצירה 
.

מה שמקסים זה היצירה לא נגמרת בזה, כאשר סוגרים את לוחות הטריפטיך רואים כי מצויר עליהם נרטיב מקדים - בריאת העולם, כנראה היום השלישי לבריאה כאשר העולם היה ללא בעלי חיים או בני אדם, מנקודת מבטו של האל.



טריפטיך נוסף בעל נרטיב דומה הוא ערימת השחת מ-1516 שמתאר בצורה פרטנית יותר את מהלך האיורעים שמוביל לגיהנום. הפאנל השמאלי מציג את אדם וחווה ואת החטא הראשון כסדרה של סצינות בצורה כרונולוגית,  הפאנל האמצעי מציג את חטאי האנושות (והפעם סוגים שונים ולא רק את התאווה) כשממעל משקיף ישו,  והימני את התוצאה - הגיהנום.



טריפטיך נוסף שמראה הפעם חטאים וחזיונות אימה בלבד הוא פיתויי של אנטוניוס הקדוש מ-1501


היצורים הדמוניים של בוש מטרידים במיוחד כי הם מקוריים, משלבים בין יצורים ממשיים אך בצורה לא רגילה (היברידים למשל) והם רחוקים מהאיקונוגרפיה שקדמה להם. בוש יצר עולם פנטסטסי שהיה כל כך מרתיע, עד שהאשימו אותו בפנייה לתת המודע, בכפירה וברמיזה לאלכימאות. אנתונין ארטו כותב על אודותיו בחיבורו "תיאטרון האכזריות" כעל אחד האמנים המסוגל להראות לנו את הצד האפל של הנפש, ולא בכדי הייתה לבוש השפעה עצומה גם על האמנים הסוריאליסטים (כולל דאלי, שחזר על הנושא של אנטוניוס הקדוש בגרסא משלו) .

ציוריו האפלים והמקאבריים של בוש היוו השראה לקליפ של מטאליקה לשיר Until it sleeps  שיצא ב-1996 ונכלל באלבום Load. אלבום שכלל גם את Mama said.
אני מניחה שאני לא צריכה לפרט הרבה על מטאליקה, אבל למי שלא מכיר  - להקת הת'ראש מטאל האגדית שהפכה לסמל של ז'אנר ושל תקופה (בעיקר הניינטיז) וסיפקה אלבומים ושירים מעולים כמו Enter sandman, One,   וחביב הגיטריסטים המתחילים באשר הם - Nothing else matters.

הקליפ בוים ע"י סמואל באייר שאחראי גם לקליפים של נירוונה, גרין דיי וסמאשינג פאמפקינס.
הוא מתאר את חברי הלהקה במגוון מצבים מיואשים, זועמים ועצובים.
העיצוב האמנותי של הקליפ נעשה בהשראת העולם הפנטסטסי של בוש ומלא במחוות כלליות וספציפיות ליצירותיו אשר כולן מתקשרות לנושאים שליליים:

אדם וחווה ברגע בו הנחש מפתה את חווה לאכול מן התפוח ולפי האמונה, להביא את החטא והסבל על האנושות כולה. הדימוי שמצטטים בקליפ הוא הפאנל השמאלי בערימת השחת







המפלצת האוכלת את נשמות החוטאים מתוך הפאנל השמאלי בגן התענוגות הארציים








ואת הסצינה הנוצרית שמתארת פונטיוס פילאטוס שמציג את ישו להמון הזועם, כפות ועם כתר קוצים רגעים לפני צליבתו (Ecce Homo) שתוארה רבות באמנות וגם על ידי בוש.





בקליפ מופיעים דימויים נוספים שמגיעים גם הם מהעולם הפנטסטסי של בוש כמו האישה-נחש שמופיעה בסצינת החטא הקדמון, כמפתה של חווה (למדה דווקא אישה-נחש? זה כבר נושא לפוסט אחר)





דמות נוספת היא אישה-עץ המחזיקה תינוק. באתר הבא שמסתמך על כתביו של דירק בוקס, שכתב בשנות ה-50 על הסימבוליזם ביצירותיו של בוש, נכתב שהדימוי מסמל משחק מילים על המילה נדן/תרמיל והמשמעות שלה כקבצנית או רוח רעה. זנבה המצולק מראה שסופה רע, והילד שהיא מחזיקה גם נקשר במשחק מילים על הורה גרוע. כל הדימוי השלילי הזה נמצא בפאנל המרכזי ביצירה פיתויי אנטוניוס הקדוש, המציג את סיפורו של הקדוש אותו ביקש השטן לפתות לחיי חטא והציג בפניו חזיונות דמוניים.
באתר הבא , שהוא מאוד מעניין ומפרט על כ-ל הדמויות ביצירות של בוש נכתב שהדימוי דווקא קשור למריה והילד וסצינת הבריחה למצרים. אני פחות מתחברת לפרשנות הזו אבל שווה לקרוא באתר.









מילות השיר נכתבו לאחר מותה של אמו של הסולן מסרטן ומדברות על כאב שיכול להתפרש ככאב הנפשי שהוא חש על אובדנה, או הכאב הפיזי שהיא חשה בזמן מחלתה. מעניין ששני הוריו היו נוצרים אדוקים, מה שמתקשר לדימויים הנוצריים לכל אורך הקליפ כשהלהקה גם מנגנת מתחת לדימוי של ישו הצלוב, ושהקליפ והכאב נפסקים רק בצליבה של ישו המסמלת גאולה.

תהנו מהקליפ, וכמו תמיד, אשמח לתגובות ולמנוים חדשים.





3 תגובות: